אוקראינה


אוקראינה בכותרות השבוע, אם כי אני מרגיש שתשומת לב הצבור הולכת ונשמטת  מהסיפור הזה. ולכן, בתוקף הסמכות שהעניקה לי שהייה של ארבעה ימים באוקראינה (מתוכם ארבע שעות בקייב!) בספטמבר האחרון, החלטתי להוסיף להררי המילים הנכתבים על המדינה, את הגיגי הצנועים.

בספטמבר, סביב ראש השנה, הייתי ארבעה ימים באוקראינה. אני מודה שאת רובם ביליתי בשטח שהוא לא באמת אוקראיני  – אומן. בכל הזמן שלי שם, במתחם היהודי הסגור הזה, במקום שהוא התגלמות מושג ההטרוטופיה, לא באמת ראיתי את אוקראינה. השהייה באומן הייתה מרתקת, וכתבתי על זה באריכות ובפירוט כאן, אבל ביום האחרון הייתי חייב כבר לצאת מהמובלעת הזו. אומן היא בחצי הדרך בין אודסה לקייב, והתלבטתי במי מהשתיים לבחור. כיוון שהטיסה שלי חזרה יצאה מקייב, בחרתי בה.

התחבורה באוקראינה מופרטת לגמרי. אינספור חברות אוטובוסים ומיניבוסים פועלות מכל מקום לכל מקום. הרבה פחות ריכוזי מאצלנו, אבל אני מתרשם שאנשים לא מתרוצצים הנה ושמה כמו במקומותינו. יחסית לגודלה של המדינה ומספר תושביה, הכבישים די ריקים והתחנה המרכזית של קייב, עיר הבירה, די זערורית. בתחנה, עדיין כמיטב המסורת הסובייטית, יושבת אישה מבוגרת וזעופה בשמירת החפצים, ועל הדלת, הסגורה, יש שלט עם השעות שבהן היא בהפסקת אוכל. כולל כמובן השעה בה הגעתי והשעה בה אצטרך לעזוב. אלא שלפנים משורת הדין, הסכימה האחראית לחזור חמש דקות קודם מההפסקה הבאה, כדי שאוכל לאסוף את התרמיל ולהספיק לאוטובוס האחרון לשדה התעופה. זה היה הימור מצידי, אבל היא אכן כך עשתה.

יש תחנה של רכבת תחתית כמה מאות מטרים מתחנת האוטובוס, אך איש לא היה מוכן לגלות את אזני על העובדה הזו, מאימת נהגי המוניות. ואני, שכל מה שידעתי על קייב ידעתי ממיסרון אחד קצר ששלח לי בני טל עם רשימת אתרים לראות, ומסעדה טבעונית אחת לאכול בה, את זה לא ידעתי. אז יצאתי מגב התחנה, והזמנתי אספרסו מהמוכרת שמכרה קפה ממכונת אספרסו משוכללת שהייתה מותקנת בחלקו האחורי של רנו קנגו, שחנתה וגבה למדרכה. אחת מהמסחריות הקטנות האלה – יש כאלה בכל רחבי קייב, ויש בהן קפה מצויין. כנראה שאין צורך ברשיון עסק או תשלום ארנונה לעסק כזה, אולי רק דמי חסות למי שצריך, אולי למשטרה.DSC03378

לידי עמד בחור, כבן שלושים, בחליפה ועניבה, ושתה קפה גם הוא. התחלנו לדבר, והתלוננתי בפניו על נהגי המוניות והמחיר המופרז שהם רוצים כדי לקחת אותי למרכז העיר (בדיעבד גיליתי ש פי 75 מעלות הנסיעה בתחתית). הבחור, שהסתבר שהוא עורך דין, הציע לקחת אותי לשם במכוניתו, במחצית המחיר שנהגי המוניות ביקשו. לא הצלחתי לדבר אתו הרבה, מסתבר שגם אזרח משכיל כמוהו, דובר רוסית אבל לא אנגלית. אבל מסתבר גם שמחצית הסכום שנהגי המונית ביקשו, הייתה שווה כשעה לעורך הדין הזה, שבמהלכה הוא הסיע אותי הנה ושמה, ואני מניח שאחרי זה, חזר למקום בו נפגשנו.

