אודותי

As for us, common men to whom heaven has not allotted such great talents and destined for so much glory, let us remain in our obscurity.                        Jean-Jacques Rousseau

למה הבלוג לא מופיע תחת שמי?
למה אני לא מספק פרטים אודותי, כאלה שיאפשרו לקוראים לשפוט מהו "מקור הסמכות" של הדברים שהם קוראים? האם זה בגלל שאני לא מוכן לעמוד מאחורי הדברים שאני כותב?

חלק מהקוראים יודע מי אני, אבל אני חושד שלרוב הקוראים יש בסך הכל מושג די טוב מי אני. הרי רוב הזמן אני מדבר על עצמי בבלוג הזה, על דברים שבעולמי, על העבר שלי ושל משפחתי. לא צריך להיות בלש מיומן לצרף את הדברים לתמונה די שלמה. אני מודע לזה שאני חושף את עצמי בבלוג הזה, מאד אפילו. אבל אני לא מנסה להסתתר, ואני עומד מאחורי כל מה שאני כותב, שהוא כולו בדיון מוחלט כמובן..

אז מה הקטע? למה לא להזדהות וזהו? כמה סיבות:

כי מה שאגיד על עצמי בראשי תיבות: גיל, מקום מגורים, השכלה, מצב משפחתי, דברים כאלה, לא ממש משנים. הם לא באמת "מי שאני". סך הרשומות בבלוג הן יותר "מי שאני", רק בקצת יותר מילים…

כי אני כופר בחשיבות היתר הניתנת ל"מקור הסמכות". ל"תגיד לי מי אתה, איפה למדת, מה מסמיך אותך להגיד מה שאתה אומר", כל זה "כדי שנדע אם בכלל להתייחס למה שאתה אומר, ואיך". אנשים ממש לא נוטים להתייחס לדברים הנאמרים כשלעצמם, אלא להעביר אותם דרך הפילטר של דעתם על האומר. אם הגעתם לעמוד הזה, כנראה שגם אתם רוצים לגבש דעה איך להתייחס לדברים אותם אני כותב. אז אני מבקש שתשתדלו להתייחס אל הדברים שאני כותב לגופם. הם ממילא גם מכילים כמויות גדושות של "אני". לשיקולכם.

מה שאני כן מוכן לומר על עצמי הוא שאני מאד נהנה לכתוב, ופורמט הבלוג מאד מוצא חן בעיני. יש בכתיבת בלוג צדדים חיוביים רבים. בין היתר, זו כתיבה נטולת אלימות, כי יכולתך להתבטא לא באה על חשבון יכולתו של אף אחד אחר, האינטרנט מספיק גדול ורחב. מצד שני, קשה לכתוב אל תוך החלל הריק, ולכן – תגובות לרשומות משמחות אותי, גם אם הן נועדו להעמיד אותי על טעותי..

אה, אני גם טבעוני. ההרצאה מטה היא זו שאחרי יותר מ 35 שנים של צמחונות עזרה לי להפנים שאני חייב לעבור לטבעונות:

ההרצאה הזו גרמה לי להפנים סופית את התובנות שהייתי אמור כבר להפנים בעצמי,  אחרי שחקרתי ובדקתי וכתבתי רשומות כגון אלה: על תוחלת החיים של זכרים, והמסקנות ממנה ברשומה גם מזה עוד נצטרך להיגמל. יש לא מעט רשומות בבלוג העוסקות כך או אחרת בטבעונות,  ויש גם מתכונים טבעוניים.

ויש גם את מונה המוות העולמי.

אפשר לשלוח לי אימייל באמצעות הטופס מטה:

רשומות אחרונות

התשמע קולי?

"מאחד עד עשר, איך הייתם מדרגים אותו?" שאל בני, אותו ניסינו לעניין במהלך ארוחת הבוקר בקריאת משהו של יואל הופמן (אותו נתבקשנו לדרג בין הסופרים), "ברנהרט" במקרה זה. "עשר" ענינו יחד, זוגתי (שתחיה) ואני.

ברשימה הקצרה שלי, של סופרים ישראלים הראויים לפרס נובל לספרות, יואל הופמן במקום הראשון, בהפרש ניכר אפילו. האיש פשוט גאון. אני מתמוגג מקריאה בספריו, ולא רק בגלל שיש לי פינה חמה בלב לפולקלור יקי. (לעומת זאת אין לי בליבי, ולו פינה חמה קטנה אפילו, ליקה ספציפי אחד, אבי אמי, שהתצלום על כריכת הספר ברנהרט, בתמונת הכותרת של הרשומה הזו, נדמה כתצלום שלו ממש)

חוץ מההנאה הצרופה מהפואטיקה של כתיבתו, אני נהנה משפע הרעיונות (הפילוסופיים) להם הוא מספק מצע ספרותי פשוט ומורכב בו זמנית. אבל גם רעיון שלא ברומו של עולם, כמו המשפט: "היכן שמורים צלילי קולה של אמי המתה קלרה?" בעמוד 22 של (הספר) ברנהרט גרם לי להבין שהבלוג הזה כאן, שמאחסן את מה שהוא במידה רבה הקול שלי, אולי ישאר אחרי (אם wordpress ישרוד יותר ממני) , אבל צלילי קולי, לא יהיו שמורים בו.

מיד החלטתי לתקן את המעוות, והקלטתי את עצמי (בטלפון) מקריא את עמוד 22 הנ"ל, והעליתי את ההקלטה לאתר SoundCloud ושם, אם האתר ההוא ישרוד יותר ממני (ואני בספק בקשר לזה) יהיו שמורים שבע דקות של  צלילי קולו של האיש המת שכיום הוא אני.

אז שומעים אותי?

  1. ריקא ופוחז כתיבת תגובה
  2. הנצנוץ 2 תגובות
  3. לא מדובשו 3 תגובות
  4. המקפצה 3 תגובות
  5. הספד 10 תגובות
  6. לישון, לא לקום 10 תגובות
  7. לישון, לא לקום 4 תגובות
  8. לישון, לקום כתיבת תגובה
  9. 1945 6 תגובות
  10. החלום של פנחס 2 תגובות
  11. The fall of the ROM-an empire כתיבת תגובה
  12. פרק ג: בעיברית תגובה אחת
  13. דלות החומר תגובה אחת
  14. גלינה 2 תגובות