אלמז


"לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ. לֹא תּוֹנֶנּוּ" – דברים, כג, טז-יז.

עבד שברח מאדוניו ומצא מקלט בקהילתך, אסור לך להסגירו לאדוניו, אלא להפך, עליך לתת לו לשבת "עמך", "בקרבך", "במקום אשר יבחר", "בטוב לו". ועבד כאן, קובעים פרשני המקרא, הוא גם פליט.

לתמונת מצב מעודכנת, עם עובדות על אוכלוסיית הפליטים, עם גרפים, בבלוג של אישתון.

הסיפור התחיל לפני כמה שבועות בגינה הקהילתית ברחוב עמק הזיתים שבהדר, ב"אירוע" של קליעת סלים מסנסני תמרים. היה שם שילוב מעניין  של ותיקים – ערבים ויהודים, עולים מחבר העמים ומאתיופיה, מבקשי מקלט מסודן ואריתראה ומשתפי פעולה מהשטחים הכבושים ואולי גם מלבנון שהשב"כ שיכן בשכונה. שתי נשים מכַפֵר מנדא, מסינדיאנת הגליל, הדריכו. ושם הצעתי את עזרתי לעזור היכן שאפשר לאותם מבקשי המקלט הנמצאים בחיפה.

למה דווקא להם? אולי כדי לכפר טיפ-טיפה על ההתנהלות המנוולת של מדינת ישראל כלפיהם. ואולי כי חוץ מבעלי החיים בחקלאות התעשייתית, הם היצורים החיים שמצבם הוא הקשה ביותר פה במקומותינו, מבין האוכלוסייה הבריאה כמובן.

אין הרבה פליטים בחיפה, אבל יש כבר כמה מתנדבים המלמדים אותם פעם בשבוע עברית, וגם אנגלית, בכיתה במשרדי ארגון העובדים מע"ן. יתכן ואלמד שם חשבון, כי מורים לשפות יש כבר מספיק.

המתנדבים גם עוזרים להם בהתמודדות עם הרשויות פה. התבקשתי לעזור וגם ניסיתי לעזור לאחת ממשפחות הפליטים (יותר קצר מ"מבקשי מקלט", וגם נכון עובדתית – הם לא מוכרים כפליטים רק כי מסרבים לדון בכלל בבקשותיהם) למצוא דירה, דבר לא פשוט בכלל. לא ממש הצלחתי בזה בינתיים. מסתבר שאנשים לא ששים להשכיר לפליטים, והאמת – אין להם בטחונות של ממש.

חלק, הדתיים שבהם, מתרצים את זה באיסור הלכתי. אבל יש לא מעט דירות להשכרה, בשיפולים התחתונים של הדר, רובן דירות 2-3 חדרים שמשקיעים מתל אביב קנו ב 200-300 אלף שקל וחילקו לתת-דירות זעירות, שאותן הן משכירים ב 1500-1700 ש"ח לחודש, שרק פליטים שאין להם ברירות אחרות יסכימו לשכור ולגור בחורים כאלה, שלחלקם אין כלל חלונות. (נו, ובאפריקה היה להם יותר טוב? אני יכול לשמוע כמה שיאמרו..). אז למקונן ואשתו, ובנם בן החודש, לא הצלחתי לעזור למצוא דירה. בינתיים.

ואז שאלו ב"פליטים בחיפה" אם יש מישהו שיכול ללכת עם מישהי שאך ילדה ל"קו לעובד" כדי לעזור לה לקבל דמי לידה מהביטוח הלאומי. נידבתי את עצמי, ופה החלה סאגה ארוכה שאני אפילו לא בטוח שבאה אל סופה.

אלמז, "יהלום" בעברית היא מאריתראה. את שהותה בארץ היא החלה בכלא סהרונים, שם ישבה ללא משפט שנה ושמונה חדשים. אחרי כן היא שוחררה, וחברה לשוויט, שהכיר אותה עוד באריתראה ושלח לה את הכסף כדי שגם היא תוכל לשלם למבריחים שהביאו אותה הנה, דרך סודן ומצרים. כ 3000$, אותם שילמה למבריחים שונים לאורך הדרך. גם כשיש לך את הכסף, נדרשים הרבה אומץ ונחישות לעבור את המסלול, עד שחצתה את הגבול לישראל, לפני הקמת הגדר, נאספה על ידי החיילים ונכלאה.

