חזירויות


אחד הדברים הטובים בחיפה הוא האופן שבו הטבע משתלב במרקם העירוני. זה נגזר מהטופוגרפיה ההררית ומהעובדה שאין בניה בתוך אפיקי הנחלים אלא רק על קו הרכס. כתוצאה מכך, לא מעט בתים בחיפה סמוכים לאפיקי נחלים, גובלים בטבע פראי של ממש, ונהנים מנוף ירוק ולא מופרע. מרחבים ששוכני גוש דן יכולים רק לחלום עליהם.

אבל, בטבע הפראי יש חיות בר. ויחסי השכנות אתם עשויים להיות מתוחים. השכנים, במקרה שלי, הם משפחת אברמוביץ (אתם אני נפגש רק בבתי המשפט…), שפני סלע, נמיות, שועלים, תנים וחזירי בר. עם הטורפים שבין בעלי החיים אין לי פלוגתא. הם שקטים, לא מזיקים וכנראה גם ממיתים נחשים. שפני הסלע מצד שני הם בעלי כושר חיסול צמחיה מדהים, הם מטפסים מעולים ובלי גדר שתמנע את כניסתם אין גינה.

אבל עם חזירי הבר – ספציפית, עם משפחה של שמונה חזירי בר: אבא, אמא ושישה גורים די גדולים יש לי מרוץ חימוש המסלים מיום ליום. המשפחה הזו "תפסה תחת". גם פשוטו כמשמעו – הם פשוט חבורה של שמנים, וגם בהשאלה – אין להם שום פחד לא מתאורה, לא מקרבת בני אדם, לא מכלבים נובחים ולא מגדר בקר חשמלית.

הם גילו את הקומפוסטר (מדשן) שלי, וקליפות האבטיחים שבו, על תכולת המים שבה, מושכות אותם משיכה עזה.

המדשן, מדשן תרמי מתוצרת נוידורף, הוא מדשן מצוין. נפחו מטר מעוקב אחד, אין לו תחתית והוא מורכב מארבע דפנות המחוברות זו לזו בתפסנים.  חזירי הבר כנראה פשוט נוגחים בו ומפרקים אותו. בבוקר אני מוצא את ארבעת הדפנות מפוזרות על שטח רחב, והתפסנים עפו לכל עבר. פשוט שווינראי! (חזירות, למאותגרי האידיש…).

אז מה הבעיה אתם שואלים? אם חזירי הבר אוכלים את האשפה האורגנית שלך, זו דרך מצוינת למחזר אותה, לא?

נכון, אני לא באמת מסתמך על הדשונת המופקת מהמדשן שלי לדישון הגינה. פעם בשנה המדשן מפיק כמה דליי דשונת שאני מפזר פה ושם, אבל לא מזה ניוושע. שק דשונת עולה 8 שקלים, אז לא ממש הגיוני לטרוח את כל הטרחה הזו כדי לחסוך שק או שניים של דשונת. המוטיבציה האמתית היא לא להשליך פסולת אורגנית ומבחינה זו אחת היא לי באם היא מתפרקת לדשונת במדשן או לצואה במעיי חזירי הבר.

יש בעיה קטנה עם הפתרון: חזירי הבר לא אוכלים את הכל, ומה שלא בא להם הם מפזרים לכל עבר. וחוץ מזה, אם הם כבר באים, אז יש להם מנהג מגונה לעקור צמחים כדי לחפש תולעים בין שורשיהם. או שאולי האדמה הלחה היא המושכת אותם. שורה תחתונה – הם גורמים לנזרים ניכרים, חזירות של ממש.

והם גם די מפחידים. כשאני יוצא אליהם לחצר בצעקות, הם נוחרים אלי בחזרה נחירות של איום, נחירות ממש מאיימות. לפי מה שמספרים לי, לא רעיון טוב להיקלע בין אמא חזירה לגוריה. היא שוקלת בקלות 200 קילו, ונראית ממש עצבנית.

אני בהחלט מבין את מצוקתם. יבש מאד בנחל בקיץ, הגבים התייבשו מזמן (ולמרות זאת היתושים עדיין כאן בהמוניהם), אין מעינות נובעים ורוב הצמחייה שם די יבשה. אלת המסטיק לא בא להם לאכול (גם לא לשפני הסלע, בגלל זה הצמח הזה כובש את כל השטח) ואני מציב בפניהם פיתויים שקשה לעמוד בפניהם בדמות חומר אורגני עסיסי ושופע. מה עושים?

