לא עומד בצפירה


זהו יום השואה הראשון שבו אני מממש משהו שכנראה מבשיל אצלי לא מעט זמן; הפסקתי לשתף פעולה עם קרנבל השואה.

כי לא רק יום השואה – כל השנה הפכה להיות אירוע זיכרון אחד מתמשך, שבו מיליוני הנרצחים נשלפים על פי הצורך: פעם כדי לנאץ את איראן, פעם כדי להסביר למה אנחנו לא מנהלים משא ומתן על סיום הסכסוך עם העם שאנחנו מחזיקים יובל שנים תחת כיבוש, פעם כדי להסביר למה צריכים עשרות אלפי לומדי תורה להתפרנס על חשבוננו כדי לשמר את המסורת "שהוכחדה", ובאופן כללי, להסביר למה מותר לעם היושב בציון להתנהג בחזירות, בגזענות, באטימות לב.

כי אנחנו, שבעים שנה אחרי, עדיין מסרבים להודות שיש כבר משיכת יתר ניכרת בחשבון זכויות היתר שלנו כקרבנות השואה.

אז לא פתחתי טלוויזיה, לא עמדתי בצפירה, לא כתבתי  רשומה ליום השואה כמו בשנים עברו, גם בגלל שדי מיציתי את הסיפורים הפרטיים של משפחתי. כן, אני "דור שני", אבל זה לא ממש מגדיר אותי – עד כמה שהמודעות העצמית שלי מגעת. כן, אמשיך ביום הזה כל שנה להיזכר, ולנסות לדמיין איך יכלו להראות חיי אמי ואבי אלמלא עוצבו חייהם וחיי הוריהם על ידי הדבר הזה שקשה אפילו לתת לו שם הולם.

אבל ביבי יכול לקבל את פסטיבל השואה הזה כולו לעצמו. אני, פרשתי מהמשחק.

Advertisements

19 מחשבות על “לא עומד בצפירה

  1. מדהים גדי… יושב בבית ועובד, פתאום צפירה ואני חושב לעצמי, די לא עומד יותר נמאס לי מהמשחק שמשחקים בי. וכל זמן הצפירה חשבתי על ילדי הגן המסכנים שהחל משנה הבאה יקבלו "שעות שואה" בהתאם להנחיות החדשות של משרד ה אנטי חינוך שלנו. אני בכלל מציע שיחייבו כל אישה בהריון להשמיע לעובר שלה מוזיקת שואה כדי שיוולד מוכן ומזומן להגן בנפשו הרכה על עמנו ומדינתנו… וגם, להבדיל, למה שלא יבנו בארץ לונה פארק "שואה" עם כל מיני מתקנים כיפים כמו תאי גזים, ורכבות עמוסות נראה לי זו תהיה תוספת נהדרת לטיולים לאושוויץ… מה דעתך ?

  2. מבאס שאני מזדהה איתך. אני בכל זאת עדיין משתדלת לראות את ה"עמידה" בצפירה כרגע פרטי.

  3. הצפירה לא שייכת לביבי. ביבי הוא סצנה חולפת בהיסטוריה, אין לו משמעות. צפירה או לא צפירה, רוב האנשים שחיים כאן אין להם מושג מה זה "שואה". הם לא מסוגלים להבין את זה. רואים בקרקס הצהל"י ובנאומים הנדושים המשכיות לפשע עצום וחמור נגד בני אדם. פשע שיכול לקרות לכל אחד ובכל זמן, פשע שגם מי שהיה קורבן מסוגל להקים אותו לתחילה, הפעם כ"צורר נאצי".
    אני עמדתי וחשבתי על סבא שלי שניצל מכדור בבטן אח"כ 7 ימים ברכת המוות לקלרש-ילומיצה ברומניה ואח"כ לקינוח, מחנות כפייה ברחבי רומניה. חשבתי על חצי ממשפחתו שנורו בקסטורה כמו כלבים. חשבתי עלינו היום, איזו מדינה מזופתת נהיינו ואיזה בושה אני מרגישה לעומת חוסר הבושה של מי שמנהיג את העדר הדפוק הזה. חשבתי ונהייתי עצובה ואז הצפירה נגמרה. נגמרה עבור רוב חברי הקרקס הציוני. בשבילי, זו אזהרה יומיומית וזיכרון עצוב, לא לכל כך למתים שלא הכרתי, אלא לאנושות, שאין לה תקווה.

  4. גדי, בני – אתם בדיוק משתתפים בקרנבל ובמשחק הפוליטי של השואה – בגלל שביבי אמר ככה, אז אני לא "במשחק". בגלל ששר החינוך החליט החלטה מטופשת אז אני לא אעמוד בצפירה. לא צריך להיות קשר בין הפוליטיזציה של השואה לבין הרגשות הפרטיים שלנו. בזמן הצפירה חשבתי על חלק גדול ממשפחתי שלא שרד ועל התלאות שעברו הורי שבמזל גדול נצלו. זה לא שאני נזכר וחושב עליהם רק בזמן הצפירה, אבל כן – יש משהו ברגע הזה שבו (כמעט) כל המדינה עוצרת רגע ונזכרת – ובעצם גם נזכרת מה גרם להקמתה.

