והוא בכלל לא ידע שהוא כזה


בימים האחרונים עבדתי קשה להתחמק מהקרנבל סביב מותו של אריק איינשטיין. שמחתי לשמוע ברדיו את שיריו שוב ושוב, אבל ההתייחסות אליו הזכירה לי משהו לא ברור, לא נעים. והיום הבנתי מה זה היה. ההתייחסות אליו הייתה משהו שבין זו אל Forrest Gump מהסרט בעל אותו השם, לזו אל Chance הגנן, שגילם פיטר סלרס ב Being there. מין איש פשוט שכל מילה מפיו מתפרשת כדברי אלוהים חיים.

ההסתגרות של אריק בשנים האחרונות מדווחת כמעין מעלה מוסרית של מי שמסרב להשתתף בקרקס המדיה ותכניות הריאליטי. דובר עליו כמגלם את ארץ ישראל הישנה והטובה המסתגרת מפני ארץ ישראל החדשה והרעה. כל רבע הגיג נדיר שלו, הפך בשל נדירותו למעין התבטאות של האורקל. ככל שהוא הסתגר והתבדל יותר, גדל ותפח המיתוס של אריק איינשטיין. כי כל אחד היה יכול ליצוק לתוך דמותו כל מה שהוא רצה.

האמת הפשוטה היא שאריק מן הסתם סבל מלא מעט פוביות, כנראה חמורות, שמפאת כבודו לא מדברים עליהן. פוביות שלא זכו (כנראה) לטיפול. שמעתי אותו אומר בראיונות שהוא סובל כשהוא בחברת יותר מאדם אחד נוסף. קוראים לזה Enochlophobia – חרדה מקהלים. גם העובדה שהוא פשוט לא יצא מביתו, בשום נסיבות, היא אינדיקציה שהוא סבל גם מ  Agoraphobia – חרדה ממקומות פתוחים.

בכל השנים האחרונות לפני מותו, כאב לי הלב עליו יותר ויותר. האיש היה קבור בביתו, לא באמת מבחירה, לא בגלל שהיה לו סתם כיף להיות בבית. פוביה היא לא משהו שאתה מחליט עליו. הוא היה במעצר בית לכל דבר ועניין, והסוהר שלו היה הוא עצמו.

גם האלבומים שהוציא בשנים האחרונות של חיו, מאז "מוסקט" ב 1999, שזכו להתעלמות די גורפת, פשוט בגלל שהיו הרבה פחות טובים מאלו שקדמו להם, מן הסתם לא שיפרו את מצב רוחו. היה לי באמת חבל עליו. הטכנולוגיה אמנם אפשרה לו להקליט בלי לצאת מהבית, אפילו בלי להיפגש פיזית עם הנגנים שליוו אותו, אבל יתכן שהייתה לזה השפעה מכרעת על התוצר הסופי. התבשיל לא עלה יפה כשהטבח בישל דרך הטלפון.

הוא שר כל כך יפה, ותרם את היופי הזה לחיי בלא מעט פעמים, שלא יכולתי להיות אדיש אליו. כל אלבום שיצא, הלכתי והקשבתי, והתבאסתי. בכל פעם שהוא המציא תירוצים למה הוא לא יכול לצאת, אפילו לא להופעת הוקרה לו עצמו, או לקבל פרס כזה או אחר, כאב לי הלב עליו.

גם התחרדות שתי בנותיו מאשתו הראשונה, זו שממנה התגרש פעמיים, גרמה כנראה לניכור מסוים בינו לבינן. אין מנוס מזה. בדיוק כמו שחרדי שמתחלן מוקע מהחברה החרדית. והן לא רק התחרדו, הן התחתנו שתיהן עם שני בניו של אורי זוהר, איש שתיעבתי עוד כשהיה חילוני. גוטה גס הרוח במציצים, זה המשפריץ מים כביכול מאבר מינו על מונה זילברשטיין, היה אורי זוהר גס הרוח גם בחיים, והוא נשאר גס רוח גם כחרדי. וכל החבורה הזו, שכללה את איינשטיין, הקדימה בכמה שנים טובות את מעללי הזמר המפורסם ואביו (לכאורה) בהתהוללות עם "צעירות".

את אורי זוהר בטח ובטח שלא הייתי רוצה בתור סב לנכדי. ראיתי אותו מספיד את אריק איינשטיין, והייתי המום לראות עד כמה הוא הזדקן. הוא נראה הרבה יותר זקן מאריק איינשטיין בשנותיו האחרונות, יותר מארבע השנים המפרידות ביניהם. אריק איכשהו נשאר צעיר בנפשו.

מערכון מאותה התקופה, "לה מרמור מאת פרלש", ממחיש למה אריק נחשב אצל כה רבים כזמר של העם. כי אריק היה באמת "עממי", פְרֶח תל אביבי שהתעניין בכדורגל  ובז ל"תרבות גבוהה". שהיה תלמיד חכם של טריוויית ספורט. המערכון באמת מצחיק, אבל גם הוא מאותה תת תרבות גסת רוח של תקופת לול, אולי בהשפעת אורי זוהר. אין לי אלבומים של אריק אינשטיין מאותה תקופה, ולא במקרה. גם אז לא אהבתי את מה ששידרה החבורה הזו.

קשה ליישב את אריק אינשטיין ששר "עטור מצחך" עם אריק איינשטיין של מציצים ולול. אבל כנראה שזה מה שהפך אותו לזמר כל כך מושלם – היכולת להיות הכלי השקוף למילים וללחנים של אחרים. היכולת לפשוט וללבוש צורה בהתאם לתפקיד. בקולנוע הוא לא עשה את זה בהצלחה גדולה. חזרתי וראיתי קטעים שבהם הופיע בסרטים, והוא מלא בהם במניירות. אבל המניירות האלו נעדרות בדרך כלל כשהוא שר.

