1984: הבריחה מחיפה


נמלטנו מהארץ בערב יום רביעי, ה 26 ליולי, 1984.

ישבנו על סיפון האנייה, יחד עם המוני הפליטים שהצליחו למלט את עצמם בזמן, וגדשו, דחוסים וצפופים, כל פינה אפשרית של הסיפון. וכולנו יחד צפינו באורות של חיפה מתרחקים ובהר הכרמל קטן והולך, נמוג אל החשכה. ונשמנו לרווחה. הצלחנו! יצאנו בזמן.

זו הייתה שנת ההיפר-אינפלציה, השנה בה עלה המדד ב 444.88%.  יומיים קודם היו הבחירות לכנסת ה-11 שבעקבותיהן עתידה לקום ממשלת אחדות לאומית ברוטציה בין שמעון פרס ויצחק שמיר. (שנתמכה על ידי 97 חברי כנסת – יותר מממשלת נתניהו-מופז)

זו הייתה גם השנה בה סיימתי את השנה הראשונה של לימודי התואר השני, ובה, בחופשת הקיץ, תכננו טיול לטורקיה – אני, זוגתי ואחותי.

תכננו לצאת מהארץ כמה ימים אחרי הבחירות, (שהיו ביום שני ה 23.7.1984), כדי שנוכל למלא את חובתנו האזרחית, אז עוד חשבנו שאולי גם נצליח להוריד את הליכוד מהשלטון. (מישהו זוכר את ה"כלכלה הנכונה" של ארידור? את שמחה ארליך?). הזמנו כרטיסי סיפון באוניה שעמדה להפליג מחיפה דרך קפריסין לרודוס, ביום ראשון ה 31.7, ומשם תכננו לחצות במעבורת למרמריס אשר בטורקיה.

טורקיה ממש לא הייתה אז על מפת התיירות של ישראלים. "החברה הגאוגרפית" ז"ל לבדה הוציאה "טיולי הרפתקה" לטורקיה, ובעזרת הפרסומים שלהם תכננו מסלול שמיזג את טיולי מזרח טורקיה שלהם עם טיולי מערב טורקיה, מסלול של כחמישה שבועות.

הייתה לטיול מוטיבציה נוספת: תכננו נסיעה של שנה שלמה ל"מזרח", עם סיום התואר השני שנה מאוחר יותר, וכיוון שהייתה אז הקצבת מטבע זר של 2000$ לאדם לכל נסיעה, תכננו לקנות את מלא ההקצבה לשלושתנו בנסיעה זו, ולשמור את יתרת מה שלא נוציא בטורקיה, לנסיעה "הגדולה". לישראל לא היו אז כלל יתרות של מטבע זר, וכיוון שהשקל קרס ונפל מדי שבוע וכולם רצו אז רק מטבע זר, המדינה התנהלה בדולרים, השוק השחור פרח, והיה הבדל ניכר בין השער הרשמי לשער השחור. בקיצור, ההבדל בין שער השוק השחור והשער הרשמי על 6000$ (ההקצבה לשלושה אנשים) כמעט ומימן לנו את כל הטיול בטורקיה.

תכנון מדוקדק, תודו. אבל דבר אחד לא לקחנו בחשבון: למרות אי הבהירות בתוצאות הבחירות, פעל משרד האוצר של הממשלה היוצאת במהירות ובנחישות, ולמחרת יום הבחירות פרסם שורה של גזירות כלכליות, לא ברור תחת איזה מנדט בדיוק. בין היתר, צומצמה ההקצבה ליוצאים ל 1000$ לאדם. מי שכבר קנה, ויצא מהארץ עד יום שישי באותו שבוע, יוכל לצאת אם מה שכבר רכש, מי שיצא מאוחר יותר, כפי שאנחנו היינו אמורים לעשות, יצטרך להחזיר את כל מה שרכש מעל ההקצבה החדשה והמוקטנת.  נדמה לי שגם הוגדל "היטל הנסיעות", היטל על כל יציאה לחו"ל (עוד משהו לו אני לא מתגעגע..).

