סקרנות


מזמן רציתי לכתוב על סקרנות.

בעצם מאז ששמתי לב שבברכות יום ההולדת ליום הולדתי השישים (תודה, תודה…), היותי בעל סקרנות היה מוטיב חוזר, ברוב הברכות. תיאורי ככזה היה (הייתי רוצה לחשוב) מתוך ראיה של סקרנות כתכונה חיובית, לא במובן של curiosity killed the cat. כך ראיתי גם אני את זה.

עד שבא היידגר, וכמו שעשה למושגי יסוד רבים של השפה, עשה גם לסקרנות – הפך את הדברים על פיהם. ועזר לי לראות את חיי קצת אחרת (זה לא תפקידה של פילוסופיה?).

בסעיף 36 של "היות וזמן", העוסק בסקרנות (curiosity בתרגום לאנגלית, neugier במקור הגרמני) היידגר מתאר את הסקרנות כאופן של "ראיה" (של העולם) שהוא בתורו צורה של "הבנה" (של העולם בתוכו אנו כבר נמצאים), אבל כאופן של ראיית העולם שקשור ל"נפילה".

מהי נפילה? על כך כתבתי יותר בהרחבה כאן, תוך שימוש ב"שובר שורות" לאייר את הדברים,  אבל אם אצטט משם: נפילה מתארת את הדרך בה אי הנחת והחרדה הכרוכים בהבנת האפשרויות העומדות בפני, כולל המוות, גורמים לרתיעה וזו גורמת לי להיאחז במה ש"הם" אומרים. ב"מה שמקובל". גורם לי ל"חוסר אותנטיות" בבחירותיי. לא משהו בהכרח שלילי, כי רוב מה שאנו עושים בעולם הוא כזה, אנחנו לרוב "זורמים" עם הדברים, וזה בסדר – למי יש כוח להעמיד כל דבר למבחן כל הזמן, ולהיות "אותנטי" בכל דבר ועניין. מספיק קשה לעשות את זה בדברים החשובים באמת.

גם סקרנות היא לא בהכרח משהו שלילי תמיד, אצל היידגר, למרות מה שמשתמע מהציטוטים הבאים:

Wheמ curiosity has become free, however, it concems itself with seeing, not in order to understand what is seen… but just in order to see.

curiosity  seeks novelty only in order  to leap from it anew to another novelty.

curiosity seeks restlessness.and the excitement of continual novelty and changing encounters.

סקרנות על פי הגדרה זו, כשהיא המצב בו האדם נמצא (becomes free בהיידגריאנית), עוסקת בראיית דברים, לא כדי להבין, אלא סתם בכדי לראות. הסקרן רק מחפש את החידוש, ורק כדי לקפוץ מחידוש אחד לשני. יש חוסר שקט בסקרנות, התרגשות מדברים שכל הזמן מתחדשים, מהיתקלות בדברים חדשים שוב ושוב.

חשבתי למשל על האופן שבו טיילנו לפני כמה עשרות שנים בהודו, טיול של כמה חדשים טובים (אך גם קשים). בניגוד לרוב המטיילים, לבטח הישראלים, לא השתכנו בשום מקום לתקופות ארוכות "לספוג את אווירת המקום" ולהכיר אותו "באמת", לבטח לא במושבות של ישראלים, מוקפים בישראלים כפי שרבים עושים היום. ולו רק בגלל שבתחילת שנות השמונים לא היו כמעט ישראלים בהודו. אבל המסע ההודי שלנו היה מרוץ מטורף מאתר לאתר (בעיקר ב"אשמתי"), כשאנו ישנים ברכבת בלילה (על דרגשי עץ ללא ריפוד, בשלוש קומות) ומטיילים ביום, כדי "להספיק", בניסיון להיתקל בדברים חדשים שוב ושוב. ואכן, אין כמו הודו כשזה מגיע ל novelties…הרבה, אבל רדוד. אני מודה.

Curiosity …. is concerned with the constant posssibility of distraction.

סקרנות קשורה לאפשרות (חיפוש האפשרות) הבלתי פוסקת של הסחת דעת. לא יכולתי להימנע מלחשוב על האופן שבו אני מנהל את חיי מאז שפרשתי מעבודה מסודרת, שבה אחרים דאגו למלא את סדר היום שלי (טוב, לא בדיוק, גם שם רוב סדר היום שלי היה בשליטתי, אבל רק בתחום של העבודה).