התחלתי לבצר את המדשן. תקעתי 4 מקלות עמוק סביבו, וקשרתי אותם והמדשן יחדיו בחבל עבה. הצחקתי את החזירים. המקלות וחלקי המדשן היו מפוזרים למחרת בהפגנתיות על פני שטח עוד יותר גדול.

החלפתי את המקלות בברזלי זווית התקועים עמוק בארבע פינות המדשן, ממש עמוק. ושוב הצחקתי אותם. הם הצליחו להרים את המדשן מבין ברזלי הזווית ולהעיף אותו לכל הרוחות. למרות שבני האדם אוכלים חזירים ולא אוכלים כלבים, מסתבר שחזירים חכמים הרבה יותר מכלבים, וגם ניתנים לאילוף. רק שיש להם מנהגים קצת מעצבנים, כמו להתפלש בזבל ולעקור צמחים.

בשלב הבא במירוץ החימוש המסלים ביני לבין משפחת החזירים, עטפתי את המדשן ברשת ברזל די קשיחה, וקשרתי אותה לברזלי הזווית בחוטי ברזל. על שוליה הנחתי אבנים כבדות, אבל לא זה מה שמזיז לחזירים. הם מסוגלים להזיז אבנים שאני לא יכול להזיז. אבל הרשת בשלב זה עובדת. כבר שלושה ימים שהמדשן עומד על מכונו. טפו טפו טפו..

יש לי קצת נקיפות מצפון כלפי החזירים, אבל מצד שני, אין להם שום בעיה לחצות כבישים ולסייר ברחבי השכונה בלילה, וגם בשעות הערב המוקדמות, כאשר עדיין אור. אז שילכו להפוך את הגינות של מישהו אחר….

לגבי הצמא שלהם – בעבר השקעתי באפיק הנחל מיכל והתקנתי בו טפטפת שתמלא אותו מים כאשר הגינה מושקית, כדי שיהיה להם מים לשתייה וכדי שיעזבו אותי בשקט. לא עבד. הם אוהבים להתפלש כאמור, ולילה לילה הם פרקו את כל המתקנים שהתקנתי עבורם, עד שהתייאשתי והפסקתי עם זה.

אם יש למשהו רעיון איך להתחשב בחיות הבר, לתת להם ליהנות משיירי האוכל שלנו, אבל שיאכלו "כמו בני אדם" ולא יגרמו נזקים, ספרו לי איך. עד אז, אני בונה על עליונות טכנולוגית.

עדכון מקץ שבוע: הייתה מתקפה על המדשן הלילה. את הגדולה שבאבנים הם הזיזו בחזירות הצידה, נגחו ברשת הברזל וקימטו אותה, ושוב העיפו את התפסנים של אחת מדפנות המדשן. אבל שניתן לראות בצילום הוא שרד איכשהו.

אני בונה על תבונת החזירים שיבינו שזה חסר תוחלת ומקווה שיפסיקו להתעלל במדשן. נראה.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “חזירויות

    • אבי, קלעת בול. זה הביטוי שהיה לי מתחת לסף ההכרה כשכתבתי את הרשומה, ולכן החלטתי לחזור אחורה בזמן, ולשנות את שם הרשומה "מלכתחילה". ואף אלד לא יוכל להוכיח שלא כך היו הדברים מעולם.

  1. זה מאוד מרשים, באמת. כבוד על נחישותך שוחרת-הטוב.
    אבל אני נתקעתי בבהלה גדולה בקטע של השועלים והתנים. אתה רציני? פחד אצלכם!

    • החזירים מפחידים הרבה יותר מהשועלים והתנים שהם בסך הכל חיות פחדניות ונחבאות אל הכלים. גם המדריך האינדיאני שלי בסיור ביערות העד באמזונס שליד נהר הבני היה הרבה יותר מוטרד מחזירי הבר מאשר מכל חיה אחרת. אבל הוא התאכזב כשאמרתי לו שלא באתי עד לשם כדי לראות חזירי בר, אני רואה אותם אצלי על המרפסת..

  2. וואו. מטריד ומרשים מאוד.
    אם אתה מזהה משהו שהם בכל זאת אוהבים ולא יפזרו אותו, אתה יכול להשאיר להם בצד הקומפוסטר או בנקודה אחרת, ואת הקומפוסטר עצמו להמשיך לבצר כפי שעשית. מצד שני, זה לא פותר את החזירות הכללית ותחנת האכלה כזאת אפילו מזמינה אותם דרך קבע. בכל אופן, יישר כח.

  3. פינגבק: הכינו שקיות גדולות | דרכי עצים

  4. פינגבק: פרמקולטור | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s