מילים קצרות / ערבית – עברית

אִזַן אִם כן
אִזָא אם שאלה
אִזָא האם שאלה
אִילִי ש (אשר)
אִיללִי אשר
אִל-בַּאקִי השאר, היתר
אִסַא עכשיו זמן
אִשִי דבר
אֵימתַא מתי שאלה
אֵיש מה שאלה
אַבָּדַן בשום אופן
אַבָּדַן אף פעם זמן
אַוְ או
אַוַל קודם זמן
אַוַלַן דבר ראשון
אַוָל_מְבֵּירַח שלשום זמן
אַחְלָא יותר מ… תואר
אַחְסַן יותר טוב
אַיַא ואחד איזה מהם? שאלה
אַי / אַיֶא איזה? (שם עצם) שאלה
אַכְּתַרֵ_שויי קצת יותר
אַכְּתָר יותר תואר
אַכִּיד בטוח תואר
אַלְאַאן עכשיו זמן
אַן, אִינוֹ שְ, כִּי
אַקַל פחות
בְּעִיד רחוק מקום
בִּ(אל)דַ'את דווקא
בִּידוּן בלי
בִּידוּן בלעדי
בִּיסִיר יתכן
בִּיסִיר אפשרי
בֵּין בין
בַּדַל במקום
בַּדַל מא במקום ש..
בַּסִיט פשוט
בַּסִיטה פשוט
בָּעֱד  חלק
בָּעֱד  זה את זה
בָּעֱד_ל-מָרָאת חלק מהפעמים
בְּ ב (באמצעות)
בְּסַבַּב בגלל
בְּסֻרְעַה מהר תואר
בְּעִיד רחוק מקום
בְּעִיד עַן רחוק ממך מקום
בִּ(אל)טַ'בְּט בדיוק
בִּג'וּז אולי
בִּג'וּז יתכן
בִּכּפִינַה דיינו
בַּאל-מַרָה בכלל לא
בַּאל-עַכְּס ההיפך
בַּלַאש חינם
בַּלַאש לא צריך
בַּלָא בלי
בַּלָא בלעדי
בַּס די
בַּס מספיק
בַּס די
בַּס רק
בַּעְדֵין אחר כך זמן
בַּעֵד עדיין
בַּעֵד עוד
בַּעֵד עדיין לא
בַּעֵד עוד לא
בַּעָד-מַא אחרי ש.. זמן
בַּרָה בחוץ מקום
בֻּכְּרַא מחר זמן
גַ'אִי הבא זמן
גַ'מְב (גַ'נְב) ליד מקום
גַ'מְב (גַ'נְב) על יד מקום
גַ'מְעָה שבוע זמן
גַ'מְעָה שבוע זמן
גַ'מְעָה לְ-גַ'אִי שבוע הבא זמן
גֻוַא בפנים מקום
גֻוַא פנימה מקום
גֻוואת לתוך מקום
דִד' נגד
דַאִימַן תמיד זמן
דַאחֶ'ל לתוך מקום
דַקִיקַה דקה זמן
דֻגְרִי ישר מקום
דֻעְ'רִי ישר מקום
דֻרוּרִי דחוף זמן
הִיַאה הנה
הֵיכּ כך, ככה
הַאדִ'י זו
הַאדִ'י הזו
הַאדַ'ה זה
הַאדַ'ה הזה
הַדוֹל אלה, האלה
הַל-קַד עד כדי כך
הַלְקֵית כעת זמן
הַלְקֵית עכשיו זמן
הַלַק כעת זמן
הַלַק עכשיו זמן
הֻנַאכּ שם מקום
הוֹן כאן מקום
הוֹן פה מקום
וְאַבּוּהַא ועוד איך
וֵין איפה שאלה
וַלַה אִישִי שום דבר
וַלַה שִי שום דבר
וַלָא אוֹ
וַסָט אמצע מקום
וַקֶת זמן זמן
וַרָא מאחורי מקום
זַי כמו
זַי כפי
חְ'סַארַה חבל
חִ'לֵס נגמר
חַ'ד ליד מקום
חַ'לַס מספיק
חַ'לַס די
חַאלִיַן בינתיים זמן
חַאלֶס לגמרי
חַאלַן תכף זמן
חַדָא מישהו
חַוַאלִי בערך
חַוַאלִי בקירוב
חַוַאלִי כמעט
חַוַאלִי מסביב
חַתָ'א וַלַן אפילו
חַתָא כדי ש..