פה, לא ברור לי אם היא ושוויט נישאו או לא. נאמר לי שהם נישאו, אבל מצד שני, אני מוזמן לחתונתם, בעוד כחודש. ואולי היה זה אז רק טקס דתי, לפני כומר בכנסיה אריתראית בתל אביב, ועכשיו זו תהיה מסיבה. לא ברור, יש קשיי שפה. אבל איך שלא יהיה, מדינת ישראל לא תכיר בנישואיהם, וגם בבית החולים כרמל, שם נולד בנם היאב ("מתנה" או "שי" בעברית) סירבו לרשום אותו כאבי התינוק.

במשך שנה לפני הלידה, אלמז עבדה אצל קבלן ניקיון, וניקתה את הקיריון. על פי החוק, מי שעבד ברציפות עשרה חדשים לפחות לפני הלידה, ושילם ביטוח לאומי, זכאי לקבל דמי לידה מביטוח לאומי, שהם לא מענק הלידה אלא שכר השווה לשכרם האחרון לפני הלידה, למשך 14 שבועות. כמו עובדת ישראלית, ובשונה מעובדת זרה, שלא זכאית לדמי לידה. מבחינת הביטוח הלאומי. מבחינה אחת לפחות, מצב הפליטים יותר טוב ממצב העובדים הזרים.

כדי לקבל דמי לידה צריך רק למלא טופס, כך חשבנו. וחשבתי שאני רק הולך עם אלמז והתינוק לקו לעובד כדי שיעזרו למלא את הטופס כמו שצריך. מאז, למדתי הרבה.

מסתבר שיש חלק של הטופס שהמעביד צריך למלא. והמעביד שלה, שדאג כל חודש להפריד את צ'ק השכר מהתלוש, ולתת לה רק את הצ'ק (בניגוד לכל שאר עובדיו) , לא נתן בידה את הטופס הנדרש, וגם, כל מה שהיה בידה להוכיח שאכן עבדה היו צילומי הצ'קים שקיבלה, שלמזלה צילמה הטלפון הסלולרי שלה. תלושי שכר, לא היו בידה.

נדרשה שיחה תקיפה מהפעילה בקו לעובד אל המעביד, וזה ביקש שאלמז תגיע למשרדיו שבתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ושם תקבל את משכורתה האחרונה ואת הטופס.

אז שוויט לקח יום חופש מעבודתו, ושלושתם, כולל התינוק בן השבועיים נסעו תל אביבה ואכן קיבלו את חלק המעביד של הטופס לביטוח לאומי, ממולא כיאות, וצ'ק משכורת, ואפילו תלוש שכר לשם שינוי, כנראה בטעות. כי את תלוש השכר הזה לא הצלחתי להבין. לא הבנתי מה הקשר בין הסכום נטו לתשלום וסכום הצ'ק שהיא קיבלה, שהיה נמוך בהרבה.

הפקידה שם במשרד, חמצמצה ועויינת, סירבה להסביר. אחרי מספר נסיונות, שלחה אותי לדבר עם החשב שלהם, ואתו, אחרי כשבוע של נסיונות ועשרות טלפונים, הצלחתי לברר מה קורה בתלוש. מסתבר שאת שכרה האחרון הם שילמו בצ"ק אחד, שאותו הוציאו כמקדמה משום מה, ועבור החופשה השנתית ודמי הבראה לה הם חייבים הם הדפיסו צ'ק נפרד, שגם הוא הופיע משום מה בתלוש כמקדמה. הם לא טענו בשום נקודה שהם אכן נתנו לה גם את הצ'ק השני, אולי כי הם חששו שאני מקליט את השיחה, ורק אמרו ש"אולי היא התבלבלה" ושהם ידפיסו לה צ'ק חדש ברצון ושתבוא לתל אביב לקחת. הם לא מוכנים להעביר לה לחשבון (יש לה חשבון בנק), לא מוכנים לשלוח אליה הביתה בדואר רשום (יש לה כתובת) ולא מוכנים להעביר למנהל שלה, שיעביר לה את הצ'ק (כמו את כל הקודמים).

