כלבים שוטים ואנגלים

Joe Cocker, האיש שבגללו ברחתי מהבית, מת השבוע.

זה האלבום הכפול של ג'ו קוקר, Mad Dogs & Englishmen  מ 1970, שהופיע שנה אחרי ההופעה המדהימה שלו בוודסטוק (אח, כמה חבל שפספסתי את זה…)

האלבום האהוב עלי מכולם, הסתובב בלי הפסקה אצלי על הפטפון, בווליום מקסימלי. יכולתי לשיר את כולו מתוך שינה. הוא אף פעם לא נמאס לי עלי, גם אחרי שהופיע Shefield Steel המופתי.

לי אף פעם לא נמאס לשמוע את האלבום הזה, אבל לאבא שלי ממש, ולאשתו אפילו יותר. היא סבלה מנדודי שינה, ותשע בערב הייתה השעה שאחריה חייב להיות שקט מוחלט, תוך שהיא "הכינה את עצמה לשינה" עם מנות גדלות והולכות של כדורי שינה. תשע בערב היה לי מוקדם מדי. אז נעלתי את דלת החדר שלי, ונתתי לג'ו קוקר וללהקת הליווי המופלאה שלו, להפציץ.
אני מניח שיכולתי להקשיב להם באזניות, אבל משום מה, לא עשיתי את זה.

הריבים נמשכו עד אותו ערב שבו אבא שלי פרץ בכתפו את דלת החדר שלי, כמעט עוקר את המשקוף ממקומו – הוא איש גדול. הפטפון הועף אל הרצפה ונשבר. התקליט שרד. היה בלאגן. בהמשך אותו הלילה, יצאתי מהחלון ונעלמתי.

לאן נעלמתי? נסעתי תחילה לתל אביב. שם גרה אמי, אבל משום מה לא הלכתי אליה. ישנתי במלון מפוקפק בתחילת רחוב אלנבי, ליד הים. אחרי כן נדדתי לירושלים ומשם לאילת, שם ישנתי באכסניית הנוער. אני זוכר את המקומות בהם לנתי – יש לי זיכרון טוב למקומות, אבל אני לא זוכר מה עשיתי כל הימים האלה. הסתובבתי סתם אני מניח. אני די בטוח שלא עשיתי שום דבר ששווה לכתוב עליו.

אני לא זוכר איך בדיוק זה נגמר, רק שאחרי שבוע התקשרתי מאילת הביתה והודעתי איפה אני. הנחתי ששבוע בו אבא שלי לא יודע איפה אני צריך להספיק. אחרי זה חזרתי הביתה בלי יותר מדי משא ומתן. אני גם לא זוכר בדיוק בן כמה הייתי כשזה קרה, בטח בן 17 או 18. האלבום יצא כשהייתי בן 16, אז לבטח שזה לא היה קודם לכן. מסתבר שלא הייתי מרדן גדול, את רוב המרד שלי עשיתי בבתי הספר השונים (מהם גם הועפתי).

כמה שנים אחרי כן, אליל נעורי הגיע לחיפה והופיע בהיכל הספורט. ברור שהלכתי להופעה. הוא היה כבר שמן וקרח בשלב זה, התנועות האפילפטיות שלו קצת התעדנו, והוא לא לקח שיעורי פיתוח קול בזמן שעבר. והוא היה עדיין זמר ענק. כולו נשמה. היה מדהים.

ואת הרשומה הזו אני כותב כשאני שומע (באזניות – למדתי משהו מאז…) בפול ווליום את ה youtube mix שלו, ויש שם אפילו 2-3 שירים שלו שלא היכרתי. ואני שומע אותו צורח במלא הגרון כמו שרק הוא יודע את "עם מעט עזרה מידידי". האיש ענק.

אגב הביטוי "כלבים שוטים ואנגלים", ששנים חשבתי שזה "כלבים, שוטים ואנגלים" לקוח מספר בשם Gunga Din שכתב  Rudyard Kipling, שם הוא אומר שבהודו
 “Only mad dogs and Englishmen go out in the noon day sun”

כמה נכון…