השורד האחרון


הוא שרד כבר שתי סלקציות – פעמיים כבר חש בשורשיו את רעידות גלגלי המשאיות שנסעו בדרכי העצים שביער, נושאות עמן החוצה את גזעי חבריו. כבר פעמיים  קלט דרך הקרקע את גלי אותות מצוקה מכל העצים שהמסור החל לחתוך בבשרם, אותות שנספגו במערכת השורשים שלו. אותות שאחריהם נותרו פערים ברשת המודעת והסבוכה עד אין קץ של היער.

הוא ידע בזכות מה שרד – בגלל המום הזה באמצעו, מזכרת משלג כבד לפני עשרים ושש טבעות.

השלג של אותו חורף שבר שני ענפים גדולים בצמרתו דאז. אחרי כן הוא כבר גדל גיבן, מעוות. הצמרת של אז הייתה היום רק בשליש גובהו, אבל הוא ידע, שהחטוטרת המכוערת הזו במרכזו, הפיתול הענקי דמוי המערבולת של סיבי עץ, היא הסיבה שהוא שרד את שני מחזורי הכריתה הקודמים. המנסרה לא חפצה בשכמותו.

הוא גם ידע שזה רק דחה את הקץ. על הגבעה ממול כבר התחילו בחיסול מלא של היער, והוא זכר שאותו שתלו רק מעט אחרי העצים ההם. אז, כשגבה מספיק להשקיף מעבר לשיחים, היו העצים שם רק מעט גבוהים ממנו. אלה החיים, אמר לעצמו, שני דברים ידועים מראש ברגע שתילתך: המקום בו אתה שתול, והעובדה שיבוא יום, ויבוא עליך הכורת.

בעצם, נזכר, הוא יודע יותר מזה. הוא יודע שיום מותו ידוע כמעט במדויק מהיום בו נשתל. לא ידוע לו, אבל ידוע לאלו ששתלו אותו. כי העץ הזה לא גדל ביער בראשית ולא נבט מזרע שנפל ביער. הוא זכר את ימיו הראשונים כשתיל רך במשתלת עצים ענקית, שם נבט מזרע שהונבט בתנאים אופטימליים – אובק בהורמון, אחרי שנטבל בחומצה מדוללת ואוחסן במקרר כמה חודשים. שם בתנאים מבוקרים ומבודדים, הוא הציץ לראשונה מתוך הזרע, גדל והתפתח עד שנלקח אל המקום בו הוא כיום, ושם נשתל, יחד עם עוד כמה מיליוני שתילים זהים לו.

אם להיות פילוסופי, חשב לעצמו (כן, עצים נוטים להתפלסף, לבד ובקבוצה. היער היה מערכת מפותחת ועמוקה של מחשבה, שיכלה לגמד בהיקפה את קהילת הפילוסופים של אתונה), הוא חייב תודה לעובדת היוולדו שם, במשתלה. גם אם המחיר הוא שהוא יישתל כגידול חקלאי ביער מסחרי, וייכרת אחרי מספר קצוב וידוע מראש של טבעות. אם הזרע ממנו נבט היה נופל ביער, הסיכויים היו קלושים, אחד לכמה אלפים, שהוא היה נובט ונקלט. שם במשתלה, שמונה מכל עשרה זרעים נבטו, ומתוכם, תשעה מתוך עשרה הפכו לשתילים שנמכרו לחברת היערנות.

אז מה עדיף, נשאלת השאלה, חיים קצרים אך בטוחים בתעשיית העץ או חיים ארוכים פי עשר ויותר, אבל בסיכוי נמוך? התשובה שונה אם מסתכלים על כל עץ בנפרד, או על היער כולו.  ההבדל העיקרי בין יער טבעי ליער חקלאי היה שהחכמה והידע המשותפים ליער, נשמרים ביער טבעי, גם שעץ כזה או אחר מת. ביער חקלאי, הנכרת לחלוטין בתום התקופה, אין מי שישמר ויעביר את הידע הלאה. יער כאורגניזם יכול לשרוד את מותם של רוב העצים, אבל לא כולם. הוא ידע שלמי ששתל אותו, כגידול חקלאי, כבר לא כדאי להשאיר אותו בחיים מעבר לגודל מסוים. זה מקשה על ההובלה והניסור. יותר משתלם לכרות את כל היער ולשתול יער חדש.