מה אני למד מכל זה? שכנראה הייתה להם סיבה טובה לא לתת בידה את תלושי השכר הקודמים, שהם כנראה עשקו אותה על ימין ועל שמאל. שאת המשכורת האחרונה הם לא סתם הכינו בצורה כל כך מבלבלת, ושהם ניסו את שיטת "מצליח" עם הצ'ק שהיא לא קיבלה. ושהייתי צריך לדרוש מהם את כל שאר התלושים ולעבור עליהם אחד אחד.

אבל גם ככה נכנסתי לעניין מעל לראשי. הייתי השבוע בתל אביב, והלכתי למשרד של המעסיק לקחת את הצ'ק השני, שהחשב השאיר עבורי בידי הפקידה, ובשובי לחיפה, הבאתי אותו אל אלמז.

לא היה פשוט למצוא את המשרד, שלא היה עליו שום שלט, שהיה ממוקם באחת מהחנויות הנטושות ברובן של התחנה המרכזית "החדשה", באחד מהמסדרונות  השוממים האינסופיים של המבוך שתכנן רם כספי ושישאר שם לדיראון עולם. למזלי אחד האנשים ששאלתי, הכיר. הנה שם, איפה שהקלסרים האדומים, אמר. אבל על פי הפקידה, "לאלף עובדיהם אין בעיה למצוא את המקום". עכשיו לא נשאר אלא לקוות שהצ'ק לא יחזור.

כי קודמו חזר, ולקח לי שבועיים לברר למה. תחילה טען המעביד שזה בגלל שאולי הויזה שלהם לא בתוקף. כי הם צריכים אחת לחודשיים לנסוע לחדרה ושם להאריך את הויזה. חדרה היא המקום הצפוני ביותר בארץ שבו משרד הפנים מקבל פליטים. למה? ככה. אולי כדי שהממשלה תוכל לייצר לחץ של תושבי דרום תל אביב שמשום מה, כל הפליטים מתרכזים שם.

אחרי כן טען שאולי תעתיק השם לא זהה לזה שבחשבון – מוזר, כי כל הצ'קים הקודמים לא נדחו.  אז ביקשתי מאלמז שתלך לבנק, ומשם יתקשרו אלי ויתנו לי לדבר עם הפקיד. ואז הסתבר שלא הויזה היא הסוגיה, ולא השם, אלא שהחתימה על הצ'ק שונה מזו שבספרי הבנק. במקרה? אני חושד שלא.

בסופו של דבר, שכנעתי בטלפון את הפקיד להפקיד את הצ'ק, ואני מקווה שהוא לא ישוב וידחה. אבל אני די בטוח שבסתם צ'קים של אנשים אף אחד לא הולך ומשווה באמת חתימות. אם היו משווים את החתימה שלי, שאני סתם משרבט, היו כנראה דוחים את רוב הצ'קים שלי. אבל אולי בפליטים חושדים יותר. אני באמת שלא יודע.

אבל אין ספק שגם ללא קשיי השפה, הכל הולך להם הרבה יותר קשה. וגם את המעבידים שמוכנים להעסיק אותם לא תמצאו כנראה ברשימת עשרת מקומות העבודה הטובים ביותר בישראל. כשאני משווה את היחס של המעביד של אלמז  ליחס של המעביד האחרון שלי, שהיה רק השני ברשימת מקומות העבודה הטובים בישראל (אחרי חברת החשמל – אבל עובדי חברת החשמל לא צריכים ליצר ערך, הם יושבים על השאלטר), אני מתחיל להבין כמה גרוע יכול להיות מצבם של עובדים במקומותינו. מזל שיש את קו לעובד להגן על מחצית העובדים בישראל (הם מטפלים בכל עובד המרוויח פחות מהשכר החציוני).

