משוּט באתיופיה


עושה רושם שזו שנה בה אני מצליח יותר מהממוצע להשלים חלומות, והחלומות שלי, מה לעשות, קשורים  בחלקם הגדול לנסיעות. אז סוף סוף, אחרי שנים של ביטולים ודחיות, הגעתי לאתיופיה, והיה נפלא.

כבר פעמיים הזמתי כרטיסים, בחברת התעופה האתיופית, ונאלצתי לבטל (הנזק לא כבד, $50 לכרטיס). הפעם זה צלח, ונסענו, וחזרנו ועל זה רציתי לספר.

כנראה שאקדיש רשומות לחלק מהמקומות המדהימים בהם היינו, אבל ברשומה הזו ברצוני לשכנע שגם לאנשים מעל גיל 20 לא קשה לנסוע למקומות כמו אתיופיה, ושלא חייבים לעשות זאת בטיול קבוצתי מאורגן. זה יהיה אולי לא רלוונטי למי שלא מתכוון לנסוע, אבל אם לנסוע לאפריקה בכלל, אז לאתיופיה, כך אומרים לי אנשים שחיו ועבדו באפריקה שנים רבות ומכירים את היבשת היטב.

אלא אם כן אתם רוצים לראות ג'ירפות. ואריות, ופילים וקרנפים. אין פרק ספארי באתיופיה, מדינה צפופת אוכלוסין ומרובת אוכלוסין, שלחץ מאה מליון בני האדם שבה דחק החוצה את רוב בעלי החיים, וגם את רוב צמחיית הבר. אתיופיה, ארץ הררית ברובה, סובלת מסחף אדמה מסיבי עקב כריתת יתר של יערות, מה שהופך את הנילוס הכחול למשל, אחד משני המקורות של הנילוס שמתחיל באגם טאנה שבאתיופיה, לנילוס מאד מאד חום.DSC00605

אז מה יש לראות באתיופיה? יש שני סוגי טיולים עיקריים באתיופיה: המסלול הדרומי המתרכז בביקור אצל שבטים ססגוניים, ושעליו ויתרנו (גם כי שמענו שברוב המקומות זה כבר רק הצגה לתיירים) והמסלול הצפוני, שבו טיילנו.

ומה יש במסלול הצפוני? יש המון אתרים הקשורים לנצרות המאד קדומה של אתיופיה, המון כנסיות ומנזרים, חלקם על איים באגם, חלקם חבויים בתוך צוקים נישאים שנדרש טיפוס מסמר שיער להגיע אליהם, ואחד שסתם מחזיק בתוכו את ארון הברית המקורי מבית המקדש (נאמר…).
יש גם טבע – שמורת Simien על הנופים המרהיבים ומפלי המים, שקע Danakil עם שפע תופעות וולקניות שלא תראו כמעט בשום מקום אחר על הכוכב הזה, הנילוס החום/כחול ומפליו, אגמים והרים נישאים. הטבע שם מרהיב, והטופוגרפיה בקנה מידה שלא מוכר מארצנו, הכל פשוט ענקי.
ויש גם חיות: קופים, איילות, סוסי יאור, …DSC00047

רוב המטיילים המטיילים במסלול הצפוני עושים זאת בטיסות פנים, שמאורגנות כך שאפשר בעזרתן לבקר במקומות העיקריים ביעילות יחסית, ולא יקר – אם הגעתם לאתיופיה בחברת התעופה האתיופית, טיסות הפנים הן בחצי המחיר, כ 50-60$ לקטע, והטיסות אכן חוסכות זמן רב. טיסה של פחות משעה יכולה לחסוך לכם יום ארוך של נסיעה, כי המרחקים ארוכים והנסיעה אטית. אתיופיה היא יותר אומה של הולכים.

