למה ללמוד שפות


למדתי לאחרונה משהו, שנראה לי בדיעבד ברור מאליו – שאנו חושבים במילים. לא רק מדברים במילים אלא ממש חושבים במילים. שמעתי את הגילוי הזה (או אולי הניסוח של זה) מיוחס לפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, אבל נראה לי שזהו סוג התובנות הנושבות עם רוח הזמן, ושהגיע הזמן שנגיד את זה לעצמו ממש בצורה שכזו.

התובנה כאן היא שהלשון, השפה אותה אנו דוברים ובה אנו משתמשים, היא הביטוי של עולם המושגים שלנו. כלומר, שכל מושג הזמין למחשבתנו, צריך מסמן בשפה אותה אנו דוברים. אם אין לנו דרך להביע מושג בשפתנו, כנראה שעדיין לא המשגנו אותו, הוא עוד לא "התגלה לנו". או שאולי פשוט עוד לא הגיע זמנו או שזמנו כבר חלף. או שהוא לא חלק מה"עולם" בו אנו חיים. העולם במובנו הצר – לא היקום, לא הגלקסיה. רק הספירה החברתית-תרבותית בתוכה אנחנו שוכנים, שרובה משותפת אך חלקה פרטי לחלוטין.

אבל בהחלט אפשרי, אפילו סביר, שיש מושגים שאינם חלק מהעולם שלי אבל הם כן חלק מעולמם של אחרים. והייתי רוצה להפוך מושגים אלה גם לחלק מהעולם שלי.

למה? למה בעצם כדאי לי לעשות את זה? האם זה סתם יצר האספנות שטבוע בי, זה שבעבר תורגם לאיסוף בולים או עצי פרי נדירים? אולי היום אני סתם אוסף מושגים כאספן. ואולי אני עושה את זה בגלל שזו הסיבה היחידה ששווה בגללה ללמוד, כמובן אחרי, ובנוסף, ללימוד במטרה לרכוש מקצוע (לימוד שלא רק "ראוי" אלא הוא ממש חובה מוסרית).

דרך אפשרית אחת להרחיב את עולם המושגים שלנו היא ללמוד שפות אחרות. גם בגלל המילים הייחודיות לשפות אלה שמאפשרות לדוברי אותה השפה להמשיג את אותם המושגים שהשפה שלי חסרה. יש לי דוגמאות רבות, אבל רק "בקטנה" – המילה "מְבַּלַה"  בערבית מדוברת, שמשמעותה "דווקא כן". או למשל המושג "פראייר", שאני חושד שלא קיים בהרבה שפות אחרות. (הייתי שמח אם היה מילון כזה, המכיל את המילים הייחודיות שיש בשפה מסוימת שאין בשפות אחרות.)

מתרגמים נתקלים כל הזמן במילים שאין להן מקבילה בשפה אליה מתרגמים. מה שהם עושים הוא להשתמש במספר מילים כתחליף לאותה המילה, אלא שמשפט כזה יכול להיות רק קירוב למושג שאותו מסמנת אותה המילה הבלתי ניתנת לתרגום.

יכול להיות שיש אפילו מילה דומה בשפת היעד של התרגום, שמתרגם שאינו קפדן יכול לחשוב שהיא תרגום ראוי. אבל אפילו במילים פשוטות, כמו למשל "לחם" (כך מסביר וולטר בניימין ב"משימתו של המתרגם) יש הבדל ניכר במשמעות בין שפה לשפה. כשגרמני אומר לחם בגרמנית, יש לו בראשו מושג אחרי לגמרי ממש שיש לפלאח מצרי כשהוא אומר לחם בערבית מצרית. בשני המקרים מדובר על מוצר העשוי מקמח, אבל בזה בערך מסתכם הדמיון.

טוב, אולי זו לא דוגמה טובה. כי מצרי שילמד גרמנית בסניף הקהירי של מכון גתה למשל, לא יבין מה brot אומר לגרמני אלא אם הוא יטעם בפועל אחד ממאות סוגי הלחם הגרמני. מה שאומר אולי שלימוד שפה הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לכניסה לעולם ההמשגות של דוברי אותה שפה. אבל אולי במושגים מופשטים קיימת אפשרות לרכש מושגים משפה אחרת בדרך של לימוד בלבד?

עולמם של אחרים יכול להיחשף לי ולהרחיב את "עולמי", כלומר את אוצר המושגים שזמינים לתודעתי, דרך הכרת שפות אחרות, אבל, ואולי אפילו יותר , דרך הכרת שיחים אחרים. ראיתי מעט מזה כאשר יצאתי לברר מהי משמעות המונח "ראיפיקציה" (חיפצון או החפצה בעברית) וחזרתי עם מספר דו ספרתי של משמעויות, מתחומי ידע שונים, מ"שיחים"  ( discourses) שונים.

אני רואה את זה כל יום, כשאני עובר משיעור בחוג לספרות אל אחד בחוג לפילוסופיה, או תקשורת, או מחשבת ישראל (כן, כן) או אמנות. בעצם אני עובר משיח אחד לשני, ומעולם המשגות אחד לאחר. נכון, מפתיע עד כמה יש דמיון בין עולם המושגים של השיחים השונים, בכל זאת, רוח הזמן וכל זה.. אבל ישנו גם השוני בין צורת ההמשגה של מושגים קרובים או דומים, גם הוא מועיל ומרחיב "עולם".