חַתָא עד
טַבְֹּעַן כמובן
טַבְּעַן בוודאי
טוּל (א)לְוַקֵת כל הזמן זמן
יַא-רֵית הלוואי
יַלֲה נו…
יֻמְכֵּן אולי
יֻמְכֵּן יתכן
יוֹם יום זמן
כְּבִּיר, אַכבָּר גדול, גדול יותר תואר
כֻּל כול
כְּ בתור
כְּ כמו
כְּבִּיר הרבה
כִּיף איך שאלה
כַּם כמה (יחידות) שאלה
כַּמָאן גם
כַּמָאן עוד
כַּמָאן שְוַיי עוד קצת
ל-מַאדִי הקודם זמן
לִאַנוֹ מפני ש…
לִאַנוֹ מכיוון ש…
לִאַנוֹ כי
לִמַאדַ'ה למה שאלה
לִמַאדַ'ה מדוע שאלה
לִסַא עדיין זמן
לֵיש למה שאלה
לֵיש מדוע שאלה
לַ של
לַאַי עד מתי זמן
לַאכֶּן אַבַל
לַהוֹן לכאן מקום
לַוֵין לאן מקום
לַוַחַד לבד
לַחַא עד זמן
לַחָאל לבד
לַמַא כאשר זמן
מְבֵירַח אתמול זמן
מְבַלָא דווקא כן
מִזַבְּט בדיוק
מִין מִי
מִין הוֹן מכאן מקום
מִין וֵין, מִנֵין מנין, מאין מקום
מִין זַמַאן מזמן זמן
מִין לְאַוַל מחדש
מִיתֵ'ל כמו
מִיתֵ'ל כפי
מִיתֵל מַא כמו ש..
מִנְשַאן בשביל
מִנְשַאן כדי
מִנְשַאן כי
מִנְשַאן עבור
מִש בַּטַ'אל לא רע
מִש לַאזֵם חינם
מִש לַאזֵם לא צריך
מַא אִינוֹ אף על פי ש..
מַא חַדָא אף אחד
מַא עַדַא חוץ מ.., להוציא
מַא פִיש אין
מַוְג'וּד נמצא
מַוְג'וּד יש
מַזְבּוּט נכון
מַחַל מקום מקום
מַע עם (בחברת)
מַעְלוּם ברור תואר
מַרָה פעם זמן
מַתַלַן לדוגמא
מָרָאת לפעמים
מֻהַם חשוב תואר
מֻמְכֵּן יתכן
מֻמְכֵּן, אולי
מֻתַאַכֶּד בטוח
נַעַם אכן
נַפסֶ_שִי אותו דבר
סַוַא ביחד
סַוַא יחד
סַלַף מראש
סַלַפַן מראש
סַנֵה שנה זמן
סַעָה שעה זמן
עִנְד אצל
עֵ'יר בלתי
עַ'יר אחר
עַאדַתַן בדרך כלל זמן
עַגַ'נֶבּ הצידה מקום
עַלַא נגד
עַן אודות
עַן גַ'ד ברצינות
עַשָאן מכיוון ש…
עַשָאן מפני ש…
עַשָאן כדי ש…
עֻקבּאל בקרוב זמן
פִעְלַן למעשה
פַאת שעבר זמן
פַגְ'אַה פתאום זמן
פַרֵק הבדל
פוֹק למעלה מקום
פוֹק מעל מקום
פי, פיה יש
קְבַּל מול מקום
קַבֶּל לפני זמן
קַבֶּל קודם זמן
קַבֶּל מַא לפני ש.. זמן
קַד אותו גודל, אותה כמות
קַד כמות, גודל
קַדֵש כמה שאלה
קַוַאם מהר תואר
קַטְעַן בהחלט
קַלבּ פְנִים מקום
קַרִיבּ קרוב מקום
קַריב, אַקרָבּ קרוב, קרוב יותר תואר
קֻדָאם לפני מקום
שְוַיי קצת מידה
שְוַיי שְוַיי לאט זמן
שְוַייה מעט מידה
שַהֵר חודש זמן
שַיְאְ דבר
שוּ מה שאלה
תַאנִיַן דבר שני
תַבָּע (תַבָּעִי, תַבָּעוֹ..) של
תַחְת למטה מקום
תַקְרִיבַּן בערך
תַקְרִיבַּן בקירוב
תַקְרִיבַּן כמעט
תַּאנְיֶה שניה זמן

