מחלפים


כשנסעתי לאחרונה לכנרת, אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם, ועברתי במחלף החדש של צומת המוביל, נפל לי האסימון (מישהו עוד זוכר מה זה?) והבנתי שהתל אביבים גנבו את הכינרת.

כי המחלף מחליט מי ממשיך לדהור ישר, ומי צריך לעצור ברמזור, או לכל הפחות, להתפתל בעיקול במהירות אטית ולהשתלב. במקרה הזה, בתנועה הזורמת ללא האטה מאזור המרכז אל הכינרת. מי שבא מחיפה, הכנרת היא "פחות" שלו, כי הוא צריך רמזור, והאטה, והשתלבות, אם וכאשר התל אביבים ירשו לו.gallery_207_large

והתל אביבים החולפים בלי להאט, בקושי שמים לב שיש פה צומת, ויש אופציות לפנות ימינה ולהגיע לציפורי או לנצרת, או שמאלה ולהגיע נאמר, לשפרעם או לעכו. כל האופציות האלו ממוסכות  על ידי המחלף. הם עוברים על גשר נישא מעל כל האופציות האלה, אפילו בלי להיות מודעים לאופציות שהם מפספסים. הארץ משתנה על ידי המחלפים הללו, ומעלימה את כל המקומות שבדרך אל היעד, ואת האפשרות להתעכב בהם.

כי זה מה שעושים מחלפים. הם מוחקים צמתים, ובאותה הזדמנות מוחקים את האפשרויות הגלומות בצמתים הללו. מי שתכנן את המחלף החליט למי חשוב שיגיע מהר לאן, למי חשוב לנסוע למי, ולמה, ואת מי אפשר קצת להאט, לתת לו להתאמץ ולהשתלב בזרם שהפך לפתע, מרכזי. אז בצומת המוביל, מזרחה-מערבה, זו בעיקר, תנועת ערבים –  מעכו ושפרעם אל נצרת. צפונה-דרומה זו תנועת יהודים – מגוש דן אל טבריה והכנרת. כך אורגן הצומת, ולא בגלל  ש"אורגנית" זה מה שהתבקש לעשות מתוך הטופוגרפיה של האתר. ממש לא.

ועוד לא הגעתי לעניין של השיקולים הכלכליים הברורים, המכוונים את תכנון המחלפים, בהם נפגש כביש אגרה עם כביש "סתם". למשל, המחלף מיציאה מכביש 2 לחיפה – זה מוביל אותך ישירות אל תוך פתח מנהרות הכרמל, אלו שמחיר הנסיעה בהן מאמיר מיום ליום. כל המסלולים מהכביש המהיר מכוונים ישירות אל תוך לוע כביש האגרה הזה. ואם חשקה נפשך לנסוע סתם בכביש ללא תשלום, אז האט במטותא, פנה ימינה (אומנם ללא רמזור – אך רק ממסלול אחד, הימני), ועצור ברמזור הבא.

גם בקצוות כביש 6, מנווטת התנועה כברירת מחדל אל תוך אפשרות הנסיעה שעולה כסף. האופציה החינמית  כרוכה בירידה למסלול צדדי  ובהשתלבות. כך בכביש מבאר שבע צפונה, שבו כל מסלולי כביש 40 נבלעים בכביש 6, וכדי להמשיך הלאה בכביש 40 יש לסטות ולהאט. כך גם בכביש מיקנעם מערבה, כביש שעובר בתוואי הטבעי של ואדי מילק, ומישהו החליט בשבילך שאתה מן הסתם רוצה להמשיך עם הכביש, ותמורת סכום צנוע להגיע אל אזור המרכז, שם קורים הדברים החשובים. לבטח אתה לא מעוניין להישאר באזור הצפון, ולבקר, נאמר בבת-שלמה או בזכרון יעקוב.

