קורבו באמריקה

היה לי ויכוח עם מישהו לא מזמן. אני טענתי שמבנה הסינמטק שבקייברידג מסציוסטס
Carpenter Center for the Visual Arts הוא המבנה היחיד של לה קורבוזיה בעולם החדש.

410x480_2049_4229

בר הפלוגתה שלי חלק עלי וטען שמבנה האומות המאוחדות בניו יורק תוכנן על ידו. מסתבר ששנינו טעינו.

מבנה האו"ם בניו יורק הוא של מישהו בשם Wallace K. Harisson. לה-קורבוזיה רק תרם לו כמה רעיונות, כמ גם האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר. על כך למדתי בביתן של ברזיל בביאנלה לאדריכלות בוונציה.DSC06367-001

אוסקר נימאייר גם "תרם רעיונות" ללא מעט בניינים בישראל, כמו למשל קמפוס אוניברסיטת חיפה, שבניגוד לאופן בו מציגים את זה, לא נבנתה בדיוק על פי התכנון שלו. אני תוהה מי אשם באפלוליות של קומות ה 600 וה 700 שם, כשמיקום הבניין מתחנן לפתיחה אל הנוף המדהים מולו הוא ניצב. האם זה נימאייר או מי שסירס את תכניותיו.

אבל גם אני טעיתי. בביתן של ארגנטינה בביאנלה, גיליתי שיש ב La Plata שליד בואנוס איירס בית שתכנן לה קורבוזיה, casa Curutchet שמו. בתצלום מטה הוא מחזיק דגם של הבנייןקורבו

ככה נראה הבניין היום. צריך לזכור את זה אם אי פעם אגיע לארגנטינה.

Curutchet

Unité d'Habitation – Berlin

שנים שאני מחפש תירוצים לנסוע למרסי. פעם כי אפשר לשלב את זה בטיול בפרובנס, פעם כי זה על הרביירה הצרפתית, פעם כי זה בדרך לקורסיקה. אבל בשורש כל התכנונים האלה (שאף אחד מהם לא התממש) טמונה הייתה תמיד תשוקתי לראות בניין שיכון אחד, שנבנה בין 1947 ל 1952 על ידי אחד, ארכיטקט בשם Charles-Édouard Jeanneret-Gris, הידוע יותר בכינויו Le Corbusier, "קורבו" בקרב קהילת הארכיטקטים (לפחות כך שמעתי את עדה כרמי-מלמד מכנה אותו בהרצאה אתמול בטקס הבוגרים בארכיטקטורה, מכללת ויצ"ו בחיפה).

הבניין אגב, "סתם שיכון" מצד אחד, נחשב ציון דרך משמעותי באדריכלות המאה העשרים. הוא הופיע בכמעט כל timeline של אדריכלות מאת השנים האחרונות, שהוצג בביאנלה לאדריכלות בוונציה. הנה למשל כאן, שני מימין בשורה העליונה.DSC06279-001

עד כה, זה לא עלה בידי להגיע למרסיי, אבל גיליתי שנבנו חמש גרסאות של המגה-שיכון הזה במשך השנים, וגרסה 3.0 שלו נבנתה בברלין ב 1957, שנה בה נבנו שם עוד כמה בניני דיור בר השגה שתוכננו על ידי טובי האדריכלים, (אבל על זה ברשומה נפרדת). בצירוף מקרים, נבנה באותה השנה ממש, 1957, גם השיכון שבו גרתי מגיל 4 עד 14, בקריית אליעזר (מימין ברקע התמונה מטה). בשכונה  נבנו עשרה עותקים זהים של הבניין, בשתי שורות, שש עשרה דירות בבניין – ועדיין, בכל השכונה הזו היו בסך הכול כשליש ממספר הדירות שב Unité d'Habitation יחיד.קרית אליעזר

השיכון בחיפה הוזנח והתדרדר עם השנים, בניגוד לזה שבברלין, וכיוון שממילא שמנו פעמינו לברלין, היה ברור שחייבים לראות את הבניין. מיד הוספתי את המיקום למפת גוגל אישית שעשיתי עבור ברלין, אלא ששכחתי שמפה  שנעשית במחשב אישי תחת חלונות, לא ניתנת לצפייה בגרסאות של maps תחת אנדרואיד. כל כך מפגר…

לא משנה, מצאנו את זה, ונסענו לשם ב S-bahn. יצאנו בתחנה המגלומנית של הכפר האולימפי, שנבנתה למשחקים האולימפיים של 1936 שארגנה גרמניה הנאצית, הסתכלנו ימינה, ראינו את האצטדיון האולימפי. הסתכלנו שמאלה, וראינו רק עצים. את הגוש הענק של השיכון לא ראינו.DSC05663