מה עושים? היינו בפניקה.  בערב יום שלישי, למחרת הבחירות, הודיעו על הגזרות ובבוקר יום רביעי ירדתי לרחוב העצמאות, למשרדי חברת הספנות. התברר לי שיש להם ספינה המפליגה עוד באותו הערב, לא לרודוס אלא לכרתים, דרך קפריסין. כרתים לא קרובה לטורקיה, אבל הם הסכימו לפצל את הכרטיס שלנו לרודוס להפלגה באותו הערב לקפריסין, ומשם, שלושה ימים מאוחר יותר, באוניה בה היינו אמורים לצאת מהארץ ביום ראשון, לרודוס. נשמע לא רע, והרווחנו עוד שלושה ימי טיול בקפריסין.

אבל היו לזה כמה חסרונות: ראשית, לא היינו היחידים שנקלענו למצוקה עקב גזרות הערב הקודם. היה ברור מהעומס במשרד שהולך להיות צפוף על האנייה. אבל אנייה זה לא מטוס. תמיד אפשר להעמיס עוד כמה. מקסימום, לא יהיה מקום לפרוש שקי שנה על הסיפון, ומדובר הרי רק בלילה אחד.

יותר משמעותי: איך מתארגנים ליציאה תוך שלוש שעות, כשאחותי מלמדת בבית ספר בירושלים וזוגתי בעבודה (בחיפה, באלביט). ולא זו בלבד, אלא שזוגתי לא ממש אוהבת "הקפצות". לא תליתי תקוות רבות בעניין, אך ניסיתי, ולמרבה ההפתעה, נעניתי בחיוב.

וכך, יצאה אחותי עם חתולתה דנה לדרך מירושלים, הפקידה אותה אצל ידיד, השאירה את המכונית בהרצליה אצל הורי זוגתי, ואלו הסיעו אותה אל חיפה, אל הנמל. כל זה, ואריזה לחודש וחצי, בשלוש שעות. זוגתי, באלביט בחוף שמן, הפילה את המקלדת מהיד, יצאה בדהרה, יתכן שאף הספיקה לעבור בבית והגענו כולנו, מתנשפים ועם הלשון בחוץ, לנמל חיפה.

היינו  יכולים קצת פחות למהר – האנייה לא הפליגה בזמן. עוד ועוד בורחים זרמו אליה, כולם שמחים ועליזים על שהצליחו להימלט מרוע הגזרות. האנייה, פחון מתפורר מחלודה כבן חמישים שנה, חישבה לשקוע תחת העומס, ואנחנו הרגשנו כמי שמממשים שחזור היסטורי של ספינת מעפילים. לא "יציאת אירופה" אלא "יציאת ציון".

בשלב מסוים נחלש זרם הבורחים, הרמנו עוגן, ויצאנו לדרך. אל החוויה של יציאה ראשונה מהארץ בדרך הים, ועוד מחיפה עיר הולדתי, התווסף הנופך המתוק של הניצחון על המערכת. אורות חיפה נמוגו לאיטם, רכס הכרמל נבלע בחושך, והיינו בלב ים, בדרך.

בסופו של דבר, מצאנו מקום לפרוס שקי שינה על הסיפור. ירדנו בקפריסין למחרת, טיילנו בה שלושה ימים, הפלגנו הלאה לרודוס וטיילנו גם שם, משם הפלגנו לטורקיה, והיה טיול נפלא.

טורקיה ארץ פשוט מדהימה וחבל שאנשים מענישים את עצמם כשהם נמנעים בביקור בה. מאז היינו בה עוד מספר פעמים לא קטן, חודשים לא מעטים במצטבר, ועוד לא מיצינו. אבל מאז לא יצאנו מהארץ כמו בנסיעה הזו.

Advertisements

6 מחשבות על “1984: הבריחה מחיפה

  1. סיפור מעניין – באמת לא להאמין על ההתארגנות המהירה! תורכיה נפלאה – אני צריך לסרוק יום אחד את התמונות שלנו משם (מ 1986 כמדומני) טיול בן חמשה שבועות שלפחות בחלקו (אם זכרוני לא מטעה אותי) היה בעקבות החוויות החיוביות שלכם ושל חברים אחרים שטיילו שם לפנינו (בניהן הר נמרוד ופמוקלה). דרך אגב, בימיים הזויים אלו אני מפנטז על היום שנוכל לטייל באירן היפה…
    בני א.

      • ארץ יפהפיה באמת. חייתי בטהרן וטיילתי בצפון ובדרום במשך מספר שבועות במאי-יוני 1975. הייתי בטוחה אז, שנגיע לשם שוב ושוב. ארץ מדהימה שבקושי פגשת בה איזשהו תייר.

  2. פינגבק: סוּפִים | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s