מצד אחד, לא נראה לי סביר שלא לבקר בעוד ארץ ערבית שפותחת את שעריה לישראלים, מצד שני, לא נראה לי יעד שחייבים לראות. הפשרה? טיול מאורגן. לא דורש השקעת זמן לבירור מה יש לראות שם ולהזמנת תחבורה, לינה ואוכל. אני אמנם אוהב לעשות את הדברים האלה, אך בהקשר של האמירויות נראה לי ששבוע של טיול שמישהו אחר תכנן יהיה השקעה סבירה ליעד זה.
עוד הכריע את הכף לטובת הנסיעה – יריד אקספו שהיה באותה השנה בדובאי, והטיול אליו נרשמתי אף שינה את סדר הביקור הרגיל של טיול שכזה בכדי להספיק לבקר באקספו בשבוע האחרון שלו (מרץ 2022). אם הייתי נוסע בעצמי, הייתי כנראה משקיע יותר זמן ביריד – הייתה ארכיטקטורה מרהיבה שם בלא מעט ביתנים, כולל זה הישראלי. זה שפה תוכנן על ידי קלאטרווה.
בקבוצה הוקצבו לזה כשש שעות בלבד. מצד שני, המדריכים סידרו לקבוצה כרטיסי כניסה עוקפי תורים שתאמו את גילם המתקדם של חברי הקבוצה ואפשרו לבקר ביותר ביתנים בזמן שהוקצב (הייתי בין הצעירים בקבוצה, שרובה היו בגילאי 70 ומעלה, אך בכושר טוב, רובם.)
אז שווה לבקר באמירויות? בהחלט כן. שווה ליותר משבוע? אני לא בטוח. שווה לחזור לשם? אולי ב 2025 כשהם יגמרו לבנות את מוזיאון הגוגנהיים בדובאי בתכנון פרנק גהרי. ויש גם את מוזיאון העתיד בתמונה פה מטה שאותו ראיתי רק מבחוץ – כבר בדרך לשדה התעופה לטיסה חזרה.
גם בסניף מוזיאון הלובר באבו-דאבי הייתי שמח לחזור ולבקר. לא הוקצב לזה מספיק זמן בטיול, אבל אין לי תלונות בנושא – אני חופר במוזיאונים הרבה יותר לאט מרוב האנשים ואי אפשר לצפות שיושקע בזה יותר זמן מבחינת רוב האנשים. מצד שני, מסלול הטיול כלל "אטרקציות" כמו יציאה למאהל במדבר וצפיה בציד בזים, או ביקור בבית חולים לדורסי מחמד, או ביקור ב global village – דברים שלא הייתי כולל במסלול אותו הייתי מתכנן לבד, אבל אני שמח שחוויתי בכל זאת. מרחיב אופקים לעבור מסלול שלא נתפר לדברים שאתה כבר יודע שאתה אוהב ושאתה נוהג לראות ולחוות בדרך כלל.
בטיול מאורגן בו מעבירים אותך באוטובוס ממקום למקום אפשר גם לבקר בהרבה יותר מקומות בזמן נתון, "להספיק" יותר. לא באמת ביקרנו בכל שבעת האמירויות בשבעת הימים כפי שטוענת כותרת הרשומה, בשתיים מהן רק עברנו, אבל מספיק בשביל להעביר V עליהן – לא בטוח שאפשר לגרד שם איזו אטרקציה. בשורה התחתונה, לא סבלתי מהיותי חלק מקבוצה, אולי כי לא היו לי ציפיות גבוהות, אולי כי היה מאורגן טוב.
חוץ מלעלות על הבניין הגבוה בעולם (לעת עתה) ולראות המון בניינים גבוהים שכל אחד מהם שונה ממשנהו (לא חוסכים שם על שכר אדריכלים) שתכננו הרבה אדריכלים ידועים, אהבתי גם את מעגני סירות הדיג שלהם, שחלקן עדיין עוד לא רק תצוגה לתיירים, ואהבתי גם את מבני הבוץ שנשתמרו בפאת המדבר שעוד לא כוסתה במבנים.
חוץ ממה שיש לראות שם, מעניין לראות ניסוי חברתי בקנה מידה כל כך גדול, שבה מדינה מנסה (ואולי מצליחה?) לשפוך כסף גדול בכדי להעביר את עצמה בזמן קצר מהעולם השלישי לחזית העולם הראשון. מחברה המבוססת על דיג ושליית פנינים לחברה שמבוססת על עסקים חובקי עולם. הם עושים את זה על ידי יבוא מסיבי של כוח אדם שיבנה ויתַפעֵל את העולם הראשון שהם בנו שם, עם שכר הוגן (יחסית לארצות מהן באים העובדים) אך בלי אופק של תושבות או אזרחות (פרט לנשים זרות שנישאות לאזרח אמירתי). ממבט חטוף של שבוע נראה שיש שם ניהול יותר מסביר של המדינה, כולל שר האחראי על אושר כל האזרחים (בניגוד לישראל בה יש עשרה שרים האחראים על אושר עשרה אחוז מהאזרחים), אושר אותו מודדים שוב ושוב. נכון שקל יותר לנהל כשיש לך כיסים תפוחים, אבל עדיין – מרשים.
יש גם עדיין מספיק עולם שלישי שם, למי שמחפש חוויות כאלה, כמו למשל שוק הגמלים ב Al Ain.
אם אחזור לחלק עולם זה, הייתי משלב את זה עם עומאן, שאני מתרשם שמאד יפה שם, ואולי עם בחריין וקאטאר. אולי כדי לחכות שיהיו יחסים עם סעודיה ואפשר יהיה לנסוע לשם במכונית?
#145#
1074 תמונות מנסיעה זו
דרכי עצים 