חריש לא עמוק


מעבר ג'לאמה נסגר כבר בבוקר יום כיפור, כדי לאפשר לפלסטינים בגדה "לחגוג" את חגי ומועדי היהודים בלי הפרעה (ליהודים). מעבר ריחן נסגר רק בצהריים, אולי בכדי שהעבודה על בניית העיר חריש הסמוכה תוכל להמשך עד כניסת החג בפועל, ולכן לשם הסעתי אתמול בצהריים את מחמוד בן השנתיים ואביו אחמד ממחלקת הדיאליזה לילדים בבי"ח רמב"ם חזרה הביתה, לג'נין. מחמוד יפסיד שני טיפולי דיאליזה השבוע.

אחמד הציע שניסע אל מעבר הגבול דרך חריש ולא דרך ברטעה, דרך יותר ארוכה אבל פחות פקוקה. כיוון שמפות גוגל לא מראות את מעבר ריחן, סמכתי עליו וכך אכן נסענו. פונים מכביש ואדי עארה אל הפניה המובילה לכוון באקה אל גארביה, ואחרי הפניה לברקאי יש כביש לעיר חריש. עוברים על פני העיר הנבנית, פונים ימינה, עוברים על פני מצפה אילן והכניסה המזרחית לברטעה, ושם, על כביש 611 המוביל בין היתר להתנחלויות חרמש ומבוא דותן, שתיים שלא פונו בזמן ההתנתקות מצפון השומרון, נמצא מעבר ריחן, והוא היה פתוח.

אז הורדתי אותם, ובדרך חזרה נכנסתי לעיר חריש. היה לי מעניין להשוות בין בניית עיר חדשה בישראל, לגמרי מאפס, לבין פרוייקט דומה ברשות הפלסטינית, העיר רוואבי, בה ביקרתי לפני שבועיים. הייתה חוויה סוראליסטית, לנסוע בעיר בת מאות בתים, שאיש כמעט לא גר בה. יש כמה בתים שנראה לי שכבר גרים בהם, והיו עדיין עובדים פה ושם בחלק מהמקומות, אבל בצהרי ערב יום כיפור היו מן הסתם הרבה פחות עובדים מהרגיל.

חריש היא פרוייקט גדול בהרבה מרוואבי, בערך פי עשר. בניגוד לרוואבי שבה יש קבלן יחיד שבונה גם את העיר וגם את התשתיות (שהרשות הייתה אמורה לבנות ולא עשתה) בחריש המדינה סיפקה את כל התשתיות, ביד רחבה אפילו, כולל בתי כנסת ומקוואות בכל רובע ורובע שנבנו לפני או במקביל לבתי המגורים, וקבלנים פרטיים בונים את העיר. חריש היא פרוייקט גדול, וחלקו של כל קבלן שם לא קטן בהרבה מגודל הפרוייקט של זה שבונה את העיר רוואבי כולה. אבל בניגוד למרכז המכירות המאד מושקע של רוואבי, על דגמיו, ההדמיות התלת מימדיות וסרטי התדמית, בחריש יש שורה של מבנים זמניים, האחד ליד השני, שבהם כל קבלן משווק את הדירות במבנים שבנה. חלקם פונים במפורש בעיקר לקונים דתיים.1-dsc08352

העיר, ממזרח לכביש 6, קרובה מאד לגדר המערכת. כשנוסעים מערבה ממעבר ריחן, לאורך הגדר ההולכת ממערב למזרח, רואים שהעיר מתחילה קצת אחרי הנקודה בה גדר המערכת פונה דרומה, ובמובן זה, מיקום העיר, במרכז המדינה, על החיבור בין כביש ואדי ערה וכביש 6 הוא לא רק נוח לתושבים, הוא גם מאבטח את צידה המזרחי של המדינה, אם הגבול יחזור ל"קווי 67".

חריש היא האחרונה בערים שנבנו לאורך הקו הירוק של 67, משני צידיו, כמו ביתר עלית, מודיעין עלית, אלעד, וגם שוהם ומודיעין, כולן ערים (שפרט למודיעין) שאיכשהו עדיין לא הייתי בהן, למרות שלא אחת אני עובר ממש לידן על כביש שש. אני לא יודע אם אני מחמיץ משהו, אבל בכוונתי לבדוק בהזדמנות.

