במלחמה הגדולה


שני סביי נפצעו במלחמה הגדולה. זו שלפני המלחמה היותר גדולה שבעקבותיה הפכה "הגדולה" להיות "הראשונה". לפני שאשכח איך היו הדברים, וכל עוד אבא שלי ואחות של אימא שלי בסביבה להשלים את הפרטים, חשבתי שכדאי שאתעד את זה כאן.

שני סביי חיו תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית, זו שהפסידה במלחמה הגדולה. סבי מצד אבי, לודויג, נולד ב Pezinok אשר בסלובקיה ולכן גויס לצבא ההונגרי. סבי מצד אמי, אוטו, נולד בצד הצ'כי וחי בעירה Novi Icin ולכן גויס לצבא האוסטרי.

סבי לודויג שירת בחזית האיטלקית ליד העיר Udine. לפי הסיפור הוא גוייס להיות "חייל סער", מאלה המסתערים על שוחות האויב ונקצרים בהמוניהם על ידי מקלעים מחופרים היטב. סבא שלי, לא ראה את עתידו בתחום הזה, וכבר באימון הבסיסי, כשהיה צריך לזרוק רימון, טרח וזרק אותו למרחק של כ 3 מטרים בלבד (כך מספר אבא שלי מפיו). הוא ננזף, הוכנס למעצר, ונשלח לעבוד כזגג במחנה הצבא ההונגרי ליד Udine. שם נשאר עד שההפסד היה ברור והוא חש שסביבו מתפוררים הדברים. אז לקח את עצמו, והסתלק. רצה להספיק לעבור במעברי האלפים לפני שהצבא ההונגרי כולו ייסוג דרכם ויותקף מן המארב.

הוא הספיק להגיע הביתה ממש לפני שהחל מסע הביזה הגדול שליווה את קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית. באין שילטון מרכזי, פשטו הסלובקים על חנויות ורכוש היהודים במסע של ביזה ורצח, בדיוק כמו ברוסיה אחרי מהפכת אוקטובר. ואז, כשעמד לפני חנות הוריו וניסה למנוע את ביזתה, נורה סבי בסנטרו. הכדור רק סרט את פניו, אך הוא נלקח לבית החולים וכשחזרו, כבר לא נשאר עוד על מה להגן בחנות.

הסיפור הזה לא היה ידוע לי עד אתמול. זכרתי את הצלקת בסנטר סבי, אבל היום אני כבר יודע מה מקורה. וטכנית, סבי לודוויג נפצע כן במלחמת העולם הראשונה, כחייל (הוא אף פעם בעצם לא שוחרר מהצבא). אמנם הוא לא הוכר כפצוע מלחמה ולא קיבל מדליות כמו סבי אוטו, אבל סבי אוטו איבד רגל במלחמה ההיא, ולא רק נשרט בסנטרו.

סבי אוטו שנולד שנתיים לפני סבי לודוויג, גם גויס קודם, לצבא האוסטרי. מוזר, אך לאותה אימפריה היו שתי ממשלות ושתי צבאות: הונגרי ואוסטרי. סבי אוטו נלחם נגד הרוסים בחזית הרומנית, היה אלחוטן ובגיל 20 נפצע מרימון יד בכפר יעקובני אשר בבוקובינה. רגלו הימנית נכרתה מעל הברך. ושבעים שנה אחרי זה הוא הסתובב עם פרוטזה, שלא מנעה ממנו לעשות כלום. אותה הפציעה יתכן והצילה את חייו וחיי אימי במלחמת העולם השנייה. לאחר האיחוד בין אוסטריה וגרמניה בתחילת מלחמת העולם השנייה, ה"אנשלוס", הפך סבי מוותיק מלחמה מעוטר אוסטרי לוותיק מלחמה מעוטר גרמני. והודות לכך, לא שולחו הוא ובני משפחתו מגטו טרזין הלאה "אל המזרח" ממנו לא שבים. אפילו קצבת הנכות שלו שולמה לו כחוק בגטו, ואפשרה להם לקנות אוכל ולשרוד.  ולא זו בלבד, אלא שאחת לשנה הגיע עבורו רגל פרוטטית חדשה מברלין, יחד עם מומחה שבא להתאים אותה לגדם שלו. בגטו. הזוי, אבל חוקים זה חוקים וסדר חייב להיות.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “במלחמה הגדולה

  1. יריב סלע (ידיד) סיפר שסבו היקה היה חובב כדורגל מושבע, ופעם כששידרו ברדיו שבמשחקי הגביע העולמי מתוכנן משחק אוסטריה הונגריה, מיד שאל נגד מי?…

    • Nice….
      אבל אם היו להם צבאות שונים, הדעת נותנת שהיו להם גם נבחרות שונות..
      ובאותו הקשר – אם היו "אוסטרו-הונגרים" הם היו יהודים… כמו שבצ'כוסלובקיה היו צ'כים, סלובקים וצ'כוסלובקים. והאחרונים היו כמובן היהודים.
      אצלנו גם די דומה, רק שבסעיף הלאום שם הקוד ל"ישראלי" הוא "חסר דת"…

  2. פינגבק: רשומה ליום השואה | דרכי עצים

  3. פינגבק: Otto von Berman | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s