למה ההקדמה ממוספרת בספרות רומיות


אני קורא את ההקדמה שכתב אדוארד סעיד ל"מימסיס", ספרו של אריק אאורבך, ופתאום הבנתי למה ההקדמה לספר, בהוצאה מחודשת עם מלאת חמישים שנים לספר המופתי הזה, ממוספרת בספרות רומיות.

ואיך זה מאיר את הבעיה עם ספרים מודפסים בכלל.

הבנתי עד כמה הטכנולוגיה של פעם, של דפוס שבו דף שלם מסודר מאותיות ומודפס, עדיין שולטת בפרדיגמה של "מהו ספר". אפילו כשמדפיסים מחדש ספר אחרי 50 שנה, עדיין כל דף בספר המקורי יהיה זהה לדף בספר החדש. אנשים שמציינים את הספר כמקור שלהם, נוקבים במספר הדף בו, ולכן מספר הדף אסור לו שישתנה. ואם מוסיפים למהדורה החדשה הקדמה שלא הייתה במקור, מספרי העמודים בהקדמה לא יהיו חלק מרצף העמודים של הספר, כדי שלא לקלקל את ההפניות אל הספר. (באחרית דבר של המתרגם הבא אחרי הטקסט, אפשר אולי להמשיך את מספור העמודים המקורי, אבל לא בהקדמה או מבוא הבאים לפני)

מה זה אומר? זה אומר שספר הוא לא הרעיונות שבו, לא המילים בהם רעיונות אלו מבוטאים, אלא מראה הדפים כפי שסודרו בהדפסה הראשונה שלו. וכך זה ישאר, לא משנה כמה פעמים ידפיסו אותו ובאיזה פורמט.

יתכן שבכריכה רכה, גודל הדפים יהיה קטן יותר ולכן הדף כולו יוקטן "צילומית", אבל תכולת כל דף תישאר ללא שינוי, הגופנים לא ישתנו, צורת העימוד לא תשתנה, מספרי העמודים לא ישתנו, מיקום הערות השוליים לא ישתנה, כלום. מכבש הדפוס עדיין שולט. ולכן אני מוציא את העיניים בקריאת "הר הקסמים" בכריכה רכה. ולכן אני מעדיף לקרוא ספרים על צג המחשב. אני יכול להגדיל את האותיות על פי צרכי.

אלא שספרים בפורמט PDF, גם הם שבויים בפרדיגמה של דפוס. גם בהם, יחידת המידע היא דף ערוך ומעומד, קשיח. נכון, גיליתי לאחרונה שיש אפשרות לייצר קבצי PDF עם אופציה של text reflow כך שאורך השורה יתאים את עצמו לממדי המסך, מתוך מודעות לכך שגדלי המסכים הם כבר לא מה שהיה פעם, אבל עדיין לא נתקלתי בקובץ שיוצר כך. מצד שני, אני גם חייב להודות שרוב הספרים שאני קורא, נסרקו סקירה בסיסית ביותר לתוך PDF, ולכן אין הם בעצם יותר מקבצי תמונה.

טוב, אבל יש גם פורמטים אחרים של ספרים אלקטרוניים. רכשתי לאחרונה ספר אלקטרוני בהוצאת אינדיבוק ואני קורא אותו בטלפון באמצעות הישומון שלהם. הרומן "מארדי והמסע לשם" מאת הרמן מלוויל תורגם על ידי יהונתן דיין שגייס מימון לתרגום דרך אתר headstart וכיוון שהייתי אחד הממנים (כיף שאתה יכול היום להיות מַצֵנט, פטרון האומנויות, תמורת 50 שקל…) קיבלתי עותק אלקטרוני של הספר כאשר נשלם התרגום.

אז בספר הזה אין יותר משהו כה מיושן כמו מספרי דפים. הוא מדווח לך שקראת כבר 22.5% מהספר למשל. והישומון גם זוכר עד לאיזו נקודה הגעת בספר. אם תסובב את המסך ב 90 מעלות, הישומון ישאיר אותך באותה נקודה בספר, אבל אם המסך אופקי, הטקסט יופיע כעת בשתי עמודות במקום אחת (לא ברור לי למה לא שורות יותר ארוכות.). נחמד, כמו גם שהערות השוליים מופיעות בחלון קטן על גבי המסך כשנוגעים בהן (לפעמים זה עובד…).

ועדיין לוקה תפקודית. מאד קשה לדפדף בספר. אין לו תוכן עניינים, ולמרות שהוא מחולק לכמה עשרות פרקים קצרים, ולפרקים יש שמות, אין דרך לגשת לפרק כזה או אחר ישירות. וכיוון שאין מספרי עמודים, אתה לא יכול לדלג עם כמה עשרות עמודים בבת אחת בכדי להגיע אל דף מסוים, או אל "אחוז" מסוים של הספר.

האם זו רק בוסריות מסוימת של הישומון, או שעולם ההוצאה לאור עוד לא לגמרי הפנים את האפשרות של קריאה אלקטרונית? הלכתי ל Kindle cloud reader  של אמזון לבדוק איך זה שם. הם אחרי ככלות הכל מובילים בהפצה אלקטרונית של ספרים.

כל החסרונות בישומון של אינדיבוק (יכול לשמש הדגמה לתואר שפעם תיאר היטב תכנות עבריות:  "עולבה") לא קיימים בישום של אמזון. הם כן חשבו על הדברים. אצלם מספרי העמודים ו/או האחוזים הוחלפו במשהו לו הם קוראים location.

בספר שבו אני קורא שם: Zoographies The Question of the Animal from Heidegger to Derrida יש 2205 "מיקומים" שכאלה. אלו לא תואמים למספרי דפים. כשמדפדפים בספר המספרים עולים בקפיצות מדף לדף. אולי "מיקום" הוא מספר הדף הקטן ביותר האפשרי, בשילוב כלשהו של גודל גופן וגודל מסך. או שאולי הוא מספר הפסקה בספר שזה  יותר הגיוני.

כי פסקאות הן אלמנט תכני מובהק. הכותב מפרק את הטקסט הרציף לפסקאות על פי הגיון מסוים, לא מכאני אלא כזה הקשור למשמעות ולאופן שבו הוא רוצה להגיד את הדברים. תכולת פסקה נשמרת אפילו בדרך כלל בתרגום, וכמעט תמיד יהיה תאום בין מקור ותרגום בתוך גבולות של פסקה. בבלוג הזה למשל, כאשר הוא נקרא על מסך נייד, הפסקאות נשמרות. (חבל רק ש wordpress לא מאפשרים להגדיר את רוחב השוליים – הם תמיד רחבים מדי לטעמי.)

אז אפשר לחשוב על מספר דרכים לציין מיקום בתוך הטקסט, כך שאפשר יהיה לאחר מכן לגשת ישירות אל המיקום הזה, לציין את המיקום הזה במראה מקום, אם באותו הספר או בספר אחר, לייצר אינדקס ותוכן עניינים באופן אוטומטי ועוד ועוד, בלי להיות כבולים לפרדיגמה הגוטנברגית.

זה יכול להיות מספר המילה, מספר המשפט או מספר הפסקה בספר.  זה לא ממש משנה, כי המספר הזה לא צריך להיות מוצג משולב בתוך הטקסט כמו בספר המודפס. המספר הזה הוא מטא-דטה ויכול להיות מוצג רק כאשר צריך אותו, ואיפה שצריך אותו. למעשה, הוא יהיה בדרך כלל מוסתר בתוך קישור היפר-טקסט. אם האינדקס הוא מספר המילה, זה רק מאפשר גישה יותר ממוקדת לתוך הטקסט, ואין לזה באמת חסרון שאני רואה, למעט שבניגוד למספור פסקאות, האינדקס הזה לא נשמר על פני תרגום.

בעולם החדש והנועז שאני הייתי רוצה לראות, הייתה אפשרות לייצר קישור היפר-טקסט מתוך ספר אחד אל תוך מקום ספציפי בספר אחר.  Tim Berners-Lee כבר חשב על זה כשהמציא את ההיפר-טקסט שעליו מבוסס האינטרנט, אלא שכנרה אלו סוגיות כלכליות ושל זכויות יוצרים המעכבות את התגשמות החזון הזה.

וגם זה שהאנשים העובדים בהוצאות הספרים עשויים כנראה מחמרים אחרים מחובבי טכנולוגיה (כמוני) שדברים כמו הרשימה מעלה עושים להם את זה,. וכנראה שהם לא מעדיפים שהתאית תישאר על העץ, ולא תהפוך  לנייר שעליו יודפס עוד ספר אחד שאי אפשר יהיה לחפש בתוכו מילה או משפט מסוימים. ספר שאו שישכב אצלם במחסנים או שיהיה חסר במלאי במשך שנים והם יצטרכו לחשוב מתי וכמה להדפיס מחדש.

מה אנחנו, בימי הביניים? עברו כבר 576 שנים מאז שהומצא הדפוס.

כתבתי על דברים דומים בעבר – כנראה שחשוב לי להציל את האות המתה.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “למה ההקדמה ממוספרת בספרות רומיות

  1. ציון מיקום באמצעות פסקה נראה לי רעיון מדליק – וגם יעיל מאוד, בכל סוגי הטקסטים וגם בתרגומיהם. באנדקסים של חלק מהספרים המקצועיים שאני מכירה כבר עושים את זה הרבה מאוד זמן.

      • עכשיו שאני מסתכלת על זה, אני רואה שמדובר בסעיפים ולא בפסקאות, כלומר סעיף יכול לכלול יותר מפסקה אחת (לפעמים אבל רק פסקה אחת). הסעיפים האלה ממוספרים, והאינדקס מציין את מספרי הסעיפים. גם בראש כל עמוד מציינים לא רק את מספר העמוד אלא גם את הסעיפים שיש בו. למשל בספר A History of the Hebrew Language של קוטשר, וגם בספר הדקדוק הסורי של Noldeke (שם אמנם אין אינדקס, אבל ההפניות בגוף הטקסט לחלקים אחרים של הספר הן לפי מספרי הסעיפים). זה נוח מאוד כשמדובר בספרים שתורגמו נניח מגרמנית לאנגלית – כשאתה יודע שמספרי הסעיפים לא השתנו. נדמה לי שגם הספר Biblical Aramaic של רוזנטל בנוי כך, אבל אין לי אותו כאן.

  2. ב e-vrit יש גם התיחסות לעמודים המקוריים כאלמנט בלתי משתנה, אך עמוד כזה יכול להתמפות למספר מסכים תוך כדי קריאה. יש דרך לדלק לפרק ע"פ רצונך. לא תמיד טבעי – אך כשמכירים – די נוח.

    השמוש בסעיפים (בהמשך לעדה למעלה) מקובל מאוד במאמרים מדעיים בהם יש בפניות לפרקים וסעיפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s