חריש וקציר יחד יביאו לאיזון בין מספר התושבים  היהודים והערבים באזור ואדי ערה, מה שלא רע בפני עצמו, ביחוד לאור מאמצי "שכנים של שלום" שם. שכנות  של יהודים וערבים, שרואים אחד את השני, מדברים האחד את שפתו של השני, וחיים קרוב זה לזה היא דבר טוב.  היה כמובן עדיף אם היו בין הרוכשים של הדירות בחריש גם תושבים ערביים מהכפרים הערביים הסמוכים, העולים על גדותיהם מרוב צפיפות וברדק. אני תוהה האם יש כאלה, ואם לא, באילו דרכים עקלקלות מונעים מהם את הרכישה. חיפה היא כיום פחות או יותר האופציה היחידה של פלסטינים-ישראלים מצפון הארץ שרוצים לגור בישוב עירוני גדול יחסית. נצרת לא, היא  כבר כל כך צפופה, וכל כך חסרה אפשרויות להתרחב.

פה אולי שווה לשאול, מה זה צריך להיות, שמדינת ישראל בנתה מאז הקמתה כ-700 ישובים חדשים ליהודים, ו 0 ישובים חדשים לערבים? המספר 700 הוא ממפגש עם חבר הכנסת איימן עודה, בחיפה השבוע, וגם אם הוא לא מדויק, אולי זה רק 687, עדיין, המספר 0 הוא מאד מדויק. אפס ישובים חדשים לערבים בתוך גבולות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בכל שנות קיומה. סביר? וזה כשמצד שני, היעדר מכוון של תכניות מתאר לישובים הערביים הקיימים הופך את הבניה בהם ללא חוקית.
חכם, הא?

המיקום של חריש הוא כאמור מוצלח, וזה שבסופו של דבר זה לא יהיה רק גטו חרדי, גם זה יצא מוצלח. אני רוצה להאמין שגם מגורים בשכנות של חרדים וחילונים, כמו ערבים ויהודים יכולים להיות משהו שיקטין את הניכור והשנאה בין שני השבטים האלה, בתנאי שלא רק החילונים יצטרכו להכיר בערבי התרבות החרדית, אלא שגם החרדים יהיו מוכנים להכיר שגם לחילונים יש ערכים, אלא שהם שונים משלהם. מבחינות רבות, שכנות חילונית ערבית-יהודית קלה הרבה יותר משכנות יהודית דתית-חילונית.1-dsc08349

הבניה בעיר נראית לי, מסיור חטוף, בסטנדרט די גבוה. הבתים בני 4-6 קומות לכל היותר, כולם מצופים אבן מנוסרת, בשילובים של כהה ובהיר. יש מרפסות בכל הדירות, אבל לא מדורגות כפי שהיית מצפה לראות בבניה לחרדים, לטובת בניית סוכה במרפסת. אבל העיר לא בנויה מאד בצפיפות, ויהיה מקום לסוכות בחצרות הבתים, בניגוד לשכונות חרדיות בירושלים. באופן די גורף מעקות המרפסות מזכוכית, כאופנת הימים האלה. די טפשי, כי זה מקטין מאד את שימושיות המרפסת, ורוב המרפסות צופות אל הבניין ממול, לא אל איזה נוף עוצר נשימה. בסופו של דבר, ברוב הדירות, כשיאוכלסו, תוקרב הזכוכית לטובת הפרטיות, והפתרונות לא יהיו משובבי עיניים.

שווה ביקור.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חריש לא עמוק

  1. תודה על הסקירה.
    קצת תיקונים: העיר מעורבת מתושבים ממגזרים שונים של החברה הישראלית: חילונים, חרדים, כיפות סרוגות, וגם… למיטב ידיעתי ערבים.
    ראש המועצה הוא יצחק קשת. איש צעיר יחסית לראשי ערים, חוזר בתשובה חרדי ו… מקסים. פתוח. רוצה עיר מעורבת, סובלנית, ירוקה, ועוד.
    קשה למצא קבוצות פייסבוק על חריש – כי רובן קבוצות סגורות.
    חלק מהבניה נעשה על ידי קבלנים וחלקו על ידי עמותות רכישה.
    במקום גרים כבר היום תושבים ותיקים מזה למעלה מ 20 שנה. כשהעיר היתה רק בתכנון ולא המשיכו לבנות בה. היא הפכה למקום די נידח ומאוד מאוד זול מה שהביא אוכלוסיה מאוד מסוימת לבתים קטנים וחמודים. על פי פוסטים שונים שקראתי – קהילה חמה ותומכת.
    על חריש אפשר לקרא עוד כאן https://www.facebook.com/harishmayor/?fref=ts

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s