רשומות אחרונות

סתכל לי בעיניים

לפני כחמש עשרה שנים, כעוד עבדתי בחברת אינטל בחיפה, הייתי חלק מצוות שחיפש ישומים חדשים ועתידניים שיצדיקו צורך במעבדים יותר ויותר חזקים וכך יגרמו לאנשים לשדרג את המחשבים שלהם, והכי חשוב – יספקו תעסוקה לארכיטקטים של המעבדים האלה (כבר כתבתי על זה..), בחיפוש דרכים להאיץ את הישומים האלה.

כל העסק היה די מופרך. גם כי די קשה לצפות את העתיד וגם כי כדי לגרום לישומים כאלה לקרות נדרש מאמץ תוכנה לא קטן, בכתיבת לפחות גרסת הדגמה של יכולות חדשות אלו, והכנת ספריות של תוכנה לתמוך במפתחים שירצו להמר על ישומים חדשים אלה, שבדרך כלל קשורים למודלים חדשים של שימוש. לא משהו שחברת אינטל, לפחות אז, הצטיינה בו. ידעתי שלא באמת יצא מזה משהו, אבל באותו זמן לא באמת היה לי משהו יותר מעניין לעשות שם ועוד לא בשלה אצלי ההחלטה שקיבלתי כמה שנים לא רבות אחרי, למצוא לעצמי עיסוקים יותר מאתגרים.

אז אחד הישומים שפינטזתי עליהם במסגרת אותה משימה היה לתקן את העניין הזה שבו כשאתה בשיחת וידאו אתה נראה כאילו אתה לא מסתכל לבן שיחך בעיניים, בגלל שהמצלמה לא ממוקמת באמצע המסך, שהוא דווקא המקום שאליו אתה מסתכל. משתמשים בשרותי שיחות וידאו דיווחו שזה גורם להם להרגיש כאילו בן שיחם לא "מסתכל להם בעיניים" ולכן יש להם פחות אמון במה שהוא אומר.

אלו הימים שלפני הקורונה ולפני הזום. לא רבים השתמשו אז בשיחות וידאו, אבל חשבנו שזה תחום שיתפתח (לא דימיינו אפילו עד כמה, עד שהגיעה המגיפה) וששווה להשקיע בו. חשבנו על פתרון שכלל הדמיה בתלת מימד של ראש הדובר על סמך סריקה מוקדמת של כל צדדי ראשו. נסעתי גם לבקר חוקרים באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה שחקרו דברים שיכולים להיות רלוונטיים לנושא. אפשר היה לעשות יופי של פתרון לבעיה הזו, אבל כלום לא קרה. לא הצלחתי לגייס את המשאבים לקדם את הנושא, כמו שקרה עם עוד לא מעט נושאים אחרים שבהם עסקתי. על זה, דווקא היה לי פחות חבל, לעומת נושאים אחרים שהיו החמצה גדולה של אינטל. לדעתי כמובן.

