צבר


בבית הספר dabasity, בעיירה kula mawe אשר בקניה, ניטעו שיחי צבר כתחליף לגדר שתקיף את חצר בית הספר. לגדר של ממש לא היה תקציב, אבל ללא גדר, לא היה שום סיכוי לחורשת העצים שניטעה שם על ידי התלמידים. kula mawe היא עיירה של רועים, ועדרי העזים והגמלים החוצים את חצר בית הספר בוקר וערב לא משאירים שם עלה ירוק אחד, אלא אם הוא מוגן.P1050403

כך נראתה משוכת שיחי הצבר ביום בו באנו לבית הספר, כמה חדשים אחרי שניטעה, כדי לראות איך הנטיעות שורדות. היינו בעיירה בעניין פרויקט אחר, של אותו משרד מהנדסים שהביא שני טנדרים מלאים של עלי צבר מהצד השני של קניה, והדריך את תלמידי בית הספר בנטיעתם. כבר אז זה לא נראה טוב. אני בספק אם נשאר משהו מהמאמץ היום, לא שונה משמעותית ממה שקורה בהרבה מפרויקטי הסיוע באפריקה.

האזור של kula mawe די צחיח, משהו כמו 350 מ"מ גשם בשנה. אני מאמין ששיחי צבר היו יכולים אולי לשרוד שם, עם השקיה מינימלית בשלבים הראשונים, והגנה מפני גמלים. לגמלים, הקוצים של עלי הצבר לא מזיזים כלל. לא הייתה השקיה, ולא הייתה אפשרות להגן על השיחים מפני הגמלים, כי השיחים היו אמורים, לכשיגדלו, לחסום בדיוק את הגמלים היפיפיים האלה .P1050499

זו הייתה ממש הדגמה של "ברכה לבטלה". גם חזירי בר, אגב, אוכלים עלי צבר לתאבון. כול ניסיונותיי לשתול עלי צבר בוואדי שמתחת לביתי כדי ליהנות מסברס טעים בהמשך עלו בתוהו. העלה נקלט, ואף הוציא עלים חדשים. נראה מקסים, עד שהגיעו החזירים.צבר

מצאתי את העלים נגוסים, ולפי גודל הנגיסות הן של חזירי הבר, לא שפני הסלע. אבל יש במקומות אחרים בכרמל, כמו גם במקומות רבים בארץ, משוכות עבותות של שיחי צבר, בדרך כלל אלו הסימנים הפיזיים האחרונים לכפרים פלסטיניים שהיו שם, אחרי שמבני האבן הועלמו, גם מהתודעה וגם מהשטח. (נמכרו במקרים רבים לבניה חדשה כ"אבן חירבה" בעלת סיתות יפיפה ופטינה רבת שנים..).

330

באמנות ישראלית, שיח הצבר מככב.  אסתי סגל למשל כתבה על זה ב דימויים בארץ הצבר. השימוש במוטיב הזה, למשל אצל דוד ריב, מאזכר לא פעם את אותם שיחי הצבר של הכפרים המחוקים. אצל עאסם אבו-שקרה, שיח הצבר הנטוע בעציץ בחלון דירתו מצליח בו זמנית לדבר גם על הכפרים וגם על העקירה מהם, וגם על האמן הישראלי-פלסטיני הנטוע כעלה צבר ייצוגי בפח זיתים, בחלון הראווה של האמנות הישראלית.

עוד מצאתי ברשת את השיר מטה של אנטון שמאס, בלי ספק מושפע מציוריו של אבו שקרה:

צבר שיר9111119878

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו, זה מה שהיה לי להגיד על שיחי צבר. הרשומה הזו אגב, מבוססת על טיוטה של רשומה בת כמעט שנתיים, שהתחלתי (על נייר!) שם בקניה. עכשיו נשארו לי רק עוד 27 טיוטות של רשומות להשלים.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “צבר

  1. ותמיד טוב להזכיר שהצבר, המסמל כביכול את השורשיות הישראלית, קיבל את שמו מהשם הערבי שקיבל את שמו מהמילה הערבית ל"סבלנות" (שנדרשת להתמודדות עם הקוצים עד שמגיעים למתוק).
    וכמובן שגם כסמל לאותנטיות של הכפרים הערבים הצבר הוא אליה וקוץ בה, כי גם הוא הגיע לארץ הזאת לפני זמן לא רב מדרום אמריקה.

  2. פעם ראיתם אמא ערבייה מקוננת על קבר בנה , בספק רב , ראיתי , היא מתישבת ליד הראש של בנה הקבור עמוק , ומתחילה בשתי ידיה ובהאצבעות שלה ללוש את העפ והאדמה כאילו היא לשה בצק , את המחזה הזה אני מעיק אותו בעבודותיו של עאסם אני רואה אותו לש ומלטף את החומר מורח אותו שכבה על שכבה , יש בעבודתיו קדרות והמון המון עצב וקינה שלום לך עאסם היית אמיץ

  3. היה מעניין מאוד לקרוא, את הרשומה ואת תגובתיהם של עודד גלעד ועאיד אבו שקרה.
    יש לי רק הערה לעודד: הישראלי כונה "צבר", לא כסימן לשורשיות, אלא בגלל היותו עוקצני כלפי חוץ אך רך ומתוק מבפנים. בעיקר "דור תש"ך והפלמ"ח".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s