אודות הבלוג

שם הבלוג, הסתום משהו, לקוח מתרגום שיר הנמצא בתחילת הספר Holzwege של מרטין היידגר (תרגם שלמה צמח 1968)

משמע עצים שם-קדומים ליער. בעצים דרכים,
רבם כוסו פרא ופתאום חדלים ואין הולך,
דרכי עצים שמם.

כל דרך ודרך נמשך בפני עצמו, אבל בזה היער.
יש, דומה, שווים הם זה אל זה. אך כן דומה בלבד.
העושים בעצים והנוטרים ביער יודעים דרכים אלה.
יודעים הם להיות בדרך עצים מהו.

ובגרמנית:

Holz lautet ein alter Name für Wald. Im Holz sind Wege, die meist verwachsen jähimUnbegangenen aufhören. Sie heißen Holzwege. Jeder verläuft gesondert, aber im selbenWald. Oft scheint es, als gleiche einer dem anderen. Doch es scheintnur so. Holzmacher und Waldhüter kennen die Wege. Sie wissen, was es heißt, auf einem Holzweg zu sein.

Holzwege – כשם אוסף מאמרים של מרטין היידגר שביניהם נכלל גם מאמר בשם מקורו של מעשה האמנות (במקור: Der Ursprung des Kunstwerkes ), מאמר אותו קראתי במסגרת קבוצת הקריאה החודשית שלנו בנושאי התאוריה של האמנות שחשף בפני לראשונה את הגותו של היידגר, שאותה אני לומד ועליה אני גם כותב לא מעט, כאן.DSC01936

Holzwege אלו "שבילים ביער" , "דרכי עצים", דרכים שפולסו על ידי חוטבי העצים ביערות. דרכים שאינן מובילות לשום מקום ספציפי, המסתיימות  לעתים קרובות במבוי סתום. ובהשאלה – מחשבות בעלמא.

בדף הפתיחה לקובץ המאמרים, היידגר כותב: "העושים בעצים והנוטרים ביער יודעים דרכים אלה. יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא" (היידגר,דרכי-עצים)

מתאים לי.  אני אכן "עושה בעצים" להנאתי.  גם בעצי הפרי בבוסתן אותו אני מטפח – להנאתי, וגם בעצים אתם אני עושה נגרות – להנאתי. ואני כן מתעתד ללמוד פילוסופיה, לפחות מספיק בכדי להימנות גם בין ה" יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא".

גם הרשומות בבלוג הזה – הן לבטח לא על דרך המלך למקום כלשהו.

אבל כיוון ש Holzwege הוא שם סתום משהו בפני עצמו, וגם השפה גרמנית עדיין צורמת באוזניהם של לא מעטים במקומותינו (לא באזני).  שיניתי את שם הבלוג לדרכי עצים. נשמע לי יותר מתאים מ"דרכים ביער", או "שבילים ביער".גם בגלל חיבתי לעיסוק בעצים וגם בגלל שדרכים אלו תכליתן היא העצים, לא היער.

disclaimer

בעקבות  הכתבה הבאה, ולמען הסר כל ספק: כל הכתוב בדרכי עצים הוא בדיוני לחלוטין. אם מוזכר שם של אדם, לא מדובר באדם קיים במציאות, זהו רק קוצר דמיוני הגורם לי להשתמש בשמות אנשים קיימים. וכיוון שכך, אין מוטלת עלי חובה לבקש תגובה מדמויות בדיוניות אלו. אם מי מהקוראים מקשר בין דמות (בדיונית כאמור) בבלוג לדמות בעולם האמתי  אנא יעשה זאת על אחריותו בלבד. מקווה שההצהרה זו מבהירה שאין בשום דבר הכתוב בבלוג משום לשון הרע.

To the extent possible under law דרכי עצים  has waived all copyright and related or neighboring rights to this work. CC-BY-SA

רשומות אחרונות

האיזון הקדוש

ניתן היה לחשוב שאחרי כמה מאות צלילות, עם כל סוגי החליפות אבל בעיקר בהעדרן, בכל רמות המליחות האפשריות – ממים מתוקים באגם ועד למים האולטרא מלוחים בים המלח, ועם כל סוגי המיכלים – אלומיניום ופלדה, מ 12 ועד 18 ליטר, הייתי כבר יודע כמה משקולות אני צריך בכדי להגיע לאיזון טוב בצלילה, או לפחות לשקוע בתחילת הצלילה אחרי שרוקנתי לחלוטין את המאזן.

בכלל, המאזן הוא משהו שבעצם מיותר מבחינתי, כי אצלי הוא ריק לחלוטין בכל שלבי הצלילה – אני אף פעם לא מכניס לתוכו אויר, פרט לציפה בסוף הצלילה, כשמחכים לסירה שתגיע. למה צריך מאזן כשיש לבן אדם ריאות?

אבל לא. בכל פעם שאני מגיע למועדון צלילה חדש ואומר להם כמה משקל אני צריך, אני נתקל בהתנגדות ובחוסר אמון. יש לי מן הסתם משקל סגולי ממש נמוך, כי בלי חליפה, בים, עם מיכל אלומיניום של 12 ליטרים, אני נזקק ל 24 פאונד (11 ק"ג) כדי שבסוף הצלילה, כשהמיכל התרוקן חלקית מאוויר, עדיין לא אצוף למעלה כמו פקק ואצליח לעבור שלוש דקות של עצירת בטיחות בלי לשחות מטה בלי הפסקה, או להאחז באיזה חבל עגינה.

אני שומע כל מיני התנגדויות מפגרות, כמו טענות שמליחות הים במקום הזה שונה אולי מהמליחות בים בו אני רגיל לצלול, או שאולי אני פשוט לא נושם נכון, או משהו. "לא יתכן שאתה צריך כל כך הרבה", "נסה עם פחות ואוסיף לך משקולת אם תזדקק". לא מבין מה הבעיה שלהם, מה הקמצנות הזו במשקל. הרי זה אני שצריך אחרי זה להיסחב עם המשקל הזה, ולעלות בסולם אל הסירה בתום הצלילה עם כל המשקל הזה.

כשאני לפעמים נכנע להם, זה פשוט מחרב לי את הצלילה. אני כל הזמן עסוק בלרוקן את הריאות לחלוטין כדי לשקוע, בסוף הצלילה אני מחפש אבנים להחזיק ביד כדי שאשאר למטה או משהו להיאחז בו. עם המשקל הנכון אני פשוט צף באיזון מוחלט בלי לחשוב על זה אפילו, עולה ויורד רק בעזרת הריאות.
המקרה המסובך ביותר היה לי בצלילה ב cenote בשם the pit במקסיקו שם 20 המטרים העליונים הם מים מתוקים, אחרי כן יש שכבה שבה המים מעורבבים, ותחתיה עוד כמה עשרות מטרים עומק של מים מלוחים, המגיעים במערכת מערות מהים. שם שוכנעתי לקחת משקולות על פי המים המתוקים ורק עוד קצת, וכשעברתי אל שכבת המים המלוחים שבין 20 ל 30 מטר עומק, פשוט לא הצלחתי אפילו לשחות כלפי מטה. המדריך גרר אותי למטה למקום בו יכולתי לאחוז בסלע – היה די מביש.

המשקל הזה גם גורם לי לצלול כשגופי לא אופקי – כי המשקל מרוכז בחצי הגוף התחתון. זה לא נראה מאד אלגנטי כשאני רואה את עצמי בסרטונים שידידי ס. מצלם במהלך הצלילה. אבל אני לא רואה לזה פתרון.

בלא מעט מקרים אני בוחר אפילו לצלול בלי חליפה גם כטמפרטורת המים היא 24-27 מעלות, כדי שלא לבקש עוד משקולות. וכדי לצמצם ויכוחים אני בדרך כלל מבקש כך וכך משקל בחגורה, כך וכך בכיסי המאזן, ועוד משקולת אחת על החגורה האוחזת במיכל. רוב העובדים במועדוני צלילה לא טורחים לסכם את סך המשקל ולכן אני נתקל בפחות תגובות מבטלות. או שפשוט פירוט היתר משדר להם שאני יודע מה אני מדבר.

אני תוהה אם יש נוסחה של ערך משולש שבעזרתה אני יכול לחשב כמה משקל אני צריך בצלילה במים עם ריכוז מלח X אם אני יודע את המשקל בריכוז מלח Y.

זהו, פרקתי.

  1. 150 כתיבת תגובה
  2. התגלה תת"מ תגובה אחת
  3. הבית השלישי כתיבת תגובה
  4. בדרך לשלטון האייטולות 3 תגובות
  5. מחאה! תגובה אחת
  6. סתכל לי בעיניים כתיבת תגובה
  7. מסלולי מגורים כתיבת תגובה
  8. מסלולי נדודים תגובה אחת
  9. על העלות האפיסטמית של דעות קדומות 4 תגובות
  10. בגיל, אך לא ברינה 2 תגובות
  11. שלום לנשק כתיבת תגובה
  12. על התמכרות כתיבת תגובה
  13. לאן? 6 תגובות
  14. לפעמים זה מצליח כתיבת תגובה