ארבעים טבעות, הזמן שהוא חי עד כה, הן בכל זאת זמן לא קצר – הוא גדל והתפתח יפה בזמן הזה. הוא עדיין המשיך לצמוח, אבל הוא ידע שהוא יכול להמשיך ולגדול כך, בקצב קצת יותר איטי, ולאגור כשש מאות טבעות בגזעו.  אלא שעצים לא נוטים לבזבז זמן בצער על הבלתי נמנע. העץ קצת התנחם במחשבה שאם יכרתו את כל היער הזה וישתלו במקומו יער חדש, יהיה בכך לפחות סיכוי מסוים שיהיו לו סוף סוף צאצאים. עד כה, בכל פעם שהיערנים עברו ביער ואספו זרעים, הם פסחו עליו – אולי חשבו שהמערבולת באמצעו היא פגם גנטי כלשהו, ולכן לא כדאי להרבות את זרעיו. הוא ידע שבקרקע סביבו יש כמה אלפי זרעים שהוא השיר, וביום שאחרי שיכרתו אותו, אחרי שצמרתו תפסיק להסתיר את השמש מהקרקע שסביבו, יש סיכוי שכמה מהם ינבטו, ואולי יצליחו להתחרות בשתילים המבוגרים מהם שישתלו סביב המקום בו הוא עומד כרגע. אולי. הוא היה שמח אם היו לו צאצאים, והוא ידע שאלמלא אותו שבר, אז לפני עשרים ושש טבעות, היה גדל זקוף ותמיר כמו כל שכניו.

אלא שלא הייתה לו דרך להעביר את המסר הזה לאותם יצורים, "חסרי שורשים" כינו אותם העצים, שהסתובבו פה ביער וליקטו זרעים להרביה.

כל אותו הזמן הוא תהה איך הם מצליחים לתקשר אחד עם השני, אותם יצורים ננסיים ופעלתנים. הם הרי לא נשארו מספיק זמן במקום אחד בכדי להכות שורש, ובלי שורש, אי אפשר הרי לקלוט את דברי העצים האחרים. איך אפשר לתקשר בלי מערכות שורשים החופפות זו את זו, אפילו נוגעות לפעמים, בכדי לספוג מהקרקע את המסרים שקודדו בחומרים שבני מינך החדירו לתוכה ולהבין מה הם אומרים? איך חסרי השורשים מתקשרים, אם אין להם מערכת שורשים? הוא שאל את השאלה את שכניו לרשת התת קרקעית הזו, אבל אף אחד מהם, גם הוא לא הבין איך זה עובד. אבל הם כן היו מתואמים זה עם זה, חסרי השורשים האלה, אפשר היה להבחין בקלות שפעולותיהם מתואמות. השאלה עברה הלאה, והתשובה חזרה מהר, תוך כמה חדשים ספורים – גם העצים האחרים שאתם יש להם קשר, גם הם לא מבינים את זה. תעלומה.

העצים החליפו תובנות זה עם זה, וחשבו יחד כל הזמן, חברותה של ממש. בלי וויכוחים – התקשורת הייתה איטית מדי לוויכוחים, אך מהירה מספיק ומפורטת מספיק להעברת המחשבות העמוקות ביותר, שהתפתחו על פני עשרות טבעות של עמידה רגועה ומדיטטיבית במקום אחד. אלו ששרדו את הכריתות הקודמות שימרו בגופם את גוף החכמה הזה, והשכילו לפתח מערכת שרשים שגישרה על פני הפערים שהכריתות הקודמות פערו ברשת. הידע נשמר אחרי כל גל של דילול וכריתה, אבל זו כבר לא הייתה חכמת ההמונים, אלא חכמת המעטים. היער המשיך לחשוב יחד ולהתקדם, אבל היו אלה רק הניצולים, מבוגרים כולם ומחוברים ברשת דלילה, שהמשיכו בחברותה. כל אחד מהנותרים חכם יותר, אבל היער כולו, היטפש אחרי כל מחזור כריתה. אלא שאחרי שהיער הזה ייכרת כולו,  גוף החכמה הזה יאבד לגמרי.