פתאום התחלתי לחשוב שאולי האופן האובססיבי שבו אני ממלא כל שעה פנויה ביממה, בפעילויות שרובן אפשר בהחלט לראות אותן כנגזרות מסקרנות: קורסים, כנסים כאלה ואחרים, הרצאות, מופעים, קבוצות קריאה וקבוצות כתיבה, כל אלה הם במידה רבה סקרנות המספקת הסחת דעת.

הסחת דעת ממה? אולי מהמוות. או שאולי משקיעה אל חדלון שהוא כעין מוות בחיים, כמו למשל של אבא שלי כאשר העסק שלו פשט רגל והוא נאלץ, בגיל 72, להפסיק לעבוד. ופתאום הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו, שקע אל תוך הכורסה ונעלם. זה מפחיד אותי יותר מהמוות. אולי אני חייב עוגנים חיצוניים, בפעילויות שיש להן זמן קבוע וקשיח, להאחז בהן ולא לשקוע למשל, לצפייה רצופה בעונות שלמות של סדרות טלוויזיה כאלו ואחרות. ולא שאני מזלזל באיכות הסדרות האלה. יש ממש טובות.

או שאולי זו דרך להתמודד עם העדרו של "פרוייקט" אחד גדול ומרכזי בחיי? כמו מה שהאמנות היא לזוגתי שתחייה. ריבוי הפרויקטים והמגוון שלהם היו בוודאות נראים להיידגר כסוג של "פטפוט" ושל "סקרנות" שהיא להגדרתו סקרנות ריקה. בטוחני שהיידגר, לו היה חי כיום, היה מתנגד נחרצות לאופן שבו היום של רובנו מתחלק להמון פעילויות קצרות, שלכל אחד מהן יש לנו אך קשב קצר לתת. אם היה חי, הוא היה יושב לו בבקתה שלו ביער השחור, במקום שנקרא Todtnauberg, וכשהוא לא היה עסוק בשאיבת מים מהבאר וחטיבת עצים לחימום, היה יושב וכותב עוד יצירת מופת פילוסופית, אולי החצי השני של "היות וזמן", שרק את תוכן העניינים שלו כתב, אך לכתוב אותו בפועל, לא הגיע.

בכדי להכפיש את הסקרנות עוד יותר, הוא מנגיד אותה ל"התפעמות" מדברים בהם אתה מתבונן. סקרנות מתעסקת בידיעה רק בכדי לדעת , אין לה מאום עם התפעמות.

Curiosity has nothing to do with observing entities and marvelling at them….Rather it concernes itself with knowing just in order to have known.

אף יותר גרוע, במקום להתעסק בקרוב אליך, במה שרלוונטי לחייך, הסקרן מתעסק במה שרחוק ממנו, לא במה שבקשר אליו הוא היה צריך שהיה לו concern (אולי "מעורבות בלתי אמצעית"?) ולכן, הוא לא "שוכן" בשום מקום. הסקרן נמצא בכל מקום ובשום מקום. כי הוא לא מעורב. הסקרנות על פי היידגר היא סקרנות אדישה, מציצנית, שטחית, המשרתת את צרכי עצמה.

מזכיר קצת את החיבה שלי (ולא רק שלי) לטיולים, במיוחד מהסוג הממושך. זה שבו אתה יוצא לשנה עם תרמיל, כביכול להרחיב אפקים, אך היידגר היה רואה את זה כסוג של בריחה מעצמך, אל מקומות רחוקים שלא ממש רלוונטיים עבורך, שם אתה לא באמת מעורב. סוג של מציצנות לחייהם של אחרים, (בעיקר לחיי כאלה ששחומים ממך) כזו שמאפשרת לך אחרי כן לחזור למדינתך הפסאודו-מערבית ולהרגיש טוב עם זה שברכבת אפשר לפעמים גם לנסוע בישיבה.

אבל גם לעבור לברלין, לחצי שנה או לתמיד, למקום שקסמו הוא בזה שבו הדברים לא באמת נוגעים לך, שהפוליטיקה שם לא מעצבנת אותך כי "זה לא שלך",  גם הוא סוג של "never dwelling anywhere" או כמו שהיידגר אומר:

The third essential characteristic of  this phenomenon, which we call the character of "never dwelling anywhere". Curiosity is everywhere and nowhere.

