בגלל מפעל מרט


מישהו עוד זוכר את מפעל מרט? יום תחרויות ספורט בין בתי הספר השונים (כל הגילאים) בעיקר באיזור חיפה והסביבה. המפעל הזה שינה את חיי.

מפעל מרט החל אחרי מלחמת העצמאות, עם נפילתו של מורה הספורט של בית הספר הריאלי, מאיר מרט ז"ל. לזכרו הקימו חבריו מורי הספורט הוותיקים את יום התחרויות שהתקיים פעם בשנה. אני דווקא זוכר את מפעל מרט דווקא בשל תרגילי ההתעמלות שהיינו צריכים להכין כ"פרוייקט" בכיתה ח' (אז עדיין בבית הספר היסודי) במסגרת מפעל זה.

כשאני חושב על זה, אם לא הייתי משקיע ומכין תרגיל התעמלות מוקפד, בניגוד מוחץ לשאר בני כיתתי, לא היה ציון ההתעמלות שלי מספיק בשביל להיות אפילו מועמד כתלמיד בפנימיה הצבאית. בבית הספר היסודי רצתי ריצת שישים מטרים בערך בזמנים שכיום רצים בהם מאתיים מטרים. בריצות ארוכות הייתי רק מעט פחות גרוע, ובכדורגל? ראובן "רובי" יאנג, מורה הספורט שלי התפלץ ממני בכל פעם שנגעתי בכדור.

אבל ידעתי שלהשקיע במפעל מרט יכול לשפר את הציון שלי בהתעמלות, וכך אכן קרה. כתוצאה ישירה מזה, הייתי אחד מתוך מחזור של שישים שהתקבלו לפנימיה הצבאית. אז, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מדורבנים על ידי תהילת צה"ל המנצח, ניגשו יותר מ 4000, ומתוכם בחרו את אלו שהצטיינו גם בלימודים וגם בספורט. מסונוורים על ידי ציון ההתעמלות שקיבלתי, בזכות מפעל מרט כמובן, הם קיבלו גם אותי.

טוב, זו הייתה טעות שהם גילו מהר מאד, יחד אתי. הכושר הגופני שלי פשוט לא הספיק לשרוד שם. אחרי ריצת לילה של חצי מרתון, שהסתיימה אחרי אחד בלילה, והשכמה בחמש בבוקר לשכיבות סמיכה בבוץ החורפי, לא נותרה לי מספיק אנרגיה, אז בגיל 14, להישאר ער במהלך יום הלימודים.  אז התמקמתי בסוף הכיתה ושם נמתי שנת ישרים עד שהגיע האוטובוס להסיע אותנו חזרה לפנימיה.

הכושר הגופני שלי כן השתפר, בד בבד עם התדרדרות מהירה בציוניי. וכך יצא, שכאשר נפרדנו בסוף השנה, בית הספר הריאלי ואני, בית הספר היחידי שהסכים לקבל אותי עם ציונים כאלה, היה בית הספר המקצועי "השני" בחיפה, זה הירוד שבמחנה דוד. כך, כתוצאה ישירה של מפעל מרט, ולגמרי בניגוד למה שתמיד חשבתי שמתאים לי, ויחד עם "זוג ידיי השמאליות", מצאתי את עצמי בצד הטכני של העולם. וכיוון שכבר למדתי טכנאות אלקטרוניקה, יצא שגם השירות הצבאי שלי היה טכני – גם הוא בגלל מפעל מרט.

ואז השתחררתי מהצבא, וכיוון שלא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים, זרמתי הלאה עם הזרם, והלכתי ללמוד הנדסת חשמל, כהמשך ישיר ללימודיי התיכוניים הטכנולוגיים ושרותי הצבאי הטכנולוגי גם הוא. לשניהם לא הייתי מתגלגל אלמלא אותו מפעל מרט.

אז סיימתי תואר ראשון בהנדסת חשמל, ובתנופה המשכתי גם לתואר שני באותו התחום, שוב בגלל מפעל מרט. ואחרי כן, ביליתי את עשרים וחמשת השנים הבאות עובד כמהנדס, שוב בגלל מפעל מרט. ובזכות מפעל מרט, שהעלה אותי,בטעות, על המסלול הטכני, מה ששנים מאוחר יותר הפך להיות "הייטק", יכולתי להרשות לעצמי לפרוש לפני כמה שנים, ולהתפנות לכל אותם הדברים, שאלמלא מפעל מרט, יתכן שהיו הם מהווים את התוכן של חיי עד כה.

או שלא.

ואפשר לראות את זה גם ככה: אלמלא אותה תאונה במהלך מלחמת השחרור שבה התנגשו שני משוריינים ונהרג מאיר מרט, לא היה קם מפעל מרט. ואם לא היה מפעל מרט, לא הייתי מגיע לטכניון, לבטח לא בשנה שבה הגעתי, אחרי הקפנדריה דרך הפנימייה הצבאית. ואז לא הייתי פוגש את זוגתי שתחייה, ושני ילדיי, בנתיב הזה של חיי, לא היו קיימים.

אז הנה לכם המחשה של קונטינגנטיות: שני ילדיי חייבים את קיומם בעולם להתנגשות בין שני משוריינים במלחמת השחרור. או שאתם יכולים לקרוא את ההגדרה של Contingent כאן ואת ההגדרה של קונטינגנטיות פילוסופית כאן (באנגלית, בעברית הערך חסר ערך)

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “בגלל מפעל מרט

  1. פינגבק: תנו לחמאס לנצח | דרכי עצים

  2. פינגבק: ההבדל ביו דוגמה לדוקסה | דרכי עצים

  3. פינגבק: 13-14: הפנימיה הצבאית לפיקוד, חיפה | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s