אז נחתתי במרכז העיר, ליד מנזר גדול ומפואר, אבל לא היה לי מושג איפה נמצא מה. לא ראיתי מפה של העיר, וגם לא הייתה מפה להשיג באיזור. אז שאלתי אנשים על אחד השמות שטל סימס לי, והלכתי לכוון. בסופן של יום, לא ראיתי הרבה "אתרים" ועל המקומות בהם אפשר לראות ציורים של Vrubel שאני מאד אוהב, כלל לא ידעתי. נו טוב, בפעם אחרת.  מהעיר ראיתי בעיקר את המרכז הישן שלה, שבו היה שוק איכרים שהתמקד בתוצרת אורגנית, מה שאומר שיש איזו עודפות מסוימת ברמת החיים שם, כשאנשים כבר מתחילים להקפיד על הקטנת הרעלים במזונם. לא היו לי תקוות גדולות לגבי סיכויי למצוא משהו טבעוני לאכול, אבל פתאום ראיתי חנות טבע באחד הבניינים ונכנסתי. הנחתי שאם יש מסעדה צמחונית או טבעונית, הם ידעו עליה. וצדקתי. אפילו דיברו שם אנגלית, נדיר אפילו בעיר הבירה. וכך יצא שהתגלגלתי לכיכר המרכזית של העיר, זו שבה התחוללו כל ההפגנות בזמן האחרון, שהפכה זירת קרב שבעקבותיה גורש ראש הממשלה בבושת פנים.

המסעדה, לא סתם טבעונית, אלא אפילו raw food vegan, הייתה משובחת. שמה Nebos  והיא ממש מטבח עילי – לא מה שציפיתי למצוא במדינה של תפוחי אדמה ובשר כמו אוקראינה. מחוץ למסעדה שם בכיכר, רעש וגעש הקפיטליזם בשיא הווליום.  כל הכיכר נוכסה על ידי חברת סקודה שהציגה שם את קווי המכוניות השונים שלה והקיימה במה בלב הכיכר שעליה התחלפו הזמרים בקצב מהיר, והפציצו במיטב להיטי הפופ האוקראיני, לפני קהל די דליל. רוב הקהל העדיף להסתובב בשמש, לשבת בבתי הקפה, ולעשות קניות בחנויות המותגים שלאורך השדרה הראשית.DSC03408

די הזכיר לי ביקור במוסקבה כמה שנים קודם. הפער האידאולוגי בין רוסיה לאוקראינה אינו סביב עקרונות כלכליים. גם אם פסלו של לנין לא הוסר מהרחוב הראשי בקייב, את שתי המדינות הקפיטליזם כבר אחז בחיבוק עז. בשתיהן, החלום הוא החלום האמריקאי, והמחשה לזה קיבלתי מלימוזינת ה Hummer הלבנה בעלת המרכב המוארך והחלונות הכהים שבה נתקלתי שוב ושוב כשעברתי מכנסיה לכנסיה לאורך הרחוב העתיק.DSC03376

בכל תחנה כזו יצאו ממנה החתן והכלה, היא בשמלת חופה לבנה והוא בחליפה שחורה ועניבה, מלווים בצלם, מסריט, ולהקת שושבינות ושושבינים בלבוש אחיד שעקבו אחרי הלימוזינה במכוניותיהם הפרטיות, והחדישות למדי. וכולם יצאו כאיש אחד להצטלם בכל אחד מהמקומות. מסקנתי? יש יפות באוקראינה, גם הלא בלונדיניות, ולא את כל הכלות הם מייצאים (מכירים את עניין "הכלה האוקראינית" המוזמנת בדואר?).DSC03382

אז על מה המחלוקת בין רוסיה ואוקראינה בעצם? חסרים לרוסיה שטחים? היא עדיין המדינה עם השטח הגדול ביותר בעולם, ובהפרש ניכר. (למרות שכמו בקנדה, המדינה השנייה בשטחה בעולם, רוב השטחים הם די חסרי תועלת) ועם אוכלוסיה דלילה. גם אוקראינה היא מדינה ענקית ודלילת אוכלוסיה. אז על מה המריבה בעצם?