החלק התחתון של הגזע ומערכת השורשים של העצים שנכרתו הושארו בקרקע, חומר הזנה לעצים שיבואו במקומם, אבל הוא מעולם לא הצליח לתקשר עם אותם עצים כרותים. הם הפכו חסרי תודעה, צמח. גם הוא, כשכבר לא יוכל יותר להפוך את קרינת השמש לעלים, ענפים, גזע, ייעלמו כל המחשבות שחשב ואגר בחייו. וזה – יהיה המוות האמתי. העצים ידעו שהנפש והגוף, חד הם. דואליזם לא הייתה אמונה רווחת בקרב העצים שהוא הכיר.

עצי היער כבר הכינו את עצמו למוות הידוע מראש. הם ניסו שוב ושוב לדבר עם העצים שביער מצדו השני של הכביש, אך בניגוד לדרכי העצים שעברו ביער ושימשו את חוטבי העצים להוציא את העצים שכרתו, המצע שעליו נסלל הכביש חסם ביעילות את מערכת השורשים שלהם, ואת התשדורות הכימיות שנשאו. כל הידע, כל התובנות שאגרו, עמדו לרדת לטמיון.375px-Tetradrachm_Athens_480-420BC_MBA_Lyon

ואז קרה נס. כנראה שמינרבה, אלת החכמה ופטרונית העצים, שלחה את שליחיה ליער, לסייע בשימור חכמת היער. זוג ינשופים מנומרים הגיע בדאייה מיער סמוך ובנה לעצמו קן בסבך המפותל של הסתעפויות הענפים שמעל ה"מום" של העץ, מעל המערבולת. הינשופה, הטילה ביצים בקן, והם דגרו עליהם, ובקעו גוזלים. והוא הבין שיש לו סיכוי. הוא ידע מהניסיון הקולקטיבי של היער שעצים שבצמרתם קיננו הינשופים, לא נכרתו, אף שהיו ישרים וגדולים דיים להכרת. השאלה הייתה רק אם יבחינו בקן לפני שהטרקטור עם המשור יגיע אל הגזע. היער ידע שחסרי השורשים מחשיבים את נוכחות בעלי הכנפיים האלה, אך מעדיפים לא להבחין בנוכחותם עד שמאוחר מדי. אצלו, הגוזלים לא ידעו לעוף עדיין, והוא ידע שאם ייכרת, לא יוכלו להימלט.

והנה, הגיעו שוב חסרי שורשים ליער, חסרי שרשים מסוג אחר, שלא באו לכרות. הם הסתובבו ביער, והסתכלו למעלה, ואפילו טיפסו על חלק מהעצים כדי להיטיב ולראות. הם ראו אותו, והם ראו את הקן שעליו. ותקעו שלט גדול בבסיס הגזע שלו, כדי שגם חסרי השורשים האחרים ידעו. והקימו אוהל ליד בסיס הגזע שלו, ואחד מהם נשאר שם לישון ולשמור עליו. בנקודה זו, העץ החל לפתח תקווה של ממש.

העצים שסביבו סיפרו לו על הכאב שחשו כשחסרי השורשים החדשים האלה נעצו מסמרי ברזל גדולים בחלק מהם. הם לא כעסו, הם ידעו מניסיון היער שזה נעשה במטרה להקשות על כריתתם, שהיו כמה עצים שניצלו בעבר בזכות זה, כאשר המסור נשבר על מסמרי הברזל האלה. והחלו כולם להעביר אליו, בעל הסיכויים הטובים ביותר לשרוד, את מאגר הזיכרון הקולקטיבי שלהם.

שתי טבעות אחרי כן, הוא אכן היה היחידי שנשאר לעמוד, זקן השבט. סביבו היה יער של שתילים נמוכים, שלא הגיעו אפילו אל קרסוליו. הוא ניסה לדבר אתם, אבל הם עדיין לא היו בני שיח, מערכות השורשים שלו אמנם נגעו במספר ממערכות השורשים שלהם, אבל הם עדיין לא פיתחו מערכות שורשים מפותחות מספיק כך שהן יחפפו זו את זו ויאפשרו להם להתעורר כאורגניזם שלם. הם עמדו שם, שקועים כל אחד במחשבותיו הבוסריות, לא מודעים עדיין לעושר המזומן להם כאשר יהפכו חלק מיער חושב ומתקשר.