אבל מי שכן הרים את הכפפה, ובגדול, זו חברת Nvidia, שהכריזה על ערכת פיתוח (SDK) מבוססת בינה מלאכותית שמשתמשת במאיץ גרפי (GPU) לתמיכה בתקשורת וידאו ואודיו בזמן אמיתי בשם Maxine, כולל הזזת מבט הדובר כך שיראה "טבעי", כזה שמסתכל לך ישר בעיניים (סרטון). די מדהים איך בזכות השקעה בתוכנה ובכלי פיתוח החברה הזו הצליחה להחדיר את הארכיטקטורה והמודל התכנותי שלהם לכל מקום כמעט, החל מבינה מלאכותית, כריית ביטקוין ועוד ועוד. ועכשיו גם שיחות ועידה בוידאו.

אבל אולי דווקא עכשיו, אחרי שכולם כבר דיברו בוידאו בזום בשנתיים האחרונות, הבעיה של כיוון המבט כבר פחות אקוטית? אולי אנשים פשוט התרגלו לסוג הספציפי הזה של עיוות התמונה. וזה לא נראה להם כבר כעיוות?
אם להביא מקבילה מתחום אחר, כאשר אמנים הולנדים כמו וורמיר החלו לקראת סוף המאה השבע עשרה לצייר בעזרת קמרה אובסקורה, גם אז היה אולי מוזר לאנשים לראות פתאום ציורים (כמו למשל "הנערה עם הכובע האדום" בתמונה מטה) שבהם הרקע מטושטש בגלל עומק חדות, שמסגור התמונה הוא "אקראי" בשל המסגרת של המצלמה, שהפרפקטיבה מעוותת ועוד עיוותים שאנו, שרוב הדימויים שאנו רואים הם צילומים, כבר בכלל לא חווים אותם כעיוותים. הנערה, כמו רבים מהציורים של ורמיר, מסתכלת לשמאלו של הצופה.

על עניין זה, למדתי בקורס שנגמר לצערי אתמול, בחוג לתולדות האמנות אוניברסיטת חיפה שמלמד שם בכיף יוחאי רוזן. נהניתי מהקורס וגם נהניתי להצהיר "באתי ללמוד על תור הזהב של הציור ההולנדי במאה השבע עשרה" לשומרים בכניסה לאוניברסיטה בכל פעם שהם עצרו אותי ושאלו מה באתי לחפש שם, מה שכמובן לא היו מעלים בדעתם לשאול אם הייתי בן 25. לפעמים גם נאלצתי לדווח להם באיזה חדר זה ובאיזה בניין, כשלא השתכנעו שאדם בגילי ירצה ללמוד משהו חדש.

לחיוב אפשר לומר שהשומרים לא חוטאים ב"כשל הסתברות קודמת". הסתברותית סטודנטים הם אכן בממוצע לא בקבוצת הגיל שלי, ולכן סביר שמישהו בגילי לא סטודנט. אבל רבים כן כושלים בזה, Base rate fallacy באנגלית.
הנה למשל דוגמה מוחשית מאד מתקופת הקורונה בה היו כה רבים שאמרו: ראו, יותר מחוסנים חולים מלא מחוסנים, ולכן – רע להתחסן, בלי לקחת בחשבון את אחוז האוכלוסיה המחוסן לעומת זה שבחר בטפשותו, לא. קרדיט לציור כאן

  1. מסלולי מגורים כתיבת תגובה
  2. מסלולי נדודים תגובה אחת
  3. על העלות האפיסטמית של דעות קדומות 4 תגובות
  4. בגיל, אך לא ברינה 2 תגובות
  5. שלום לנשק כתיבת תגובה
  6. על התמכרות כתיבת תגובה
  7. לאן? 6 תגובות
  8. לפעמים זה מצליח כתיבת תגובה
  9. ילדים בדרכים 2 תגובות
  10. לשכב בחיבוק ידיים תגובה אחת
  11. ללא משוא פנים תגובה אחת
  12. ברוסיה כתיבת תגובה
  13. קולנוע 2 תגובות
  14. הדורבן שאהב תות 5 תגובות