כשהזמנתי את כרטיסי הטיסה לאתיופיה, עדיין לא היה לי תכנון מפורט של הטיול, ולכן לא הזמנתי טיסות פנים באותה ההזמנה ממש. אחרי כן, אפשר לרכוש טיסות פנים בהנחה רק כאשר אתם כבר באתיופיה. כדאי לדעת את זה. אז הטיול שלנו לא התבסס ברובו על טיסות פנים, וטסנו רק בסופו, כאשר ניסינו לחסוך זמן כך שנוכל לבקר גם במזרח אתיופיה בעיר בשם Harar, מה שהיה מיותר לגמרי. Harar מדורגת אמנם במקום הראשון של האטרקציות בספר של lonely planet  על אתיופיה, אבל אם אני יכול לתרום לתכנון הטיול שלכם רק דבר אחד זה זה: Harar = מיותר.

אלא אם בא לכם לחזור אחורה בזמן, ולנסוע בפג'ו 404, כי המוניות שם הן כולן כאלה, כמו המכונית בה למדתי נהיגה לפני יותר שנים מכפי שאני מוכן להודות.DSC01950.JPGa

החברה הגאוגרפית מספק שירות של טיול מאורגן "אישי", לקבוצות קטנות, שבו הכל מאורגן לך, ולוקחים אותך ביד ממקום למקום. הם עושים את זה באמצעות משרד נסיעות אתיופי שבפועל עושה את כל העבודה, ואפשר ליצור קשר עם המשרד האתיופי ישירות ולעשות את זה יותר זול. אנחנו עשינו את זה, ופנינו אליהם וגם אל משרד נסיעות אחר שבו עובד בחור ישראלי החי באתיופיה. שניהם הציעו לנו מסלולי טיול בערך על פי מה שביקשנו, אבל זה נראה לנו יקר, והחלטנו לבסוף לעשות את זה לבד.

בסיכום לאחור, הטיול שארגנו לבד יצא קצת יותר ממחצית הסכום בהצעות שקיבלנו ממשרדי נסיעות אתיופיים ומזה של החברה הגיאוגרפית. טענת משרדי הנסיעות הייתה שזה יקר כי אנו קבוצה של שני אנשים, וחלק מהוצאות מתחלקות על שני אנשים במקום עשרים. אלא שבטיולים שהם מתכננים, המבוססים על טיסות, המרכיב היחידי שצריך להיות יותר יקר לקבוצה קטנה הוא המדריך, שזו הוצאה קטנה מאד יחסית. המלונות והטיסות הן הרי "פר אדם", והעברות מהשדה למלון זה משהו שהמלונות מספקים בחינם. כניסה לאתרים (לא זול…) גם היא מחיר לאדם, כך שלא באמת מוצדק שטיול מאורגן לשניים יהיה הרבה יותר יקר מטיול מאורגן לעשרים. וממדגם של שני נשאלים, מסתבר שגם טיול מאורגן של קבוצה גדולה לאתיופיה, יוצא יותר מ 200$ לאדם ליום, לא כולל הטיסה לשם וחזרה.

יצא לנו אפילו כ 60% מהעלות של טיול שהציע לנו מדריך אתיופי (שהומלץ על ידי רבים), המבוסס רק על תחבורה ציבורית (אוטובוסים) ממקום למקום, ומדריך מקומי בכל מקום.  טוב, גם משרדי הנסיעות צריכים להרוויח.

דווקא בטיול שארגנתי לבד, שכלל שבעה ימים עם רכב עם נהג שהסיע רק את שנינו (במקום טיסות), היה כן יותר זול באם היינו חולקים עם עוד אנשים. היו 8 מקומות במיני-ואן שמצאנו, אבל הברירה היא או מיני-ואן או רכב 4X4, וזה הרבה יותר יקר. אין אפשרות לשכור רכב פרטי, ולבטח שלא בלי נהג.

