בגלל מפעל מרט


מישהו בכלל עוד זוכר את מפעל מרט? אותו יום תחרויות ספורט בין בתי הספר השונים (כל הגילאים), בעיקר באזור חיפה והסביבה. המפעל הזה שינה את מסלול חיי, יתכן שלטובה.

מפעל מרט מציין את נפילתו של מורה הספורט של בית הספר הריאלי, מאיר מרט ז"ל במלחמת השחרור. לזכרו, הקימו חבריו – מורי הספורט הוותיקים, את יום התחרויות שהתקיים פעם בשנה. אבל אני דווקא זוכר את מפעל מרט דווקא בשל תרגילי ההתעמלות שהיינו צריכים להכין כ"פרויקט" בכיתה ח' (כיתה שאז הייתה עדיין חלק מבית הספר היסודי) במסגרת מפעל זה.

ברור לי שאם לא הייתי (לא ברור לי עד היום למה) משקיע ומכין תרגיל התעמלות מוקפד, בניגוד מוחץ לזלזול שהפגינו שאר בני כיתתי למפעל הזה, לא היה שום סיכוי שהציון במקצוע ההתעמלות שלי היה מספיק בשביל להיות אפילו מועמד לתלמיד בפנימיה הצבאית (לפיקוד ומטה, שליד בית הספר הריאלי בחיפה). בבית הספר היסודי רצתי ריצת שישים מטרים בערך בזמנים שכיום רצים בהם מאתיים מטרים, לאט יותר מהבנות. בריצות ארוכות הייתי רק מעט פחות גרוע. ובכדורגל? ראובן "רובי" יאנג, המורה לספורט שלי התפלץ ממני בכל פעם שרק נגעתי בכדור.

ידעתי שהשקעה בהכנת תרגיל למפעל מרט יכולה לשפר את הציון שלי בהתעמלות, וכך אכן קרה. כתוצאה ישירה מזה, הייתי אחד מתוך מחזור של שישים שהתקבלו לפנימיה הצבאית, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. אז, מדורבנים על ידי תהילת צה"ל המנצח, נרשמו יותר מ 4000 מועמדים, מתוכם נבחרו אלו שהצטיינו גם בלימודים וגם בספורט. מסונוורים על ידי ציון ההתעמלות שקיבלתי, בזכות מפעל מרט כמובן, הם קיבלו גם פדלאה מדופלמת שכמותי.

טוב, זו הייתה טעות שהם גילו מהר מאד. הכושר הגופני שלי פשוט לא הספיק לשרוד שם. אחרי ריצת לילה של חצי מרתון, שהסתיימה אחרי אחד בלילה, והשכמה בחמש בבוקר לשכיבות סמיכה בבוץ החורפי, לא נותרה לי מספיק אנרגיה, אז בגיל 14, גם להישאר ער במהלך יום הלימודים. התמקמתי בסוף הכיתה ושם נמתי לי שנת ישרים עד שהגיע האוטובוס להסיע אותנו חזרה לפנימיה.

הכושר הגופני שלי כן השתפר, בד בבד עם התדרדרות מהירה בציוניי. כך יצא, שכאשר נפרדנו בסוף השנה, בית הספר הריאלי ואני, בית הספר היחיד שהסכים לקבל אותי עם ציונים כאלה, היה בית הספר המקצועי "השני" בחיפה, זה הירוד אשר במחנה דוד. כך, "בזכות" מפעל מרט, ולגמרי בניגוד למה שתמיד חשבתי שמתאים לי, מצאתי את עצמי "מוסלל", יחד עם זוג ידיה"שמאליות" (לטענת כולם) אל צדו הטכני של העולם. וכיון שכבר למדתי טכנאות אלקטרוניקה, יצא שגם השירות הצבאי שלי היה טכני – "בזכות" מפעל מרט.

בהמשך השתחררתי מהצבא, וכיוון שלא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים, זרמתי הלאה  – ללמוד הנדסת חשמל, כהמשך ישיר ללימודיי התיכוניים-טכנולוגיים ושרותי הצבאי-טכנולוגי גם הוא. לשניהם לא הייתי מן הסתם מתגלגל אלמלא אותו מפעל מרט.

אז כבר סיימתי תואר ראשון בהנדסת חשמל, ובתנופה המשכתי גם לתואר שני באותו תחום, שוב "בזכות" מפעל מרט. ואחרי כן, ביליתי את עשרים וחמשת השנים הבאות כמהנדס חשמל ומחשבים, שוב בגלל מפעל מרט. ובזכות מפעל מרט, שהעלה אותי,בטעות, על המסלול הטכני, (ששנים מאוחר יותר הפך להיות "הייטק"), יכולתי להרשות לעצמי לפרוש לפני כמה שנים, ולהתפנות לכל אותם הדברים, שאלמלא מפעל מרט, יתכן שהיו הם הם אלו שמהווים את התוכן של חיי עד כה.

או שלא.

ואפשר לראות את זה גם ככה: אלמלא אותה תאונה במהלך מלחמת השחרור שבה התנגשו שני משוריינים ונהרג מאיר מרט, לא היה קם מפעל מרט. ואם לא היה מפעל מרט, לא הייתי מגיע לטכניון, לבטח לא בשנה שבה הגעתי, אחרי הקפנדריה דרך הפנימייה הצבאית. ואז לא הייתי פוגש את זוגתי שתחייה, ושני ילדיי, בנתיב הזה של חיי, לא היו קיימים.

אז הנה לכם המחשה של קונטינגנטיות: שני ילדיי חייבים את קיומם בעולם להתנגשות בין שני משוריינים במלחמת השחרור. או שאתם יכולים לקרוא את ההגדרה של Contingent כאן ואת ההגדרה של קונטינגנטיות פילוסופית כאן (באנגלית, בעברית הערך חסר ערך)

5 מחשבות על “בגלל מפעל מרט

  1. פינגבק: תנו לחמאס לנצח | דרכי עצים

  2. פינגבק: ההבדל ביו דוגמה לדוקסה | דרכי עצים

  3. פינגבק: 13-14: הפנימיה הצבאית לפיקוד, חיפה | דרכי עצים

  4. פינגבק: סיבתיות | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s