קחו למשל את המילה "מיקוד". יש לה משמעות ברורה בצילום, וגם משמעות ברורה ואחרת לגמרי בהקשר של "החומר אליו יש להתכונן לבחינת הבגרות". בחקר הספרות, משמעות "מיקוד"  (focalization) היא שהסיפור הוא כולו מנקודת המבט של הגיבור (גם אם  לא מסופר בגוף ראשון). מושג מועיל לרכוש אם אתה (כמוני) מנסה לכתוב כתיבה בדיונית פה ושם.

בקנה מידה קטן יותר, אפשר אפילו לומר שכאשר שני אנשים הדוברים את אותה שפה מדברים זה עם זה, הם 1 – לא משתמשים בשפה באותה הצורה ממש, כי כל אחד יש לו את הצורה האופיינית רק לו בה הוא בוחר באיזה מילים להשתמש ואיך. ו 2 – גם כששני אנשים משתמשים באותה המילה ממש, אפילו באותו הקונטקסט, יש להם ברוב המקרים, בעצם אפשר לומר תמיד, מושג מעט שונה (האחד מהשני) על משמעות המילה אותה הם דוברים. חישבו על המילה "אדום" למשל. אני די בטוח שהגוון של אדום שעולה בדמיוני כעת כשאני כותב את זה שונה מהגוון העולה בדמיונכם כשאתם קוראים את זה.

חישבו על המילה "שולחן" (מילה שפילוסופים אוהבים להדגים דברים בעזרתה, אולי כי הם עומדים לפני אחד כזה כשהם מלמדים פילוסופיה. גם אני, כפות רגלי היחפות מונחות על קצה השולחן כשאני כותב את המשפטים האלה). כשאני חושב על "שולחן", המושג שיש לי בראש מורכב מאוסף השולחנות שאתם באתי במגע בימי חיי, וכולל במידה לא מועטה את שולחן המטבח שעשיתי במו ידי מגזע שלם של עץ מייפל אותו קניתי במגרש עצים ליד נהר הקולומביה בפרברי העיר פורטלנד, אורגון. מה הסיכוי שיש עוד מישהו על כדור הארץ שחושב על "שולחן" בדיוק כמוני?

היכולת להרחיב עולם בעזרת הבנה של האופן השונה שבו בני שיחי מבינים את המושגים העומדים מאחורי המילים, בשפה המשותפת בה אנו מתקשרים, דורש (כנראה) כישור שיש לי ממנו כמות מוגבלת מאד – אמפתיה. אבל גם לאנשים כמו זוגתי שתחיה, שכישוריה בתחום מפותחים בהרבה משלי, זו לא דרך אפקטיבית להגדיל עושר מושגי.

אז מה כן? אפשר תמיד ללמוד את משנתם של הוגים, שהמעמיקים שבהם, כמעט כולם, בראו עולם ויצרו שפה חדשה, חלקם עם מילים שהמציאו ממש או "שיבשו" קלות, בכדי לתאר את אותו העולם. דוגמאות:  הגל, מרכס, היידגר, לאקאן, דרידה, פוקו, ליוטאר..  יש אפילו "מילונים" המבארים את עולם המושגים שחלקם המציאו למשל: מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית  של דילן אוונס או הערך Heideggerian terminology  בויקיפדיה. ובקנה מידה זעיר, מילון המושגים שאני אוסף כאן.

אם הייתי "רציני", הייתי גם אני ממציא פה איזה מונח כדי לתאר איזה מושג, והרשומה הזו הייתה גם הרבה יותר ארוכה, אבל אני די בטוח שבשלב זה אני רק מסכם דברים שאחרים כבר אמרו וחשבו ולכן, אם הייתי "רציני" הייתי רק עושה צחוק מעצמי (לא שזה מפריע לי, אבל חבל לי להשקיע זמן בזה).

לקריאה נוספת, הגדרה של המושג "מושג" שכתב עדי אופיר.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “למה ללמוד שפות

  1. פוסט חכם ומעניין במיוחד. ההבנה ששני אנשים לעולם לא יגיעו להבנה זהה ב 100% לא חייבת להיות מכשול לשיתוף פעולה חיובי . כנראה שזה לא חיוני.. מה שחשוב זאת המערכת שנוצרת ביניהם. כלומר חשוב כנראה להמציא מילים שישפרו את היכולת של החברה האנושית לחיות בשלום. כאילו…

  2. אכן, לא כל שולחן שולחן הוא. יש כאלה שמאמינים שרק אם יהפכו שולחן בלשכת הסעד ישיגו את מבוקשם. אלא שיש הפיכת שולחן ויש הפיכת שולחן – ״בספרות התורנית, הפיכת שולחן לפי הפירוש הנפוץ, היא כינוי, בלשון נקייה, ליחסי מין אנאליים״ (ויקיפדיה – הפיכת שולחן).

  3. מרתק. בדיוק גם אני מתלבטת בנושאים הללו בימים האחרונים. ויכול להיות שיש צורך להרפות קצת מהיכולת האנליטית, מהשפה, מהשיח, ולחזור למגע…

  4. עושר התבטאות והמחשבה שלך במאמר, גרמה לי להיזכר במאמר שקראתי לאחרונה על העלגות של חלק לא קטן מהנוער של היום ואיך זה משפיע לרעה על יכולת החשיבה והאבסטרקציה שלהם… 😦
    בני א.

  5. פינגבק: התרגומים הנושנים | דרכי עצים

  6. פינגבק: דמיון משפחתי | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s