יותר מכל הפריע לי בהצעות שקיבלתי, עוד לפני שידעתי כמה זה באמת הולך לעלות בתכנון עצמי, הוא שאין לי שליטה על הדברים. שאני לא באמת יודע מה אני מקבל, אילו מלונות יוזמנו עבורנו, באלו אתרים בדיוק נבקר, מה כלול במחיר בדיוק ומה לא. קשה לי כנראה להתמסר. ובחיפוש עצמי אכן מצאנו מלונות ממש מיוחדים, וכיפיים בהרבה מקומות. היה שווה להשקיע את הזמן, להיעזר ב Trip advisor ואתרי פורומים, ולקרוא בספר ההדרכה של lonely planet, על אף ההסתייגות שיש לי מחלק מהמלצותיו.

גיליתי אגב, שלאפריקה כדאי להיעזר דווקא במדריכים של חברה בריטית בשם Brandt. מעולים.

המשך יבוא.

 

 

Advertisements

2 מחשבות על “משוּט באתיופיה

  1. הייתי בהרר עם בני, יער, ב-2003. כמה דברים הרשימו אותי בה.
    – המעבר למקום נמוך ומדברי, הסובל ממחסור במים. במלון צריך היה להודיע לפני שמתקלחות, כדי שיהיו מים. ברוב המלונות לא היו מים חמים. דובר אז על משיכת צינור מים גדול לאזור בקרוב, אבל אני לא בטוחה שזה נעשה, עד היום הזה.
    – בכניסה לעיר עומדת כנסייה גדולה בכיכר הראשית. בניגוד לאדיס אבבה, שבכניסה לעיר ניצב מסגד גדול. זהו הריב בין הדתות.
    – העיר העתיקה קטנה, בערך בגודל של העיר העתיקה בירושלים. גם היא מוקפת בחומה, בת אותו הגיל. אך החומה מאוד לא מרשימה. חומת ירושלים יפה בהרבה ממנה.
    – בשעה 14:00 נשמעת בעיר צפירה, המודיעה על הפסקת הצהריים. ב-16:00 נשמעת צפירה לסיום המנוחה.
    – יש בעיר אנשי צבועים, המאכילים אותם, לשמחת לב התיירות. גם אנחנו האכלנו את הצבועים. בלילה. הצבועים הם חיות לילה. יש אגדות על הקשר בין העיר והצבועים. הצבועים כמעט מבויתים שם, וניתן לפוגשם ברחוב או, לפחות, לשמועה את יללתם.
    – אך יותר מכל הרשים אותי בית רמבו או, יותר נכון, המוזיאון לכבודו. ארתור רמבו, המשורר הגאון, נטש את השירה וחיפש להתעשר, כדי להיות משורר בלתי תלוי. הוא עבר הרפתקאות רבות. בהרר הוא היה סוחר נשק. במוזיאון מוצגת סדרה של תצלומים מהרר של אותה התקופה (שנות ה-80 של המאה ה-19). הרר היתה אז כפר של בתי בוץ מכוסי קש. האיש שהגיע מערי אירופה המעתירות, נחת אל סוף העולם.

    כלומר, הרר מעניינת, כמעט, במה שאין בה, לעומת יוקרתה הרבה. דווקא אהבתי אותה. משעה 14:00, אי אפשר היה לקנות תה, רק אלכוהול. וזאת בעיר הרביעית הקדושה לאיסלאם. וכן, גם אנחנו הגענו אליה בגלל ההמלצה של לונלי פלנט.

    • חוץ משפע הקבצנים והמצורעים, והאנשים העושים את צרכיהם בסמטאות, אין בהרר שום דבר יפה. הסמטאות מטונפות, הבתים מכוערים, כנ"ל 99 המסגדים והכנסיה. שום יחוד. סיפור הצבועים לא עניין אותי, האכלתי צבועים בזמנו בלילות בשדה בוקר, והצבועים עצמם חיות מכוערות במיוחד. יש בהרר מאות עופות דורסים, על גגות שוק בשר הגמלים, ומעניין לראות אותם מנסים לחטוף את הבשר מידי הקונים. אבל זהו בערך.
      הטינופת שם ממש לא מאפיינת את שאר אתיופיה, שהיא ארץ ממש נקיה יחסית לעונייה. נקייה פי שבע מהודו, למשל. או אפילו תאילנד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s