גוזלי הינשופים כבר מזמן עפו מהקן, ומזה זמן הקן עמד נטוש. חסרי שורשים לא הסתובבו ביער – הם לא רצו לרמוס את השתילים הטריים עדיין, ולכן הוא היה רגוע, עד כמה שעץ יכול להיות רגוע. אל תתנו לחיצוניות להטעות אתכם, עצים הם יצורים מאד יצריים.

חמש טבעות אחרי כן, הוא כבר שיתף את כל שהיה אצור בגופו. לחכמת הדור הקודם של היער היה גיבוי, והייתה המשכיות. העצים הצעירים בעלי חמש הטבעות, ינוקות של ממש, שהשקיעו את רוב מרצם במרוץ אל השמש, לא היו פנויים עדיין לשמש לו חברותה לבירור הרעיונות אותם רצה לברר, והוא הרגיש בודד. אבל לפחות כבר החלו לתקשר אחד עם השני, החלו להיות מודעים לכוחו של השלם.

הם לא ישכחו את מה שהעביר להם, אלא שבשביל שלא לשכוח, היה עליהם לשרוד, ובשלב זה של חייהם, לשרוד פרושו היה לא לצמוח לאט מהאחרים. לא להישאר בצל. הוא הוטרד בימים אלה בעיקר מהמחשבה על  שרידות חכמת היער אחרי מחזור הכריתה הכללי הבא, וזה הטריד אותו הרבה יותר מהאפשרות שהוא עצמו ישרוד, או מהעובדה שאף אחד מהעצים הצעירים שהקיפו אותו לא היה צאצא שלו. זרעיו שנבטו, ולא מעט אכן נבטו, לא עמדו בתחרות.

הוא קיווה שהמערבולת תמשיך לשמור על שלמות גופו גם במחזורי הדילול הבאים, ושבמחזור הכריתה הכללית הבא, הוא יהיה מספיק גדול ומפואר עד שיחוסו עליו ואז יוכל לשוב ולמלא את התפקיד של זיכרון הדור, שמילא במחזור הקודם. היו על הגבעות הסמוכות כמה ענקים כאלה, בעלי מאות טבעות, שגודלם הגן עליהם.burl

הוא שרד עוד מחזור אחד של דילול היער, אבל אז הגיע סופו. דווקא המערבולת שהגנה עליו, היא שהביאה למותו. שלושה חרשי עץ שהסתובבו ביער, נעצרו לידו והביטו בהתפעלות – לא בפאר אמיריו, אלא דווקא במומו. עניינם היה במערבולת, שכעת הייתה כבר ברבע התחתון של גזעו. הם חיפשו בדיוק את הפגימה הזו, burl בשפתם. פיתולי הסיבים האקראיים שהפכו את גזעו לחסר תועלת לנגרות, היו בדיוק מה שיאפשר להם לעצב חפצי עץ מדהימים ביופיים בדיוק מהחלק הזה בגזע שלו.monticola bowl

אלא שכדי להשיג את החלק הזה שלו, יהיה עליהם להסיר את כל מה שמעליו. והוא ידע שהוא לא יתאושש מכריתה שכזו. אחריה, הוא כבר יהיה נמוך משכניו, ויפסיד במרוץ אל האור. הוא לא יצליח להוציא ענפים חדשים ולהשתקם בזמן שייקח לשכניו לכסות בצל את הגדם שלו ובכך, לקחת לעצמם את משאב השמש ממנו ניזונו.

phil-cutting-burl

כשהמסור החל להתקרב אל גזעו, העץ כבר היה מפויס ומנוחם. מותו שלו היה חסר משמעות, אחרי שהספיק להעביר את זיכרון הדור שלו הלאה. מחשבה של דור שלם של עצים שרדה בזכותו, והדור הצעיר כבר היה מבוגר דיו לקחת את זה הלאה, ובמשך עוד עשרים טבעות לפתח את הרעיונות ואת המושגים שהוא הותיר להם.

אם רק ידעו חסרי השורשים מה עומד על כף המאזניים,  אין ספק שהיו משאירים עץ אחד או יותר ביער בכל מחזור של כריתה, שיהיה מי שיעביר את הידע מדור לדור. אבל לא הייתה לו דרך לדבר אתם – אין להם שורשים.

אגב – יש חסר שורשים אחד שקצת יודע, ואפילו הרצה על זה ב TED.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “השורד האחרון

  1. פינגבק: Végétalisation | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s