רצה המקרה, ובהפרש של חודשיים ביקרתי במזרח אפריקה שמדרום לקו המשוווה באי מדגסקר ובחמישה איים קטנים הצמודים מצפון מזרח אליו ואחרי כן במערב אפריקה שמצפון לקו המשווה, באי Gorée בסנגל, ובששה איים מתוך 88 איי ארכיפלג Bijagós אשר במדינת גינאה-ביסאו. ופתאום שמתי לב שרוב ביקוריי ביבשת הזו היו באיים.
אני מודע לכך שאני אוהב איים, וגם ניסיתי בעבר להסביר לעצמי למה. אבל האם יתכן שבאפריקה ספציפית אני מרגיש יותר נוח לבקר בפריפריה של היבשת ולא לחזור אל "לב המאפליה" (ספר שאני קורא עכשיו וגם לקחתי אתי למערב אפריקה)? האם זה פחד?
ב 2011 קינחתי שהות של חודש כמתנדב חקלאי בקניה בביקור באי Lamu שבקניה.
ב 2015 סיכמנו ביקור של 23 ימים באתיופיה (לה אין מוצא לים ולכן גם אין איים) בשבוע באי זנזיבר השייך לטנזניה.
ב 2017, סיור מקיף עם ידיד צרפתי של איים באוקינוס ההודי, שכולם גיאוגרפית באפריקה. התחלנו בשבוע ביקור בארבעה מאיי סיישל (בלי אלדברה לצערי), המשכנו לשבוע במאוריציוס (בלי האי רודריגז, השמטה מצערת), משם לשבוע בראוניון, ליומיים במאיוט ושבוע בשניים משלושת איי קומורוס: מוהלי ו grand comore.
ב 2018, בדרך לבוסטון, ניו יורק ומונטריאול, עצרנו לכמה ימים באיים Mindelo, Sao Antao ו Praia אשר במדינת קאבו ורדה. הרגיש הכלאה סימפטית של אפריקה ופורטוגל, אם מתעלמים מהעבר של האיים בתקופת העבדות.
ב 2019 צללתי באיי האחים ועוד כמה איים בדרום מצריים בואכה סודן. אפריקה.
ב 2024 – מדגסקר
ב 2025 האי Gorée בסנגל, ובששה איים מתוך 88 איי ארכיפלג Bijagós אשר במדינת גינאה-ביסאו.
זהו בינתיים. מה בהמשך? אולי האיים הקנריים? מדיירה? סוקוטרה? טריסטן דה קונהא? למפדוזה?
דרכי עצים 