באוגוסט 2005 עשיתי את אחד מהצירופים היותר מוזרים בנסיעותיי – צירוף טרק עם שני ילדיי בהרים במזרח טורקיה לטיול שורשים עם אמי בצ'כיה. בטורקיה ילדי גררו אותי בעליות ובצכיה גררנו אותם אני ואמי מכיכר רומנטית אחת לשניה.
זה היה "טיול בר המצווה" השני לטורקיה, של בני השני. הראשון היה שנה קודם, שבועיים בהרכב דו משפחתי לחוף הים התיכון בארגון עצמי.שני טיולים גדולים לטורקיה עשויים להיראות הגזמה, אלא שהבחור סירב לחגיגת בר מצווה. זה הנוכחי היה טיול מאורגן של חברה בשם רדיוס, עשרה ימים בחלק הטורקי של הרי הקווקז, הקרוי קצ'קר.
הקדמנו ביום להגיע (בטיסה, דרך איסטנבול) לנקודת התחלת הטיול, העיר Erzurum כי בטיול הגדול שלנו בטורקיה פסחנו על העיר הזו (אבל לא פסחנו על כמעט שום דבר אחר בטורקיה, באמת עבודה יסודית) וראינו שם ארכיטקטורה סלג'וקית יפה, בעיקר מדרסות ומסגדים. למחרת נפגשנו עם הקבוצה הצטיידנו באוכל בסופר מרקט המקומי ויצאנו באוטובוס לכפר barhal בו התחיל המסלול, ובו לנו. כבר בשלב זה התחלתי פחות להתלהב מארגון הטיול, כשבמרכול נדרש ויכוח עם המדריך בכדי שנצטייד במזון לעשרת הימים הבאים במשהו חוץ מפסטה.
למחרת התחלנו לטפס, וכבר בשלב זה הבנתי שאני לא בכושר מספיק טוב. אבל ילדיי בהחלט כן, ועלו בקלילות בהר. תרמילינו נשארו בתחתית ההר ומשם היו אמורים להנשא על גבי חמורים אל המקום בו נחנה לחניית לילה. ואז התחיל לרדת גשם, די חזק, וקיצרנו את המסלול לכוון המקום בו אמורים להיות תרמילינו, והאוהל בתוכו. אלא ששם היו רק מעט מהתרמילים. המדריך המקומי לא השיג מספיק חמורים, העלה רק חלק מהציוד והשאיר את שאר הציוד עזוב בתחתית ההר.
אז אנחנו באחו מוריק בראש ההר, בגשם, ואין לנו אוהל ואין איפה להסתתר. לא התחלה מזהירה. אז הצטופפנו באוהל של ידיד שציודו כן הגיע, ועם הזמן פסק הגשם, הציוד הגיע, הקמנו אוהל והלכנו לישון עייפים אך רצוצים.
בהמשך הטיול היו מספיק חמורים, התרגלתי להליכה ופרט ליום בו עלינו ל Kaçkar Dağı, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס ההוא (3937 מטרים), לא סבלתי יותר מדי. אפילו נהניתי – בעיקר בירידות. זה היה טיול שכולו טבע, שכן פרט ליום אחד לא ראינו אף סימן לבני אדם או מבנים מעשי אדם. ירד גשם לפעמים וזה פגע בראות, והיה יום בו ישנו ליד אגם גבוה בהרים, אגם מדהים ביופיו, אלא שלא היה מקום שטוח אחד להקים עליו אוהל, רק גלי אבנים מכל עבר. לא זוכר איך זה הסתדר בסוף, אבל הייתה לי הרגשה שלטיול הזה המדריך הישראלי לא יצא קודם.
היה טיול קשוח מבחינתי, חלקית בגלל שלא הייתי בכושר מספיק טוב, חלקית בגלל הארגון הלא מהודק, חלקית בגלל שהכל היה ספרטני מדי לטעמי. הטיול הסתיים לחוף הים השחור, בטרבזון (כמו מסע הרבבה של קסנופון.. ה Ἀνάβασις) ומשם טסנו לאיסטנבול.
עוד רשומות על טורקיה
מאיסטנבול טסנו למינכן בגרמניה, נפגשנו עם אמי, ויצאנו, שלושה דורות, לטיול שורשים במחצית הצכית של מולדת אמי שהייתה פעם צכוסלובקיה, זו המחצית אתה היא יותר הזדהתה למרות שחייתה אחרי המלחמה גם בצד שהיום הוא סלובקיה. היא נולדה בעייירה בשם novi icin במזרח צכיה, ולשם שמנו את פעמינו, כשבדרך עברנו בלא מעט עיירות יפיפיות שבכולן כיכר עיר רומנטית יפה, ושכולן שיעממו עד מוות את שני בני. גם במוחי הם לא נחרטו, ולראיה אני לא זוכר את שמותיהן.
התחלנו בשמורת היער Šumava, שם יכלה אמי לשחזר עבורנו בילוי מאד משמעותי בילדותה – ליקוט פטריות ופירות יער, ואת מה שליקטנו (בעיקר אמי – היה לה כושר מופלא לאתר פטריות) הגישו לנו לארוחת ערב בפונדק הכפרי ביער בו לנו. זו חוויה שילדיי זוכרים עד היום – אולי בזכות צילום של כולנו שם עם פה פתוח ולשון שחורה מאוכמניות.
המשכנו ל Český Krumlov, עיירה מאד תיירותית על עיקול בנהר, ומעבר לזה אני כבר לא יודע לשחזר את המסלול. אני זוכר ביקור בווילה מופתית אחת של מיס ואו דה רוה בעיר ברנו. זוכר את מראה הבית בו אמי והוריה חיו עד למלחמה, וזוכר ביקור בגטו טרזין שם הם העבירו את שנות המלחמה.
ואני זוכר ביקור בשלוש עיירות מרחצאות: Karlovy Vary ,Mariánské Lázně, ו Františkovy Lázně, שעזרו לי להבין עד כמה עניין המרחצאות היה משמעותי לפנאי ולחיים הטובים של משפחתי לפני המלחמה. באחת מהן, ליד Mariánské Lázně, אף שהתה אמי כמה חודשים להחלמה, אחרי השחרור מהגטו.
עוד אני זוכר שאף שישנו לילה אחד בפרברי פראג, אמי התעקשה שפראג ראויה לביקור עתידי משלה, ולכן אין לכלול אותה בטיול זה. הביקור ההוא לא קרה, ואמי כבר לא איתנו. בטיול הזה היא בת 74, ומלאת מרץ, היא נפטרה מסרטן שלוש שנים לאחר הטיול הזה ואני כה שמח שהספקנו לעשות אותו.
עוד דבר שגיליתי, ממגש השקופיות מס 254, הוא שעם תום החלק הצ'כי של הנסיעה, בדרך חזרה טסנו שוב דרך איסטנבול ועצרנו שם ליום או יומיים. אין תאריך מוטבע בשקופיות אז אפשר רק לנחש.
עוד רשומות על צ'כיה
זו הייתה נסיעתי ה 76 במספר.
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 
פינגבק: 43 – שורשיי הסלובקיים | דרכי עצים