הכינו שקיות גדולות

צילום: אלכס ליבק

פחטרית כזו רצתה עיריית חיפה שארכוש ואשים בביתנו, כתנאי להיתר מצידה שירשה לנו להיכנס ולגור בבית אותו בנינו, ואף לחבר אותו לזרם החשמל. נפחה 1100 ליטרים, ואותה אנחנו, משפחה בת 4 נפשות, הייתה אמורה למלא באשפה מדי שבוע.

למה "פחטרית"? כי רוב עגלות האשפה האלה מיובאות על ידי חברת "ש. וש. פחטר". ויש גם "דולבית".

ולפחטרית כה מכובדת, צריך לבנות מבנה ראוי, גורסת עיריית חיפה, ומכתיבה מפרט מדויק ל"ארמון הזבל". מידותיו הפנימיות צריכות להיות שני מטרים על שני מטרים לפחות, גובה התקרה לפחות שני מטרים ועשרה. בנוי לתלפיות מבטון ובלוקים, מכוסה טיח איכותי מבחוץ וגגו אטום לתקנים מחמירים, כולל מרזב. קירותיו מצופים אריחי קרמיקה, ולו שער ברזל רחב. עם תאורה, ברז מים, ושיפוע נוח אל הכביש. בחלקים מאד גדולים של העולם, זה נשמע כמו תיאור של בית החלומות למשפחה בת ארבע נפשות לפחות, אחרי שמגלגלים החוצה את הפחטרית כמובן.
השוו זאת למשל לבתים האלו, בעיירה Kula Mawe  בקניה, שם הייתי ב 2011.

אם הופכים את הפחטרית הענקית על הצד, היא יכולה, כבר בפני עצמה, לשמש מקום מגורים משופר ומוגן מפגעי מזה האוויר לשני אנשים, לכמה עשרות מליוני אנשים בעולמנו. הייתי מוסיף אותה לרשימת "אבי הטיפוס" של מבנים שצילמתי על הקיר בבית הספר היסודי, שם בקניה:

את המגה-פחטרית אין מצב שמשפחתנו הייתה מצליחה למלא באשפה, אפילו לא בחודשיים. העירייה מצידה  לא וויתרה על משכן ראוי לפחטרית של 1100 ליטר, אבל הסכימה להתפשר, לאחר ויכוחים, "לתקופת ניסיון" לפחטרית יותר קטנה, של 360 ליטרים "בלבד". כמו זו:

שגם אותה אנחנו לא מצליחים למלא. נזכרתי בכל הפרשה האבסורדית הזו כאשר הרשויות המקומיות, במסגרת מאבקן עם האוצר על הקיצוץ במענקי האיזון, איימו בשביתה, והודיעו לתושבים: "הכינו שקיות אשפה גדולות", כי הם לא הולכים לפנות אשפה במסגרת השביתה. אז מצידי, הם יכולים לא להגיע אלינו לפנות אשפה, גם חצי שנה.

ראשית, כי האשפה לא תסריח – אין בה שום חומר אורגני. זה הולך כולו אל הקומפוסטר (מַדְשֵנֵת בעברית תקנית), ושם, כאשר חזירי הבר לא בוזזים אותו, או החולדות, הוא מתפורר והופך לדשן מצוין.

שנית, כי אחרי שממחזרים את הניירות, והקרטונים, והבקבוקים ואת כל הפלסטיקים (לא רק בקבוקי ליטר-וחצי אפשר למחזר במיחזוריות), לא נשאר הרבה נפח. אולי שקית בשבוע. וב 360 ליטרים של פחטרית, נכנסות הרבה שקיות. ואכן, "לוחמי הזבל" (למה לא? אם יש "לוחמי אש"..) אפילו לא טורחים לגלגל את העגלה החוצה, אלא פשוט צוללים לתוכה ושולפים ממנה את השקית הבודדת. אם המסכנים האלה היו צריכים לגלגל החוצה כל יום מגה-פחטרית מכל בית, הם לא היו גומרים את העבודה.

וכמובן שגם עוזר אם אנשים הולכים לקניות עם סלי קניות וחוזרים עם המצרכים עצמם בלי כמה קילוגרמים של שקיות פלסטיק שממלאות את פחי האשפה. וגם קונים מצרכי יסוד ומכינים לבד את האוכל במקום לקנות מזונות מעובדים שרובם באים ארוזים בכמויות אדירות של חומרי אריזה שלא את כולם אפשר למחזר.

אני לא מנסה להטיף פה (דווקא כן – בעניין הסלים) – אני מודע היטב לכך שאנשים שעובדים שעות רבות (בניגוד אלי) לא ממש יש להם את הפנאי לבשל ואין להם ברירה לפעמים אלא לקנות מוצרים מעובדים. אלא שאלו משמעותית יותר יקרים, מה שמכריח אותם לעבוד יותר שעות, וחוזר חלילה…

ומה נגמר עם איומי השביתה? יש סיכום שהעיריות ימשיכו לקבל את מענקי האיזון ללא קיצוץ, ואלו יחזרו לאוצר כהלוואה ל 15 שנים מהרשויות המקומיות המבוססות למדינה (הראש היהודי ימציא לנו פטנטים..)
ומי נדפק? אנחנו כמובן. כי בסוף כל המהלך הסיבובי הזה, הרשויות קיבלו רשות להעלות לנו את מס הארנונה באופן אוטומטי בכל שנה ב-10 השנים הקרובות בכ-0.4% בכל שנה, מעבר להצמדה למדד המחירים ולהעלאות אחרות שייתכן שראשי הרשויות יבקשו לאשר בעתיד.

מצידי היה עדיף שישבתו. אני, יש לי פחטרית.