5XL


אבא שלי היה תמיד איש גדול. גדול מאד. בעשור האחרון לחייו החל להתצטמק, עד שנעלם. אחרי שנעלם, מצאתי מקופלות במגירות ארון הבגדים שלו את כל חולצות הפולו במידה 5XL של המותג צ'ירוקי, שהבאתי לו מביקוריי בחנויות הכלבו Target, רוב החולצות עדיין עם הפתק של החנות עליהן.

נורא רצינו, אחותי ואני, שיהיה לו טוב, שיהנה. אבל אבי היה אדם עם צרכים מאד מצומצמים. פרגון עצמי לא היה אחד הצדדים החזקים שלו.  החולצות האלה הן מקרה מובהק בו הפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק.

כמו גם עשרות הדיסקים שהבאתי לו לכל יום הולדת. למשל מארזי הדיסקים מרשת  costco, אוסף כל האופרות המפורסמות ב 19.99$, כל ההקלטות של דיוק אלינגטון, דברים שכאלה. גם אותם מצאתי, עדיין בתוליים באריזת הצלופן המקורית. בעיקרון, אבי אהב מוזיקה. קלאסית וגם ג'אז, אבל לא ממש האזין לה. הוא עבד כל כך קשה כל חייו, עד שלא נותר לו מקום לשום דבר שישמח את ליבו.

כשהאלצהיימר סגר את אבי במעטפת אטומה, ניסיתי לפרוץ את הסגר בעזרת נגן מוזיקה עם המוזיקה שחשבתי שאהובה עליו (ראיתי סרט שבו מוזיקה עשתה פלאים שכאלה). זה לא עבד.

במחשבה כנה לאחור – לי היה סתם פשוט ונוח להביא לו בכל הזדמנות דיסקים כמתנה לימי הולדת. דברים שהוא רצה או היה צריך באמת, היה קשה למצוא.

גם חלק גדול מהבגדים במידות הולכות וקטנות (ככל שרזה וקטן עם השנים) שאחותי ואני קנינו לו בשנותיו האחרונות, גם אותם מצאתי, חדשים לגמרי, במכולת האשפה שלפני ביתו, לשם השליך אותם סוחר בחפצים משומשים, מנוול אחד המכנה את עצמו "אלביס" שפינה את הדירה.

אני מכיר לא מעט אנשים שמאד זקוקים לדברים שאבי השאיר אחריו. לא לכורסאות ולספות שלו, כולן מעור שחור, כולן בלויות ומחוררות מזוקן, אבל בגדים, כלי מיטה, ציוד מטבח, מכשירי חשמל כן. מחר למשל, אוביל מכונית עמוסה לעייפה בדברים מסוג זה, למשפחתה בדואית המתגוררת ליד צומת מחולה, כזו שצבא ההגנה לישראל מנסה לפנות מהשטח בו היא גרה כבר הרבה שנים. הם ממש צריכים את זה.

זה שיש חפץ למישהו בחפצים שלו היה מבחינתי נחמה מסויימת. מכונת הכביסה והמקרר למישהי שעזבה את המקלט לנשים מוכות בחוסר כל. ארון בגדים למישהו אחרת שעדיין במקלט. סירים לבחור צעיר אחד, כלי מיטה לצעירה טרנסגנדרית שמשפחתה מתנכרת לה. טלויזיה "לא שטוחה" למי שאין לו טלויזיה כלל. הרשימה ארוכה. צריך רק להכיר את האנשים הנכונים, שיודעים תמיד מי צריך מה.

ואז מגיעה החלאה הזה, לוקח את מה שהוא חושב שהוא יכול למכור, ואת שאר תכולת הדירה משליך בעירבוביה על המדרכה שלפני הבית, חוסם אותה לחלוטין.

את כל הבגדים של אבי, שהצעתי לו להשאיר כדי שאוכל לתרום, אך הוא הבטיח למסור בעצמו לנזקקים, מצאתי במכולת האשפה. או על צמרות העצים באפיק נחל שיח, מתחת לחלון הדירה. לא ברור לי איך אני מוריד אותן משם, או מחלץ מהואדי את הכסא שנזרק לשם.

סיום הפרק הזה בחיי, פינוי ומכירת דירת אבי, מעבר לזה שהוא קשה לי רגשית (לא מפתיע), הביא אותי במגע עם אוסף של אנשים שהייתי מעדיף שלא היה לי שיג ושיח אתם (גם אם הם מספקים לי חומר לכמה וכמה פוסטים). כמו להקות המתווכים (יש עשרות מהם בחיפה), כמו "מפני הדירות", אוכלי הנבלות האלה.

"המֵפַנה" הראשון בא לראות את תכולת הדירה, הציע לפנות בתמורה לחפצים וקבענו יום לפינוי, שבוע אחרי. ערב לפני, קיבלתי שיחת טלפון ממנו, שלא הפתיעה אותי. במחשבה שניה, לא משתלם לו. הוא מבקש גם תשלום, צנוע, בנוסף לחפצים. כמה? נאמר אלף שקלים.
אז הנה אחד להזהר ממנו, קורא לעצמו "המפנה המהיר".

השני להשמר ממנו, זה שמכנה עצמו "אלביס", עובד בשיטה אחרת. הוא מבקש עוד כסף אחרי, אחרי התבכיינות על עבודתו הקשה. כמעט ושילמתי לו, עד שזומנתי למקום למחרת על ידי פקחי העיריה. הגעתי וראיתי שהוא פינה רק את המעט שחשב שיוכל למכור, ואת השאר זרק לפני הבית. עד שהבנתי שאני צריך לשכור עוד מישהו שלישי, (גם הוא מחבורת "המפנים") להוביל את התכולה מהמדרכה למזבלה. ושאת כל מה שמתגלגל על המדרכה, אני צריך לאסוף.

אני מוכן לקבל שאוסף החפצים שאבי השאיר אחריו לא היו מציאה גדולה. אני חושד שבכלל, אוסף החפצים שכל אחד מאיתנו ישאיר אחריו, יראה למי שבא לפנות את ביתו שווה הרבה פחות ממה שאנחנו רואים בו. בלי שום קשר לכמה הדברים עלו במקור. אבל כשאדם שזה מקצועו בא, (אני מניח שיש לו גם נסיון בעניין,) רואה מה יש, מתחייב לפנות הכל בתמורה למה שיוכל למכור, הנסיון לסחוט עוד כסף, ולא לספק את הסחורה מסתבר שהוא דרך הפעולה הרגיל של האנשים הזה.

הלקח שלי מכל העניין? קחו לכם מוביל שיפנה את הדירה למזבלה (בחיפה אני יכול להמליץ לכם על מישהו), אחרי שתעשו מאמץ למסור דברים לכל מי שיכול להפיק מזה תועלת, לאנשים פרטיים, או לארגונים כגון "חברים לרפואה" שמוצאים אנשים שזקוקים לתרופות ולציוד הרפואי שנשארו (ונשארו, אצל אבי). "מפני הדירות" האלה, משוק הפשפשים, הם כולם חבורת חלאות שאתם לא רוצים להתעסק אתם. סיפור הפינוי כולו קשה גם ככה בלי להתמודד עם שכאלה, וזה אפילו לא יחסוך לכם כסף.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “5XL

  1. פינגבק: תווך ישיר | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s