הבית השלישי


הבית בו אנו גרים כעת הוא מקום המגורים השלישי שבבעלותנו. "הבית השלישי". לפני זה גרנו בבית הורינו כמובן, בשכירות ובשתי דירות קודמות שרכשנו בעצמנו. גיבבתי לא מעט מילים פה בבלוג על בית זה, שהוא מהרבה בחינות בית חלומותינו. בית שעד שהתממש לא פיללתי שיהיה לי כזה. אבל הבית הזה הוא גם סוג של כבלים, כבלים שמעכבים את בריחתי מכאן בעוד המדינה קורסת מסביב.

הבית הפרטי שלנו הוא מקבילה כמעט מושלמת לבית הלאומי. מדינת ישראל שנוסדה בעקבות הציונות גם היא בית שלישי לעם היהודי, בית שלמרות כל מגרעותיו (ויש כאלה לא מעט) היווה עד כה כמעט בית חלומות לדרים בו, לפחות ליהודים שביניהם. כמו ביתנו, שבחזוני שאף להיות קוביה אבסטרקטית טהורת צורה, אך נאלץ להתאים את עצמו לתנאי המגרש (משולש, קטן, צמוד לבית מכוער קיים) כך גם מדינת ישראל נאלצה להתאים את גבולותיה וסדריה, למגרש קיים, שגם הוא צמוד ל"בתי" שכנים מכוערים (אף לא אחד מופת דמוקרטי) ואפשר שצרותיה הנוכחיות קשורות להעדר יכולתה להשאר בגבולות המגרש, ואולי לרצון בלתי מודע להטמע במרחב מבחינת נורמות של שלטון?

כמו מדינת ישראל, גם ביתנו בנוי על מגרש שלא היה ריק כשהגענו לכאן. המגרש הזה נותר המגרש הריק האחרון ברחוב שאפשר לאוכלוסית בעלי החיים העשירה (שפני סלע, חזירים, דורבנים, נמיות ועוד) שבאפיק הנחל כאן לעלות ולרדת במעלה ההר. ניסינו להשאיר להם מעבר ולנסות לקיים דו קיום אתם (משהו שדי אופייני לחיפה, אגב). בדיעבד אני חושב שקצת יותר טוב מאשר השכילה לעשות מדינת ישראל עם יתרת הפלסטינים שלא הצליחה לגרש ב 1948.
וכמו הבית הלאומי שלי, גם הבית הפרטי בנוי על אדמה פלסטינית, ספציפית אדמת הכפר הערבי טירה.

וגם את הבית הזה, הלאומי, קשה לי לנטוש, למרות חסרונותיו. עד כה הצלחתי להדחיק שאני גר במדינה שהיא לא ממש דמוקרטיה בצורתה הטהורה וסיפרתי לעצמי שזה מאילוצי ביטחון, וזה ישתפר. וזה לא יפגע בי ישירות. אבל כפי שברעידת אדמה הדבר הבטוח ביותר הוא לרוץ החוצה, גם ברעידת האדמה שמחולל דחפור ה D9 העולה על מוסדות המדינה ומערער את יסודותיה, אולי כדאי לרוץ החוצה כבר עכשיו?

אני מקווה שנוחות הבית, הן הפרטי והן הלאומי, לא יגרמו לי להמהמה בדרך החוצה, שאצליח לזהות את הנקודה שממנה אין חזרה. שלאחריה או שהגג יקרוס על ראשי, או שאצטרך להיות פליט עם בגדי לגופי בלבד.

גילוי נאות: יתכן שאני משוחד ביחס למערכת המשפט. כי פלישת שבע מדינות ערב ב 1948 בנסיון למנוע את הקמת מדינת ישראל, הבית הלאומי השלישי, הייתה כאין וכאפס לעומת שבע (ושפע) נסיונות האנשים הרעים מהמגרש הסמוך לזה שרכשנו, ועורכי דינם, למנוע את הקמת ביתנו הפרטי. בסופו של דבר, ביתנו השלישי נבנה בזכות מערכת המשפט הישראלית שפסקה שוב ושוב לטובתנו – בוועדות התכנון, פעם אחת בבית משפט השלום, פעמיים במחוזי, ובסופו של התהליך לפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון. היו שופטים בירושלים, ואני מקווה שגם בעתיד עוד יהיו.
ובלי קשר, יצחק עמית, האמור להיות הנשיא הבא של בית המשפט העליון על פי שיטת הסניוריטי (שאותה מנסים כעת הקושרים נגד המדינה לבטל כדי למנות נשיא שופט שיהיה שפוט שלהם) יצג אותנו בזמנו ברכישת "הבית השני", דירתנו הקודמת. לא מכל פסיקותיו עד כה התלהבתי, אבל הוא אדם מאד מוכשר.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s