דברים ששמעתי באומן


יצאתי לטיול לאורך נהר אומן, שלאורכו מתרחש טקס התשליך. השביל נפרד מהנחל בשלב מסויים ופנה מעלה, אל הרמה שמעל. המשכתי לעלות, בניסיון למצוא זווית צילום טובה לטקס התשליך בהמשך היום. שדה הראיה נפתח לרווחה, השמיים היו מכוסים עננים והמראה כולו היה מרהיב. שלושה נערים חרדיים, בערך בגילאי 12-13, חשבו כמוני, וקריאה ספונטנית יצאה מפי האחד: "איזה יופי!". ומיד אחרי כן, הוא ליכסן מבט אל שני חבריו והפטיר:"לא שזה יפה….".

זה כן היה יפה, אבל כנראה שיופי הוא לא משהו שנערים חרדיים אמורים ליהנות ממנו או להעריך. יתכן שזה לא מספיק "רוחני". אם אלו הערכים שמוקנים להם, לא פלא שהפרבר היהודי של אומן נראה כמו שהוא נראה, מכוער כמו שכונות חרדיות בארץ, למשל רמת וויזניץ בחיפה. זה לא רק העוני ורמת החיים הנמוכה. זהו פועל יוצא של בוז, ואפילו שנאה אקטיבית להנאה אסתטית.

חזרתי חזרה במעלה השביל מהנחל אל ה"ציון". מולנו ירדו שורת שוטרים אוקראינים, כנראה החלפת משמרת. משמאלי שמעתי נער דתי (לאומי, לא חרדי) אומר לחברו: "בוא נזוז הצידה, באים טמאים..". ידעתי מקריאה על העניין הזה, על הבוז והטינה לאוקראינים בפרט וללא יהודים בכלל, אבל בכל זאת, ההתבטאות הזו, ועוד רבות ששמעתי דומות לה, הדהימו אותי.

נכון, יש את הרקע ההיסטורי של השואה, ושל הפוגרומים ביהודים לפניה, אבל זה יותר עמוק מזה.

יש לי הרגשה, שכל אותן מצוות שבין אם לחברו, בסך הכל כללי התנהגות בסיסיים ביותר, הפכו להיות מצוות שבין יהודי ליהודי. שמעתי את זה שם שוב ושוב, תמיד היחסים הראויים בין אנשים, זה תמיד בין "יהודי"  לבין "יהודי". לא במקרה משתמע מזה שהכללים הבסיסיים ביותר לא חלים על יחס ללא יהודים.

ממש לא היה לי מושג עד כה על המידה שבה מטפחים בציבור החרדי והדתי-לאומי את השנאה והבוז לאחר, לגוי, ללא יהודי. מתייחסים אליהם כ"טמאים", "משוקצים", לא אנשים.

למה זה? אולי הזרמים האלה היו שם תמיד. ואולי, רק אולי, הם מתחזקים כחלק מהצורך לתחזק את כיבוש השטחים והעם הפלסטיני היושב בתוכם. מאד מקל עליך לגזול אדמות, לדכא אנשים ולמנוע מהם את זכויותיהם אם מחנכים אותך מגיל צעיר שהם בעצם לא-אנשים. ולכן לא רק שמותר לגנוב מהם, אלא אפילו מצווה -כפי שטענו אותם שנתפסו גונבים בסופרמרקטים באומן. הם באמת חשבו שמותר לגנוב מגויים. עד כדי כך, שרבנים היו צריכים לכתוב את זה במפורש, שגזל מגוי "יש בזה איסור" (אבל "גזל גוי" כנראה שונה מ"גזל יהודי")

Top-001

את שנאת הזרים, הבוז ל"טמאים", שמעתי לא מעט במהלך החג. והיחס הזה השתקף גם בדרשות הרבנים ששמעתי בשני ימי החג. ראיתי את הכרזות בכל מקום הפונות ל"אחינו היקרים העולים להסתופף בצל קדושת רבינו הקדוש זיע"א" (אחי, זה גם אני….) בברכת "ברוכים הבאים בשם השם" ואומרות ש:"הנכם מוזמנים להשתתף בסדרת שיעורים בתורת רבינו הקדוש זיע"א להתחזק ולהתעורר כראוי בדרכיו ועצותיו הקדושים אשר ימסרו מפי רבני ברסלב שליט"א".

תכננתי מלכתחילה לשמוע דרשות של רבנים, אך במיוחד אחרי השיעור העצוב בלימוד דף הגמרא שנגמר מצדי לפחות במפח נפש, קיוויתי לשמוע דברים קצת יותר עמוקים, עם קצת יותר משמעות.

בחרתי ללכת לדרשות בעברית אשר בחלקו הספרדי של הקלויז, הנמצא (כמובן) מתחת לזה האשכנזי, שגם גדול ממנו בהרבה (אך לא מפואר יותר). את הדרשות באידיש היה לי קשה יותר להבין, אף כי אני דובר גרמנית. ובהערת אגב אציין שאני רואה מאד בחיוב דווקא את זה שהחרדים משמרים את השפה האידית, וגם את זו הארמית (בלימוד התלמוד).

הדרשה הראשונה, בערב החג הראשון לאחר התשליך, הייתה של הרב בנימין זאב בצרי, מבאר שבע. הגעתי אליה טיפה באיחור כי הייתי עסוק מאד בניסיונות למצוא את הזוית המתאימה לצלם את טקס התשליך. ומפי הרב בצרי אני מצטט בתשליך בצל הצלם את ההברקה לגבי "איך יודעים שאומן אכן מקום קדוש?", "כי אפילו ה "ימח שמו וזכרו", (הידוע בראשי התיבות של שמו: יש"ו, או כפי שיש כמה מיליארדים המכירים אותו: ישו) אפילו הוא הגיע לאומן." כשהוא מתייחס לפסל ישו שהוצב ליד הנהר. הרב בצרי, אף הוסיף מרוחב ועומק ידיעותיו הגאוגרפיות ש:"אין עוד מקום בעולם בו יש צלוב על סלע ליד נהר". אכן הוכחה!

היו לו עוד הוכחות מסוג זה לכל מיני דברים. הוא יגע ומצא משפט בן 4 מילים שאותו אני לא זוכר, משהו כמו "מי י___ה לנו השמימה" שאם מחברים את ארבעת האותיות האחרונות בכל מילה מקבלים את האותיות  י-ה-ו-ה ואם מחברים את ארבעת האותיות הראשונות מקבלים את המילה "מילה" ואם מחברים את ארבעת האותיות הלפני אחרונות בכל מילה, מקבלים, איכשהו, לא ברור לי איך, וגם בסיכול אותיות, נ-ח-מ-ן. ומכאן הוא הפליג והרחיב ופירש ומצא משמעויות אינסוף.

אני חייב לציין שהמתודולוגיה הזו נראית לי קצת לא מדעית. מופרכת אפילו, אבל מה אני מבין? אולי אם הייתי מאמין באלוהים, הייתי מאמין גם בתגליות שמתגלות על ידי גימטריה, נומרולוגיה, בחירת האות ה N בכל מילה אשר במשפטים חסרי משמעות ועוד דברים מופרכים שכאלה. בעצם, אם חושבים על זה, לא יותר מופרכים באמונה באל, או בצדיק, או בקבר של צדיק.

היו לרב בצרי, גם רעיונות לפיתוחים טכנולוגיים כנגד הסיטרא-אחרא שהאינטרנט מהווה, אבל על נושא זה עוד תבוא רשומה נפרדת.

בלי קשר לתוכן הדברים, הרב הפגין מה שנקרא presentation skills. יש לו כאריזמה, הוא יודע לדבר לפני קהל ולתבל את דבריו בחוש הומור. הוא יודע להנגיש את דעותיו ל"חֶברה" שלא מהקהילה שלו. אבל מה לעשות, לא קניתי את הסחורה שלו. הדרך שבה הוא בחר "להוכיח" דברים נראתה לי מעט לוקה בריגורוזיות שלה.

למחרת שמעתי שתי דרשות. הראשונה, של הרב מאיר מיימוני שדיבר בעיקר על אספקט ההתבודדות של חסידות ברסלב (שווה רשומה). ממנו למדתי כמה ביטויים שלא הכרתי קודם, כמו למשל:

"בקי ברצוא, בקי בשוב": יש להמשיך בדבקות גם בעליה וגם הירידה. גם כשיש לך "נפילה".

"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ו). ומבאר רבי נתן: "והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לשוב אל ה', צריך לחגור מותניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד… בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמוד שם… שזהו בחינת בקי ברצוא, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפילו אם יפול, חס ושלום… אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך… כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב".

זהו אותו הפן בהגות רבי נחמן המדבר על זה ש"מותר ליפול", לא להיות מושלם. הרחבתי על זה יותר כאן.

כרמלית : עוד לפני שבנו את הרכבת התחתית בחיפה, שכיום כבר לא מובילה אף אחד לשום מקום מועיל (העיר פשוט זזה), מסתבר שכרמלית היא "אחת מרשויות השבת". היא בעיקרה מקום שאינו מוקף במחיצות (רשות פרטית), ואינו מקום הילוך לרבים (רשות הרבים), כמו למשל חיק הטבע. אזורים כאלה היו אמורים להיות "מקום פטור", כזה שאפשר לטלטל בו חפצים בשבת. אבל כדי שאנשים לא יעשו זאת, המציאו "חכמים" את מושג הכרמלית – מקום שבו אסור להוליך חפץ יותר מד' אמות.  כרמלית בא מ: כ-'ארמלית', היינו כאלמנה, שאינה לא נשואה ולא רווקה, כלומר הכרמלית אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד.

עכשיו שאני יודע מהי כרמלית, מה בדיוק אני עושה עם זה? חוץ מלהרהר על שפע הסייגים שחכמי ישראל עם הדורות טרחו להטיל על בני העם היהודי…

בעל הדבר : השטן, הסטרא אחרא

אחרי הרב מיימוני, עלה שלא על פי סדר הנואמים, הרב דיין. הוא התחיל את דרשתו בניגוח החסידויות האחרות, ובמיני הוכחות לכך ש"הדרך שלנו טובה יותר". נשמע לי קצת ילדותי. כמו כל הרבנים האחרים, היה לו גם מה להגיד בגנות הטכנולוגיה, וכעת חוד החנית מופנה כבר לא לאינטרנט אלא לסמרטפונים. אבל הוא התחיל דווקא בעדינות, בקריאה לקהל להתחיל (עם שכמותי) בעדינות, לא להכביד בתחילה עם דרישות מיותרות, להכביד את נטל המצוות אט אט. אולי, אם אקרב לדת, אוכל בהתחלה להתעלם מכרמליות  למיניהן וכן לטלטל חפצים עמי במהלך טיול בחיק הטבע בשבת.

המסר העיקרי של הרב דיין, היה "מחל על כבודך וכבד את השם". כשהוא אומר "מחל על כבודך" זה לא באותה המשמעות שחילוני היה אומר את זה. כוונתו למעשה שתמחק את עצמך, את דעותיך, את זמנך, תבטל כל שיקול "אזרחי" ותשים את הפולחן הדתי מעל כל דבר אחר בחייך. רף המינימום מבחינתו? שעתיים לימוד תורה ביום.

לסיכום שלושת הדרשות: אלו אנשים היודעים לדבר בפני קהל, אבל לא משתדלים יותר מדי לאתגר אותו אינטלקטואלית. אולי זו לא דרכם של חסידים, יותר של "מתנגדים". לא יודע. קיוויתי לשמוע דברי חכמה לשם שינוי – אני ממש לא פוסל את האפשרות לשמוע כאלה בספירה הדתית. שלושת הרבנים האלה לימדו אותי רבות על הדרך שבה חושבים בעולמם על דברים. כמתצפת אנתרופולוגי, זה היה מועיל לשמוע אותם. אבל אם החכמתי, זה היה במישור המציצני. תובנות עומק, מאירות עולם, לא לקחתי משם. פשוט, כי לא חילקו כאלה.

עוד רשומות על אומן….

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s