מסתבר שהוא היה ממש מעבר לפינה, רק כמה עשרות מטרים משם, נחבא בין העצים. עשר קומות על עמודים, ובו כ 400 דירות. כך נראה לוח עם שמות הדיירים בלובי.DSC05649הבניין הזה, הוא שכונה שלמה. יש בו 10 קומות, ובכל קומה מסדרון אמצעי, הנקרא כאן "רחוב". דלתות הכניסה לדירות ברחוב הזה מאד קרובות אחת לשנייה – הדירות קטנטנות. אין תאורה טבעית וסכימת הצבעים מדכאת. הבידוד האקוסטי ירוד ותוך כדי הליכה ב"רחוב" אפשר לשמוע היטב מה קורה בתוך הדירות. חלק מדלתות הכניסה פתוחות, אולי כי לכל דירה יש כיוון אויר אחד בודד.DSC05650

היתרון של ריכוז כל כך הרבה דירות בנפח אחד גדול הוא שאפשר להקיף אותו בשטח ירוק. ואכן, מחלונות הדירות אכן נשקפת סביבה ירוקה, של רובע Charlotenburg, הזרועה בתים קטנים עם גינות שאליהם היו דיירי השיכון מן הסתם מתים לעבור.DSC05651

גם את האצטדיון האולימפי אפשר לראות מהבניין. התמונה צולמה מחלון בחדר המדרגות, כי ניסיתי לעלות אל הגג, שבבניין מסוג זה אמור להיות מקום בילוי משותף של הדיירים, עם ברכת שכשוך לילדים ומסלול ריצה, אבל הגג נעול ולא נראה לי שהוא בשימוש. באצטדיון אפשר לראות אפילו את תא הכבוד שממנו קם אדולף היטלר בכעס ופרש מהאצטדיון כשהאצן ג'סי אוונס ניצח וניפץ האחת את מיתוס עליונות הגזע הארי.DSC05652על קירות קומת הקרקע, שבה היו אמורים להיות שרותים שונים לטובת הדיירים ושמהם נותר רק קיוסק אחד, הוטבע ה Modulor של לה קורבוזיה, דגם האדם האידאלי ששימש לו כאמת מידה לפרופורציות של בניינים, ונמצא טבוע בבטון של בנייניו בכל העולם, מבנגלה-דש ועד קיימבריג' מסצ'וסטס. אני אוהב את זה.DSC05646

מבחוץ, חלוקת הקיר החיצוני מרמזת על כך שכל דירה בבניין היא בת שתי קומות, והקומה התחתונה יש לה מרפסת קטנה. אבל מרישום השמות בקומת הקרקע, ומהדלתות בכל קומה וקומה, עושה רושם שלא כך הם הדברים.DSC05657

מאכזב, כי זכרתי שב 1925, ב Paris Exposition des Arts Décoratifs  הציג Le Corbusier ביתן דו קומתי בשם Pavilion d'Esprit Nouveau שהיה דגם של דירה בבניין רב קומות כגון זה.

זוהי החזית האחורית של הבניין. הצבעוניות אכן שוברת קצת את המונוטוניות של המקצב הא/חיד, אבל גם ללא הצבע, יש מרקמים מגוונים של סוככי בטון, שלהם  Le Corbusier קרא brisesoleil.

DSC05656

האם זהו ניסיון מוצלח? ההיסטוריה אמרה שלא, כי הדגם הזה לא שוכפל כמות שהוא שוב ושוב. ובכל שיכוני הענק שנבנו בהשראתו, חוץ מאולי אלו שבשוויץ, שולטות העזובה והפשיעה. ה "projects", פרוייקטי הדיור הציבורי אדירי הממדים שנבנו בארה"ב הפכו עם הזמן לחממת פשע ועזובה אורבנית. אבל הבעיה היא לא בבניינים. הבעיה היא בקהל היעד. כי פשע קשור לעוני, והזנחה קשורה לעוני, וחוסר תחזוקה הוא פועל יוצא של חוסר בכסף.

ההיסטוריה אמרה את דברה, וכיום  בבתי המידות מתגוררים העשירים דווקא. רק הם יכולים להרשות לעצמם את התחזוקה ואת התשתיות המשותפות היקרות. מגדלי היוקרה של היום אפילו לא יושבים בבדידות מזהרת ביער ירוק עד – הם מצטופפים להם ברצועה צרה בין נתיבי איילון ודרך נמיר, ונושמים להנאתם את אדי הפליטה של המכוניות. מי היה מאמין.

אז מה הפתרון לדיור בר השגה? במקומות בהם הקרקע זולה: בתים קטנים ונמוכים על חלקת אדמה קטנה, שעליה אנשים יכולים לגדל לעצמם אוכל, הם אולי פתרון, כמו למשל ה Torten Estate, Dessau. גם על מקום זה אי"ה, תבוא רשומה.