    • זו בדיוק הבעיה – שמשתמשים בקורבן משפחתך ומשפחתי כדי להצדיק כל עוולה, כדי להתמקם בתפקיד המקרבן. כמו ילד מוכה שהפך אב מכה. חייבים לשבור את הרצף הזה.

      • יש כאלה שמשתמשים וימשיכו להשתמש ללא קשר למעשיך ולמעשי. איך זה קשור לצפירה? למה אתה מאפשר להם לנכס גם את הרגע הזה?
        אגב השימוש הפוליטי ביום הזיכרון לחללי צהל גדול לא פחות. גם בצפירה בשבוע הבא לא תעמוד כהתרסה?

      • אני באמת מתלבט לגבי צפירת יום הזכרון. כי פולחן הגיבורים והחרב רק מייצר עוד ועוד מוות, עוד ועוד חללים, וחוזר חלילה.

  5. דבר ראשון – זכותך.
    דבר שני – לא מסכימה אתך (כצפוי).
    דבר שלישי: יותר משאני רואה את ביבי כשחקן ציני במה שאתה מכנה "קרנבל", אני רואה אותו כפרנואיד שבאמת מאמין במה שהוא אומר על הנושא הזה. אני לא יודעת מה יותר חמור.
    דבר רביעי: כמו שאני לא מפרשת את הדת על פי מה שאמר הרב עובדיה בשנים האחרונות, כך אני גם לא מפרשת את השואה על פי ביבי.
    דבר אחרון: שווה לקרוא את המאמר של אביעד קליינברג בקישור הזה:
    http://compress.co.il/inthenews/hot-compress/whos_shoa_is_it_anyway_aviad_kleinberg#.U16I1PmSx95
    בהתחלה הוא אומר דברים שכולנו מכירים, אבל בהמשך יש כמה דברים שאינם בלתי-קשורים לפוסט הזה שלך.

    • אכן, אני מאד מזדהה עם דברים שהוא כותב, הרבה יותר טוב ממני, כמו למשל:

      הכי קל לחשוב שהכול אושוויץ. זה הופך את העולם לפשוט מאד: יש בו טובים (אנחנו) ויש בו רעים (אויבינו). הטובים חסינים מחטא; הרעים חפים מזכות. האלימות היא קדושה ומקודשת. "צדיק בדינו השלח". לא מפתיע שפוליטיקאים ישראלים מרבים לרשום לנו את המרשם הזה. בנימין נתניהו הוא אחד מן הנלהבים שביניהם. כמה היה רוצה להיות צ'רצ'יל! כמה היה רוצה להיות האיש שזקיפות קומתו תתקן את הטראומה ההיא! קל לבוז לביבי, אבל הוא לא היה היחיד. בן גוריון, למשל, היה חובב גדול מאד של השואה כתשובה לכל השאלות וכמוהו גם בגין. כשאתה הולך עם פטיש, כל הבעיות מתחילות להיראות כמו מסמר.

      • תיארתי לי שתזדהה עם זה, אבל שאלת-התם הרטורית שלי היא האם קראת גם את ההמשך. ההשוואה שהוא עושה שם מעניינת. וכמובן, אפשר לקרוא גם את נעמה כרמי, כולל מה שהיא כתבה על זה בשנה שעברה.

  6. First time ever that I comment on any blog, and I will probably come to regret it. But I feel that I have to say what is on my mind. You can become a football for others to kick around if you measure your behavior by what others think about it. Therefore it seems to me that standing for a moment of silence to reflect PRIVATELY on something that is of monumental proportions has nothing to do with Bibi or anyone else. It is as meaningful as you choose to make it. I could agree with you if you said that you choose to reflect silently about this at home, but to choose this subject to protest against Bibi seems to me a somewhat silly and certainly a futile form of protest. Thinking about how much pain this kind of reaction would have caused our parents I wonder if there isn't a more appropriate way to express your frustration with a prime minister I hardly like any more than you do. By the way, the moment of silence was instituted long before Bibi, and will probably continue to exist long after he is gone.

    a

    • Perhaps the part about Bibi obscures my intention: The memory of the Holocaust is used over the last years to cultivate a militaristic attitude that allows itself doing immoral things on account of past misery. As such, the harm of continuing the rites of remembrance is greater than the benefit

      • It is not the holocaust, or it's memory, or the moment of silence that cause the immoral behavior. It is the weakness or evil of people that does that. Whether you stand for a moment of silence or not, the immorality will continue. If you want to do something about immorality you will have to do it differently.

      • As my state is using the memory of the holocaust as an excuse to do evil, I feel that the moral thing to do is not to play along, but rather quit the game altogether. while privately applying the lessons I feel need to be derived from this event.
        for example – being vegan

  7. מוזר, השנה בלי קשר למה שכתבת החלטתי שאני לא עומד בצפירות. באף צפירה. החלטתי שאני לא משחק את המשחק של "זכרון השואה" שלכאורה מטרתו המוצהרת היא שלא תקרה שואה שניה, אבל מעשית מטרתו היא להנציח טראומה שהופכת אותנו לבהמות גסות ולקלגסים. אני את המשחק הזה סיימתי לשחק. אני גם לא אכמוד בצפירה של יום הזכרון. החוזה הזה, שבו אנחנו נשלח ילדים למות כי זה טוב לפוליטיקאי כזה או אחר, ובתמורה נכבד אותם בזכרון וטקסים נגמר מבחינתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s