גיליתי השבוע שיש לי רק שלושה אלבומים שלו, שלושת חלקי "ארץ ישראל הישנה והטובה", שפעם שמעתי המון. חזרתי אליהם, והם עדיין נפלאים. ואריק באמת שר נפלא. חבל שהוא עצמו עבר (כנראה) קטעים קשים בשנותיו האחרונות, אבל יתכן שהוא אכן היה מאושר לשבת בבית עם התה והלימון ושידורי הספורט הישירים.

לפחות היה לו המזל לסיים את זה בזבנג, בלי החלק היותר מביש של הזיקנה, בלי גסיסה ממושכת. ובעיני כולנו, הוא נשאר צעיר לנצח.

————

במוסף הארץ מלינים על עוד ועוד אנשים שחושבים שיש להם משהו מקורי להגיד על אריק איינשטיין. טוב, אז הנה לכם עוד אחד להלין עליו.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “והוא בכלל לא ידע שהוא כזה

  1. דווקא אני לא מלינה. כתבת נכון ומעניין. אמש היה שידור בטלוויזיה של מציצים. לראשונה בחיי ניסיתי לצפות בסרט המגעיל הזה, ובדמויות הדוחות. אורי זוהר אכן נורא, וגם אריק איינשטיין לא מציאה גדולה. הפסקנו באמצע. השירים שלו אכן מקסימים, והם יזכרו בלב מי שאוהב אותם, אך כאדם לא היכרתי אותו, ואתה צודק שיש כאן מעין השלכה של כל הקהל שהתאבל עליו, שהיא קצת בלתי מובנת לי. כאדם, לא כזמר, כנראה שיש לנו צורך באיזו לכידות כלשהי ונוסטלגיה כלשהי בימים אלו. אבל לבכות בדמעות של ממש, על איש שאיני מכירה ואוהבת באופן אישי – נשגב ממני. אולי אני קרה משהו…

  2. בהארץ ובמוספו מלינים על כל מה שזז, זה חלק מהשקפת עולמם. אל תיקח ללב, תגיד מה שאתה רוצה בכיף.

    לא ידעתי שהוא לא יצא מהבית בכלל, חשבתי שהוא פשוט לא רצה להופיע יותר (ואת זה דווקא היה לי קל להבין). אבל מה שאתה מספר מצביע על משהו יותר רציני. גם אתמול קראתי איזה פוסט על טראומה שאולי הייתה לו. אולי, מי יודע. אם זה נכון, זה באמת סיפור מאוד עצוב. אולי זה מסביר את הכמות הענקית של שירים עצובים שהיו לו, ושאותם הוא ביצע יפה כל כך.

    אשר למציצים וכדומה – לא מתמצאת. כנראה בנעוריי לא התעניינתי מספיק. אבל רבים מן השירים אני זוכרת ואוהבת ואמשיך לאהוב.

  3. מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת. לא בטוח לגבי האבחונים הפסיכיאטריים, זה מבוסס על משהו או תחושת בטן בלבד ? גם ההסתכלות שנים רבות אחורה יכולה, לדעתי, לבלבל. יש דברים שאפשר אולי להתייחס אליהם רק בזמן ובקונטקסט שהם מופיעים. זה נכון לגבי האידיאלזיציה שאנחנו עושים לתקופה ההיא, לארץ ישראל הישנה והטובה, ואולי גם בהתייחסות לסרטים ההם.

  4. קשה לי להגיד שלמדתי משהו חדש משמעותי. וממה שידעתי והרגשתי קודם – היקף ועצמת האירוע אינו מפתיע או לא פרופורציוני. כך או אחרת, אף לא דיווח אחד, כתבה, פוסט, מעשה או דיבור נעשו על ידי אריק איינשטיין. כולם על ידי אחרים, שהיה להם מה

    • טוב, אני לא עיתונאי חוקר. מה שאני ראיתי ראית גם אתה כנראה.
      ולגבי "אף לא דיווח אחד, כתבה, פוסט, מעשה או דיבור נעשו על ידי אריק איינשטיין" זה די ברור, הוא מת, לא?

  5. מצטרפת למזדהים איתך. מה שיש לי להוסיף – ההתכנסות בכיכר רבין הרשימה ושימחה אותי.
    כל מה שהמשיך בימים שלאחר הלוויה, עיצבן אותי והפסקתי לעקב.
    לא ציינת דבר שאמרו עליו אלו שהכירו אותו יותר טוב מאתנו: הוא נהג לעזור לאנשים, גם כאלו שלא הכיר אישית. לא ידעתי וזה הוסיף לו נקודות זכות אצלי. גם נכונותו לשתף פעולה עם זמרים ויוצרים צעירים.
    גם שמחתי בשבילו שמת כך, בלי לסבול הרבה. הלוואי עלי.
    אפילו אופי המוות שלו התאים לו.

    • הוא אכן תמיד ידע לאתר כשרונות חדשים ולשתף אם פעולה. כיוון שלא היה "זמר יוצר" אלא פשוט "רק" זמר נפלא (אם כי כתב חלק קטן ממילות שיריו) הוא יצא לא פחות נשכר משיתופי הפעולה האלה, למשל עם אבנר קנר או מיקי גבריאלוב.

      • "הוא יצא לא פחות נשכר משיתופי הפעולה האלה" – זה כמו סטארט-אפ שעושה עיסקה עם אינטל, ולהגיד שאינטל יוצאת לא פחות נשכרת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s