היידגר קושר את הסקרנות לסוג אחר של הבנה לו הוא קורא "פטפוט"(idle talk), אולי המקבילה השמיעתית/שפתית לסקרנות שהיא "ראייתית/חזותית" מטבעה. ושני אלו יחד מספקים לאדם הבטחה לחיים שהם כביכול "lively", חיים שיש בהם אקשן, דברים קורים כל הזמן, אבל יאמר היידגר, לא באמת.

Curiosity, for which nothing is closed off, and idle talk, for which there is nothing that is not understood provide the Dasein with the guarantee of life which is suposedly, i.e. genuinely 'lively'.

בערך באותו עניין, הופיעה כתבה בכלכליסט של שיזף רפאלי: חוסר הסקרנות הרג את החתול? קריאת הכתבה הזו דרבנה אותי סוף סוף לכתוב את הרשומה מעלה. רפאלי אומר שם:"חברה המעמידה את הסדר כערך עליון תשאף לדכא את הסקרנות.". מפתה לקחת את זה הלאה ולהגיד שיחסו של היידגר לסקרנות קשור להיותו נאצי, אבל זו שטות להגיד משהו כזה על מישהו שמחשבתו כה רדיקלית, שפרש מכהונה ברקטור כשראה שהמפלגה הנאצית הופכת ארגון שמרני-בורגני שאין לה חפץ במחשבה רדיקלית באמת, כמו שלו. אז לא.

אני חושב שאני מבין את ההגדרה הלא חיובית במיוחד לסקרנות של היידגר. וכשאני בוחן את התנהלותי בעולם, אני חושב שיש הרבה בדבריו. עכשיו נשאלת רק השאלה מה אני עושה עם זה.

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “סקרנות

  1. מרתק. רבות דיברנו ועוד נדבר על נושאים שמשיקים למה שאתה כותב כאן. רק דבר קטן – חכמה יומיומית ועממית, לא היידגריאנית, גורסת ששיעמום דבר טוב הוא.

  2. מרתק. כשמדובר ביחסים בין בני אדם, יש בסקרן סימפטיה אך פחות אמפטיה לאחר. שכן הסקרנות מכוונת כלפי עצמי. למלא את עצמי.

    • תודה משה
      הבדל מעניין, ודק, בין סימפטיה לאמפטיה. מאז שאני כותב פה בבלוג, אני הרבה יותר פתוח וקשוב לאנשים, "חפרן" אפילו, כאילו אוסף חומר. אבל בשבילי זה חדש, ואני מגלה בזה גם אמפטיה לאחר. לפעמים האמפטיה אפילו מתרגמת למעשים..

  3. פרויקט יחיד, לתחושתי, הוא צורך אישי.
    במקום "סקרנית", אני מכנה את עצמי "תלמידה".
    מדי פעם, מנסה למצוא תשובות לשאלות מהסוג שהעלית, בפסיכולוגיה 🙂

    • אני חושב שאכן יש אנשים שיש להם צורך בפרוייקט יחד (את מכירה אחת כזו..) ויש כאלו שמרגישים יותר נוח להתפזר על ריבוי פרוייקטים.

  4. הנקודה שעולה היא מיקוד תשומת הלב. מיקוד חיצוני או פנימי. השאלה המעניינת בעיני היא מה תכלית תשומת הלב? האם היא תחליף נח למקומות לא נוחים, כלומר להתנתקות והסטה או ליצירת חיבור שמאפשר המשך זרימת תנועת החיים? כרגיל פוסט מרתק ומחכים. תודה.

  5. פוסט מרתק ומחכים. סקרנות נתפשת בד"כ כדבר חיובי. אני נוהג לאמר, בצער רב, שביה"ס הורג את הסקרנות של הילדים. ופתאום זווית ראיה קצת שונה ומעוררת מחשבה. איפה באמת עובר הגבול בין סקרנות "בריאה" שמאפשרת לנו לפרוץ את דלת אמותינו ולהיחשף לרעיונות ועולמות חדשים, לבין סקרנות "לא בריאה" או אובססיבית שמהווה אולי בריחה ממשהו בתוכנו ואולי סימן לחוסר שקט. אהבתי את החיבור האישי שאתה עושה ואת הכנות. שאלת בסוף מה אתה עושה עם זה. לדעתי הפוסט הזה הוא מה שאתה עושה עם זה ובעיני זה מקסים.