יש הסברים גאוגרפיים. רוסיה תמיד שאפה שלצי שלה יהיו נמלים שבהם המים לא יקפאו בחורף ולכן היא רוצה לעצמה את חצי האי קרים. כמו שהיא עדיין מחזיקה ברשותה מובלעת בתוך האיחוד האירופי, בין פולין לבלארוס. יש שטח רוסי סביב העיר קלינינגרד שבה יש להם נמל, נמל בים הצפוני שאינו קופא בחורף. העיר קלינינגרד  אגב, פעם נקראה Königsberg , הייתה חלק אינטגרלי מגרמניה, וחי בה הפילוסוף הדגול עמנואל קאנט, עוד אחד שמתח ביקורת, ועוד בגרמנית…

עוד ממ קורע של Amir Schiby

עוד ממ קורע של Amir Schiby

היום העיר וסביבתה חלק מרוסיה, ובו זמנית עם הסכסוך בקרים, הצבא הרוסי עושה בה תמרון צבאי גדול, בנוכחות פוטין, "כדי שיהיה לכולם ברור".

לא ברור לי עד כמה באמת חשוב נושא "נמל שאינו קופא עבור הצי". בחצי האי קרים זה בכלל מופרך כי לרוסיה יש נתח לא קטן מחוף הים השחור שלו רצתה, יכלה להקים בו נמל לצי שלה. או שאולי אפילו כבר יש לה נמלים שכאלה. לא, זו בעיקר לאומנות רוסית, ורצון להחזיר לעצמם טריטוריה שעד לפני שישים שנה הייתה שלהם, והועבר בידי חרושצ'וב (האוקראיני) לאוקראינה. לא יותר מופרך מרצון עמישראל להחזיר לעצמו את שכם, מקץ אלפיים שנה. ומצד שני – לא יותר מופרך מהמחשבה שישראל תזדכה על השטחים שכבשה ב 1967.

ואגב לאומנות – גם לאוקראינים לא חסר מזה. למשל – התעקשותם לשנות את שמות כל המקומות לשמות אוקראיניים. אפילו קייב היא אצלם עכשיו Kyiv. וכפי שאפשר לראות בתמונת הכותרת של הרשומה הזו (זו שרואים רק  כשלוחצים על שם הרשומה) הם עדיין מעריצים את בוגדן חמלניצקי יימח שמו, שאותו אנו זוכרים כצורר יהודים ופוגרומצ'יק ובעבורם הוא גיבור לאומי.

חוף הים השחור, זה שהרוסים חומדים נתח יותר משמעותי ממנו, נראה לי כבר שנים ששווה טיול רציני. הים השחור ממש קרוב אלינו, אבל ממש לא מוכר לרובנו – כמו שהייתה טורקיה בשנות השבעים ואפילו השמונים. הייתה לי בזמנו תכנית לטוס לאיסטנבול ומשם להפליג במעבורת אל חצי האי קרים, אלא שהמעבורת כבר כמה שנים לא מפליגה. התכנית שעליה אני מפנטז היום היא לקחת מכונית מכאן במעבורת לרודוס ומשם לטורקיה, ולהתחיל להקיף את הים השחור דרך כל המדינות המקיפות אותו, החל מטורקיה. את החוף הטורקי ראיתי כבר כמעט לכל אורכו, מ Hopa  דרך Trabzon ועד Samsun, על יערות עצי האגוז שלו. יפה שם. לגבי השאר, אני לא בטוח עד כמה זה יפה או לא, אבל זה לבטח מעניין. יכול להיות מאתגר לעבור עם מכונית את כל הגבולות האלה, של מדינות שלא כולן בשלום אחת עם השנייה, אבל אני חושב שזה אפשרי.

רק שירגע קודם המצב בחצי האי קרים ושפוטין לא יבעיר את כל האזור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s