ופה מדובר על עובדת חרוצה, שלא היו להם שום טענות אליה, שמנהל העבודה שלה שיבח אותה באזני כעובדת מצטיינת, שרק יצאה לחופשת לידה שאחריה יש בכוונתה לחזור לעבודה באותו המקום, אלא אם ההיטל שהממשלה זוממת להטיל על מעסיקים של פליטים, בגובה של 30% מהשכר, יהפוך את העסקתם לבלתי כדאית. ואז תוכל הממשלה לטעון שהם תורמים לפשיעה (הם לא).

טוב, ועוד לא התחלתי לספר על סאגת הביטוח הלאומי עצמה...המשך יבוא.

 

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “אלמז

  1. אכן סאגה. ובכלל, כל העניין לא ברור. מצד אחד ממררים לאנשים האלה את החיים ומחפשים דרכים להיפטר מהם – ומצד שני ממשיכים "לייבא" כל הזמן עובדים אחרים מחו"ל, כי זקוקים לידיים עובדות. אז למה לא לתת כבר למי שנמצא פה אפשרות לעבוד ולהתפרנס כמו שצריך, במיוחד שהוא כבר הוכיח שהוא רוצה ויכול לעבוד. נשגב מבינתי.
    לא חשבתי על זה ש"היאב" זה מתנה – אבל זה הגיוני. אולי משורש שקרוב ל-יה"ב/וה"ב (=לָתֵת), שקיים גם בעברית ובערבית (ובאתיופית עתיקה). בערבית יש שם פרטי של אשה – הִבָּה – מהשורש הזה, ופירושו "מתנה".

  2. יש מחצב שכורים קבלני העבודה והוא ניצול עובדיהם. אני ליוויתי 7 שנים משפחה אתיופית חד הורית. לא יאומן כמה יצירתיות יש בדרכי הפעולה הנפסדות של המעסיקות! כל עובדות הקבלן עשירות בסיפורים כאלה! הבעיה היא שמדינת ישרעל נותנת לחברות ההעסקה יד בכך. מתוך אינטרס ברור. כך אפשר להוזיל משכורות ולהרע את תנאי העבודה לכל המועסקות במשק. ראה מה קרה למורים. לרופאים. לאחיות. אני שבה ואומרת: הבעיה היא בשלטון שמאפשר זאת מתוך אינטרס שלו. על כן מי שמשתתפת בבחירות מנציחה מצב זה. כולל סתיו שפיר ושאר נשמות טובות. מערכת השלטון עויינת לתושבות במקום לייצגן. זה מובנה. לכן אסור לשתף פעולה עם מבנה זה, אלא ליצור לו אלטרנטיבות. למשל, העסקה ישירה והוגנת של עובדים זרים. בתחילה במחתרת. אין ברירה. במקביל להקים ארגוני העסקה הוגנים. יש כבר כמה כאלה, אבל הם אינם אפקטיביים. היה ניסיון לתת תו תקן חברתי למסעדות. צריך לדרוש תו תקן כזה לחברות הקבלן. האמת, צריך לפעול לחיסולן. להמרתן בארגונים הוגנים ושוויוניים. איך לעשות זאת? לא יודעת. במקום לשבת באוהלים ברוטשילד יש ללוות את מהגרי העובדה אל מעסיקיהם, להוציאם משם ולהעבירם להעסקה הוגנת. זה לא חוקי? יש להילחם בחוק ולא במחיר הקוטג', עם כל הכבוד. ואז גם מחיר הקוטג' ירד. טוב אתה ואני טבעונים. עלינו להילחם על מחיר העגבניה ועל היותה נקייה מרעלים. ועל העסקה הוגנת של כל שרשרת המזון מגידול העגבניה ועד שבתה בנחת בצלחת. אני מאמינה שאפשר הכול: גם העסקה הוגנת של כל השרשרת וגם מחיר הוגן לירקות ולפירות וגם מניעת הריסוס. מה צריך? רצון טוב ומרץ. רצון טוב יש לי מלוא חופניים (לא מרוססים). מרץ… קצת פחות. אבל נכונות להצטרף להתארגנויות כאלה.

  3. פינגבק: אלמז – 2 | דרכי עצים

  4. פינגבק: Shree Ganesh Chowthi Utsava | דרכי עצים

  5. פינגבק: Leaping-in, Leaping-ahead | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s