    • תודה בני.
      אני באמת שמח שלפעמים יוצא לי "לעבד" את הקלטים שאני אוסף באובססיביות מסוימת, רק שלא אחת, שטף הדברים שאני אץ-רץ לראות ולשמוע לא מותיר לי זמן לעבד אותם. זרקתי היום ערמה של חומר שתכננתי לעבד לרשומה כזו או אחרת, וכבר אין סיכוי שזה יקרה, כי כל כך הרבה הגיע ועבר בינתיים….

  6. אני לא מבינה שום דבר בפילוסופיה, ואני יודעת שלפעמים אנשים הם היפר-פעילים כדי לברוח ממשהו, ויחד עם זאת:
    נדמה לי שאתה פשוט סקרן, במובן הפשוט ביותר של המילה: מתעניין בדברים ותאב דעת. אני לא מוצאת בזה שום דבר רע.
    תתנצל בשמי בפני היידגר ושות'.

    • כן, אבל השאלה היא מה באמת עומד מאחרי תאוות הידע הזו, איזה צורך זה בעצם מספק. זה מה שאני תוהה, עכשיו שהיידגר גרם לי לתהות על זה.

      • מספק את הצורך לדעת, לא?
        אולי אנשים שרוצים כל הזמן לאתגר את עצמם במשימות חדשות קשות ובמסעות למקומות מרוחקים באמת בורחים ממשהו – אולי יש בהם איזה אי-שקט שאינו מניח להם לשבת במקום אחד. אבל מי שפשוט רוצה לדעת? לא רואה מה לא בסדר בזה. מה היה שמו – שמפוליון, נדמה לי, שפענח את כתב החרטומים? הוא ראה תמונה של ההיירוגליפים כשהיה ילד והחליט שכשיגדל הוא יפענח אותם. וכך עשה. אז מה, זה היה מתוך חיפוש אחר הסחת דעת? לא נראה לי. כל המדע מתקדם תודות לאנשים סקרנים: הם רוצים לדעת איך דברים פועלים. הם רוצים לפתור בעיות. ילדים, למשל, הם מאוד סקרנים: ככה הם לומדים, ויש להם הרבה מה ללמוד. מכל מקום, נראה לי שהיידגר מסבך דברים שלא לצורך (אני אהיה נחמדה ולא אגיד שהפילוסופיה מסבכת דברים שלא לצורך). נראה לי שהסקרנות היא הדבר הנכון והבריא ביותר בעולם. בוודאי עדיפה על אדישות.

  7. גד, רק היום קראתי. די בהתחלה חשתי שאני קוראת תאור שלך. התחברתי גם למה שעדה כתבה: "אולי אנשים שרוצים לאתגר את עצמם… באמת בורחים ממשהו. אבל מי שרוצה פשוט לדעת?… "כנראה שיש בסקרנות שלך את 2 המוטיבים. גם פשוט להכיר לדעת ולהבין, כפי שיש לכל ילד קטן עד שהורגים לו זאת, וגם אולי בריחה. אני מאמינה שאם באמת יהיה לך חשוב לדעת ממה, תדע. אני חושבת שאולי אפילו באיזשהו מקום בנפשך אתה יודע אך עדיין לא חזק מספיק בשביל להתמודד עם זה. אם כך, יש לך מנגנון טוב ששומר עליך וזה מצוין. בינתיים מספיק טוב שתדע שאתה סקרן "חיובי". דרך אגב, כנראה שהקשיים שלך בבית הספר נבעו מזה.
    לגבי יצירתיות- אני פשוט לא מבינה איך אפשר בכלל להגיע למסקנה שיצירתיות נובעת משעמום, כפי שכתב אחד המגיבים. אם כבר בעיניי- בדיוק ההיפך. אצלי, למשל, היצירתיות צנחה עליי או נבעה בעקבות התעמתות רגשית עם "הפצע המדמם" בנפשי שאיפשרה לי להיות יותר שלמה עם עצמי וכך להיפתח לערוץ המוצנע אצל כל אחד מאיתנו ולרוב לא בא לידי ביטוי. לדעתי היצירתיות היא סוג של אנרגיית חיים. נדמה לי שאצלך היא באה לידי ביטוי בעבודתך. מרמזים שונים ברשומות שלך ושיחות שהיו לנו כך התרשמתי. דרך אגב, יצירתיות לא חייבת להתבטא בפרויקט אחד בלבד. יש לי כמה חברות שעוסקות באמנויות שונות בה בעת.
    תמשיך כמו שאתה. יש בך הרבה דברים שאתה יכול להיות מרוצה בהם, אפילו להתגאות.

  8. פינגבק: 2X | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s