0-3: ארלוזורוב 87, הדר הכרמל, חיפה

דירה בת שני חדרים, בקומה הראשונה של בית ברחוב ארלוזורוב 87, בחיפה, הייתה המקום בו גרתי בשלושת שנות חיי הראשונות. בדירות שונות בבית הזה גרו שלושה דורות של בני משפחתי בהרכבים שונים ברצף במשך ארבעים שנה.

לפני שבוע, חזרתי לדירה הזו כחלק מפרויקט של "מיפוי" תשעת החללים בהם חייתי עד כה. עברתי שם, נכנסתי לחדר המדרגות של הבניין, ראיתי את הדייר הנוכחי מגיע עם סלי קניות, ביקשתי לראות את הדירה, והוא הסכים.

הייתי סקרן לדעת עד כמה הזיכרון החזותי שיש לי מהדירה, בה לא  ביקרתי מגיל שלוש וחצי בערך, מדויק. היה לי רושם שאני זוכר את המבנה הכללי של הדירה, ואת חלוקת החללים בה. היו לי גם זיכרונות מוחשיים שלי עומד בתוך "לול" במרפסת הדירה, ומעיף את הצעצועים שלי לרחוב למטה. מסיפורי הורי, הכדורים שזרקתי לרחוב התגלגלו במורד רחוב ארלוזורוב, פנו שמאלה והתגלגלו במורד רחוב בלפור, והגיעו להדר הכרמל. חיפה הייתה אז, בתחילת שנות החמישים, מקום קטן אינטימי. אינטימי עד כדי כך שחלק מהכדורים אפילו יורטו על ידי בעלי החנויות לאורך המסלול, והוחזרו אלי.

תמיד תהיתי באיזו מידה הזיכרונות שלי הם אכן שלי ועד כמה הם עיבוד של סיפורי המבוגרים; של הורי, ושל הורי אבי, שגרו שתי קומות מעל באותו הבניין. אין לי צילומים שצולמו אז בתוך הדירה, כך שזיכרונותיי לגבי מבנה הדירה אינם מבוססי צילומים אלא הם כנראה זיכרונות אותנטיים שלי. מאידך, הסיפור על השלכת הצעצועים יתכן שהוא לא זיכרון אמתי שלי, אבל בבירור יש לי תמונה מנטלית ברורה של מיקום הלול במרפסת, הזוית ממנה נפל האור, מראה העצים מעבר לכביש, הרעש מהרחוב, המרחק היחסי ממעקה המרפסת לרחוב למטה. זיכרונות מגיל שנתיים- שלוש. אולי אפילו יותר מוקדמים.

מסתבר, שזכרתי נכון את המבנה הכללי של הדירה, זכרתי את הפניה שמאלה  מדלת הכניסה לתוך המבואה וממנה לחדר המגורים של הדירה. זכרתי את גודל המרפסת ומיקומה היחסי וזכרתי את המטבח וארגון החלל בו. לא זכרתי שהורי ישנו על ספה מתקפלת בחדר המגורים, ואת חדר השינה היחידי פינו לאחותי ולי. כך בכל אופן טוען אבא שלי. אני חושב שאני זוכר שעד הולדת אחותי הייתה עריסתי במרפסת, הסגורה בתריסי פלסטיק עם פסים ירוקים ולבנים כאפנת הימים ההם, ורק עם הגעת אחותי, פינו הורי את חדר השינה שלהם לטובתנו. אני לא בטוח שלגבי אותה תקופה, הזיכרון של אבי יותר אמין משלי.

מאז ועד היום, עברו בדירה לא מעט דיירים. גם בשנים בהם גרתי בקומה השלישית של אותו בניין לא הכרתי את הדיירים בה, הם התחלפו מהר מדי. שני הבעלים האחרונים של הדירה הם משקיעים מתל אביב. שניהם קנו את הדירה למטרות השקעה ומשכירים אותה. הראשון "שיפץ" אותה והדביק  "פרקט" מזויף על המרצפות. הנוכחי, קנה אותה אפילו בלי לראות אותה, על סמך הערכת שמאי, ושימר את החוזה של הדייר שכבר גר בה. הדייר, גרוש די ערירי בן שבעים, לא חי בה בעליבות גדולה מדי, אך גם עליזות גדולה לא שורה בדירה כיום.

הדירה נקנתה על ידי הורי ב 1953. הם התחתנו שלוש שנים קודם לכן, וכשנה וחצי אחרי החתונה, הם פחות או יותר נעלו את שערי קיבוץ אבוקה שננטש בעמק בית שאן. בלי פרוטה בכיסם, הם עברו להתגורר יחד עם הורי אבי, בדירה בת שני חדרים בקומה השלישית של אותו הבניין, ברחוב ארלוזורוב 87. הם היו אמנם "אשכנזים בעלי פריבילגיות" על פי הז'רגון השגור בפי אלו המתעקשים להישאר עד היום "מקופחים מזרחיים" מקצועיים, אבל המדינה לא נתנה להם כלום. אבא שלי עבד כחשמלאי שכיר, אמא שלי כתופרת בבתי אנשים, הם ישנו על מזרן בחדר המגורים של הורי אבי וחסכו כל פרוטה.

בשלב מסוים פנה אלי הורי זקן ערירי יוצא גרמניה שהיה בעל הדירה בקומה הראשונה, ורצה לחזור לגרמניה כדי לפרוש שם לבית אבות. הוא הציע להורי לרכוש את דירתו על תכולתה במחיר מציאה: 3000 לירות (על פי אבי), כולל אפילו מקרר חשמלי, מוצר נדיר מאד בתקופה בה הסתובבו מחלקי קרח ברחובות. כל זה – בתנאי שהמכירה תשמר בסוד. זו הייתה בושה גדולה לעזוב את הארץ באותם השנים, קל וחומר לגרמניה.

קצת אחרי שהורי עברו לדירה משלהם בקומה הראשונה, עברו גם הורי אבי, לדירה יותר גדולה באותה הקומה השלישית, דירה של ארבעה חדרים בה גרו עד יום מותם. בה גרתי גם אני אחרי מות סבי, כשמונה שנים. דירת הורי אבי זו שבקומה השלישית הייתה חלק משמעותי מחיי גם בתקופה בה גרתי עם הורי בדירה שבקומה הראשונה. גם פה יש לי זיכרון מוטורי וחזותי די מוחשי, מטפס את שתי הקומות אל דירת סבי וסבתי, נכנס, פונה שמאלה למטבח, עובר במסדרון ארוך אל השולחן במטבח בו כבר חכתה לי כוס חלב על השולחן, מותרות באותה תקופת צנע. רוב צילומי ילדותי מגילאים אלה, מצולמים בדירה שלמעלה, כמו למשל זו, בגיל 4 שבועות, מוחזק על ידי סבי על המרפסת הפונה לרחוב בר גיורא.

עברנו מהדירה בקומה הראשונה ברחוב ארלוזורוב, כנראה ב 1957. לדירה בשיכון חדש, בשכונה חדשה שנבנתה אז: קריית אליעזר, ועל זה, ברשומה הבאה בסדרה הזו. כך בכל אופן נראית הדירה היום: