אודות הבלוג

שם הבלוג, הסתום משהו, לקוח מתרגום שיר הנמצא בתחילת הספר Holzwege של מרטין היידגר (תרגם שלמה צמח 1968)

משמע עצים שם-קדומים ליער. בעצים דרכים,
רבם כוסו פרא ופתאום חדלים ואין הולך,
דרכי עצים שמם.

כל דרך ודרך נמשך בפני עצמו, אבל בזה היער.
יש, דומה, שווים הם זה אל זה. אך כן דומה בלבד.
העושים בעצים והנוטרים ביער יודעים דרכים אלה.
יודעים הם להיות בדרך עצים מהו.

ובגרמנית:

Holz lautet ein alter Name für Wald. Im Holz sind Wege, die meist verwachsen jähimUnbegangenen aufhören. Sie heißen Holzwege. Jeder verläuft gesondert, aber im selbenWald. Oft scheint es, als gleiche einer dem anderen. Doch es scheintnur so. Holzmacher und Waldhüter kennen die Wege. Sie wissen, was es heißt, auf einem Holzweg zu sein.

Holzwege – כשם אוסף מאמרים של מרטין היידגר שביניהם נכלל גם מאמר בשם מקורו של מעשה האמנות (במקור: Der Ursprung des Kunstwerkes ), מאמר אותו קראתי במסגרת קבוצת הקריאה החודשית שלנו בנושאי התאוריה של האמנות שחשף בפני לראשונה את הגותו של היידגר, שאותה אני לומד ועליה אני גם כותב לא מעט, כאן.DSC01936

Holzwege אלו "שבילים ביער" , "דרכי עצים", דרכים שפולסו על ידי חוטבי העצים ביערות. דרכים שאינן מובילות לשום מקום ספציפי, המסתיימות  לעתים קרובות במבוי סתום. ובהשאלה – מחשבות בעלמא.

בדף הפתיחה לקובץ המאמרים, היידגר כותב: "העושים בעצים והנוטרים ביער יודעים דרכים אלה. יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא" (היידגר,דרכי-עצים)

מתאים לי.  אני אכן "עושה בעצים" להנאתי.  גם בעצי הפרי בבוסתן אותו אני מטפח – להנאתי, וגם בעצים אתם אני עושה נגרות – להנאתי. ואני כן מתעתד ללמוד פילוסופיה, לפחות מספיק בכדי להימנות גם בין ה" יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא".

גם הרשומות בבלוג הזה – הן לבטח לא על דרך המלך למקום כלשהו.

אבל כיוון ש Holzwege הוא שם סתום משהו בפני עצמו, וגם השפה גרמנית עדיין צורמת באוזניהם של לא מעטים במקומותינו (לא באזני).  שיניתי את שם הבלוג לדרכי עצים. נשמע לי יותר מתאים מ"דרכים ביער", או "שבילים ביער".גם בגלל חיבתי לעיסוק בעצים וגם בגלל שדרכים אלו תכליתן היא העצים, לא היער.

disclaimer

בעקבות  הכתבה הבאה, ולמען הסר כל ספק: כל הכתוב בדרכי עצים הוא בדיוני לחלוטין. אם מוזכר שם של אדם, לא מדובר באדם קיים במציאות, זהו רק קוצר דמיוני הגורם לי להשתמש בשמות אנשים קיימים. וכיוון שכך, אין מוטלת עלי חובה לבקש תגובה מדמויות בדיוניות אלו. אם מי מהקוראים מקשר בין דמות (בדיונית כאמור) בבלוג לדמות בעולם האמתי  אנא יעשה זאת על אחריותו בלבד. מקווה שההצהרה זו מבהירה שאין בשום דבר הכתוב בבלוג משום לשון הרע.

To the extent possible under law דרכי עצים  has waived all copyright and related or neighboring rights to this work. CC-BY-SA

רשומות אחרונות

פוקו ירד לי מהגב

כבר כשנה אני מחפש תירוצים לא להחליף את הטלפון. לא מעט בשל הקשר הרגשי שפיתחתי אליו. בכל זאת, שש שנים אנו צמודים אחד אל השני, 24/7, והוא שירת אותי בנאמנות, יותר מכל אחד מהמכשירים הקודמים שלי.

מדובר בטלפון של שיאומי תחת תת המותג (שכוון לשוק ההודי) pocophone, הטלפון הראשון שלהם תחת המותג הזה – F1. בדגם הזה שיאומי באמת התאמצו, ואף הצליחו לספק מפרט חומרה עשיר במחיר נמוך יחסית, אלא שאחרי דגם זה הם קצת הורידו את הרגל מדוושת התמורה לכסף, והדגמים הבאים היו קצת פחות עיסקה משובחת כמו הדגם הזה. המעבד היה מהיר (מה שמזיז בעיקר למי שמעבדים מזיזים לו, כמוני), המסך היה סביר וכך גם המצלמות, והסוללה החזיקה מעמד יום שלם בשימוש תכוף. אחרי הנפילות שלי בנושא הסוללה עם הטלפונים הקודמים שלי, מתוצרת LG, נושא זה היה מאד חשוב לי.

הנושא עדיין חשוב לי, אבל שוב ושוב התחלתי מוצא את עצמי עם 20% סוללה כבר בצהריים, וזה עוד עם שימוש מדוד. ברוב הימים, אני יכול להטעין את הטלפון בזמן שאני שונ"ץ (ישן שנת ישרים בצהריים, שלאפשטונדה בריא) ובימים שלא, להטעין אותו מסוללה חיצונית, אז שמרתי אמונים לטלפון גם כשהוא כבר פחות.

אבל שוב ושוב התווספו טכנולוגיות לטלפונים שלשלי לא היו. NFC לדוגמה, הטכנונולגיה שמאפשרת לטלפון לתפקד ככרטיס אשראי במגע. יש לא מעט מצבים שבהם זה נוח. אבל ביג דיל, אמרתי לעצמי, אז תוציא את הכרטיס מהארנק ותיגע פה ושם לתשלום, מה קרה? סיבה לרוץ ולהחליף טלפון?

ויש את נושא ה ESIM, שמאפשר לרכוש חבילת גלישה בארצות שונות בלי סים פיזי, רק בתוכנה. רעיון טוב, אבל יש לי כבר בתכנית הבסיסית גלישה ב 81 ארצות, ויש לי סים נוסף של חברת cheapsim שמכסה את כל הארצות בעולם בפועל, שאותו אפשר לטעון במרשתת, ויושב לבטח בטלפון במקביל לסים בו אני משתמש בארץ. גם נוח, אז לא, לא סיבה להחליף טלפון.

טלפונים חדשים היום גם תומכים ברשתות הדור החמישי, מה שנקרא 5G. הפריסה של הרשתות מדור זה עדיין חלקית, ולא הרגשתי עד כה מחסור ברוחב סרט גם ברשתות הדור הרביעי. לא סיבה להחליף רק בשל זה טלפון.

ולטלפונים היום יש פי ארבע יותר זיכרון. סיבה להחליף טלפון? בסף הכל צריך מפעם לפעם להוריד את התמונות למחשב ולמחוק מהטלפון. ולמחוק באופן קבוע את אוסף ההבלים שמשתפים אתך בווטסאפ. לא סיבה להחליף.

והמסכים היום טובים יותר, מסכי AMOLED מרהיבים יותר ממסך ה LED שיש בפוקו הנוכחי. ועוצמת התאורה של המסך, הנמדדת ב nits גם היא לא גבוהה, באור שמש קצת קשה לקרוא את המסך. אז מה, רק בשל זה להחליף טלפון?

והמצלמות גם טובות יותר כיום. ועדיין, אם איכות הצילומים הייתה באמת חשובה לי, הייתי מצלם במצלמה, לא? בטלפון זה יותר תיעוד / עזר זיכרון מבחינתי, לא אמצעי להבעה אומנותית. לא סיבה להחליף.

ועוצמת הקול בטלפון שלי ממש חלשה, אולי נחלשה עם השנים, או ששמיעתי נחלשה? רק בשל זה להחליף טלפון? יש אוזניות..

טלפונים היום גם תומכים בטעינה הרבה יותר משוכללת ומהירה, חלקם גם בטעינה אלחוטית. נחמד, טוב שיהיה, אבל רק בשל זה להחליף טלפון?

ומצד שני, יש לטלפון, זה ממנו אני הולך להפרד, שקע אוזניות רגיל, תכונה שהולכת ונעלמת מטלפונים חדשים, בעיקר כדי להבטיח עמידות לגשם ומים. ויש לו רדיו FM, חשוב שיהיה כאשר או-טו-טו יעופו מצפון הטילים והאינטרנט יפול, ולא נדע מה קורה בלי הרדיו. (טוב, בכל מכונית יש רדיו FM), ויש לו משדר אינפרא-אדום, למקרה שהייתי רוצה לשלוט במזגן או בטלויזיה (אני לא).

בעצם, הסיבה העיקרית לא להחליף הייתה שהרגשתי טוב עם זה שאני מתנגד למרוץ הצרכנות הפסיכי שאליו גוררים את כולנו. הטלפונים האלה הם דבר לא זול, אבל בכל זאת, אנשים מחליפים אותם כל שנתיים בממוצע. שש שנים זה ה מ ו ן זמן להחזיק טלפון. עזר כמובן שהתחלתי עם דגם משובח ובו ערכת שבבים מהירה, שגם זכה לעדכוני מערכת הפעלה כמה פעמים (משהו שחברות לא מתחייבות לספק יותר מ 3-4 עדכונים כאלה). זה, והרצון לדחות את הטירחה הכרוכה בהחלפת המכשיר וניקוי המכשיר הישן מכל תכניו.

הייתי דוחה את ההחלפה עוד ועוד, אלא שלפני יומיים קמתי בלילה להטיל את מימי, ותוך כדי שאני מכוון אל מרכז האסלה בחושך, שמעתי קול נפץ מבשר רעות מאחורי, ולמרות שהייתי רדום לגמרי הבנתי מיד שכנראה נרדמתי על הטלפון, והלכתי לשירותים כשהוא דבוק לי לגב, משם הוא נשר ופגע ברצפה בזווית לא טובה. שהנפילה הזו לא תהיה כעשרות הקודמות אותן המכשיר שרד ללא פגע. הפעם, לאחר כמה לחיצות שהחזירו את ה case למקומו הוא שוב חזר לעבוד, אבל עם מסך סדוק, ולא מוצדק להחליף את המסך, גם בהנחה שעוד אפשר להשיג מסך כזה. אני מרגיש שהטלפון כבר מתחנן שאתן לו כבר מנוחה, שאתן לו לפרוש לגמלאות, כמוני.

והיה לו למכשיר הנימוס לא להתפגר לגמרי באופן שהיה מקשה את המעבר ממנו למכשיר הבא. והוא עדיין כשיר לשמש כרדיו FM אם תגיע השעה שזה יהיה ערוץ התקשורת היחידי הזמין, ואת כל קבצי המוזיקה שבו אני עדיין יכול לשמוע, באוזניות החוטיות הישנות והטובות.

אני מקווה למשוך את אותו מספר שנים עם המכשיר הבא, שכבר נרכש והוא בדרך אלי. גם הוא מתוצרת שיומי, תחת עוד תת-מותג זול שלהם בשם Redmi. ספציפית – Redmi note 13 Pro plus. הוא עולה רבע מהדגמים הגבוהים של סמסונג ואפל, תומך בכל מה שחסר לי בטלפון שהחליט להתחלק לי מהגב, אין לו שקע אוזניות ואין לו רדיו FM. גם אין לו טעינה אלחוטית, לא נורא. ואני לא רואה באופק טכנולוגיה חדשה ומהממת שתופיע ותגרום לו להיות בר החלפה. אבל מי יודע?

וזה POCO F1

  1. Agnotology 3 תגובות
  2. השיבה הביתה תגובה אחת
  3. בדרכים כתיבת תגובה
  4. The rain in Spain 2 תגובות
  5. מכתב מהקבר 2 תגובות
  6. המפה והטריטוריה כתיבת תגובה
  7. קיסר וחמאס כתיבת תגובה
  8. הסינתום 3 תגובות
  9. מסע בזמן, כל הזמן תגובה אחת
  10. קפיטליזם קניבלי 3 תגובות
  11. מגילת מרסל כתיבת תגובה
  12. הזֹּאתִּיּוּת 2 תגובות
  13. שיבולילה 3 תגובות
  14. נקודת הכיפתור תגובה אחת