היה לי ברור כבר לא מעט זמן, שארכיטקטורה היא עניין פוליטי, הכרוך בחלוקת המרחב הפיזי, ומסתבר שלא רק לי ברור הדבר, גם לחלק מהפוליטיקאים, וכך, חברת הכנסת תמר זנדברג ממרץ, המובילה את שדולת העירוניות (שהקימה) בכנסת, מוצאת זמן לדבר על עירוניות גם חודש לפני הבחירות, במהלך מערכת בחירות שבהן מרץ נאבקת על חייה מעל לאחוז החסימה. היא עשתה זאת לפני כשבוע במוזיאון מוניו גיטאי במרכז הכרמל (בחיפה), מקום שלא ממש מצטיין כמוזיאון, אבל עושה עבודה טובה כמקום מפגש ואינטראקציה בין קהילת התכנון והקהל הרחב. טוב, אולי "רחב" זו קצת היסחפות…

בדיעבד, שמתי לב שכמעט כל הרשומות שכתבתי בעקבות הביקור בביאנלה לאדריכלות (ונציה 2014) היו במידה זו או אחרת "פוליטיות". מסתבר שגם דבר פרוזאי כמו הנדסת תעבורה יש לו פן פוליטי לא מבוטל, ובתכנון המחלפים זה ניכר. גם המחלפים מחלקים פוליטית את כיווני הנסיעה, ומתעדפים פוליטית את מהירות הנסיעה מכל ולכל מקום. הם שולטים פוליטית במרחב שבין הערים, באותו האופן שהארכיטקטורה שולטת פוליטית במרחבים הבנויים שאותם מחברים הכבישים והמחלפים.

אני בכלל לא בטוח שמלמדים אצלנו הנדסת תעבורה, יתכן שהמקצוע נלמד כמגמה בהנדסה אזרחית, אבל היה כדאי שילמדו אותו כמקצוע בפני עצמו. אם אני משווה את מצב התשתיות התחבורתיות אצלנו למדינה כמו גרמניה, יש פער של סדרי גודל ברמת התכנון. זה ניכר בפיאסקו של אי-תכנון הרכבת הקלה בתל אביב, שם הופגנה בעיקר המומחיות של ישראל ביתנו לדאוג לבתיהם. אבל לפני כשנה כשחציתי כך סתם צומת בסתם עיר בגרמניה, במקרה זה לייפציג, שמתי לב שאני חוצה צומת בו נפגשים שישה כבישים, ויש בכל אחד מהם מסלולים נפרדים לאוטובוסים, לרכב פרטי, לחשמליות ולאופניים, ויש רמזורים נפרדים לכל אחד מאלה וגם להולכי הרגל. והתנועה זורמת לכל עבר ביעילות ובנוחות. חשבתי לעצמי שסתם מהנדס אזרחי שהיה צריך לתכנן משהו מעין זה – ראשו היה מתפוצץ…

אז צריך להרים את רמת המקצוע הזה אצלנו, קל וחומר אם רוצים להגשים את "חזונו" של נפתלי בנט, חזון המדינה הפלסטינית שכל אדמותיה הוסרו ממנה במומחיות של קצב המפלט דג מעצמותיו. ב"מדינה" זו, מובלעות עירוניות חסרות כל משאב כלכלי יחוברו ב"רצף תחבורתי" לישות בֶּנֶט-סטנית אחת – מבצע שידרוש מידה בלתי נתפסת של גשרים ומנהרות להפרדה מרחבית בין ערבים  לבין יהודים, ושל ערבים מאדמותיהם – מחלפים בהם יצטלבו זרמי תנועה שיאופיינו לאומית (אופס, שכחתי שאין לאום פלסטיני…) או דתית.

נו, "אוניברסיטת" אריאל, אולי תרימו את הכפפה? הרי יש לכם מועצה להשכלה גבוהה רק משלכם (מל"ג "יהודה ושומרון"), שתאשר לכם כל מסלול לימודים שתרצו, במיוחד אם ישרת את הכיבוש והגזל. ואם מה שנדרש לממש את חזון הבית היהודי הוא עוד מהנדסי תחבורה, למה לא תתגייסו למשימה ותכשירו כמה?

ואולי חלק מהם ירצה אפילו להגר ממדינת יהודה למדינת ישראל ולתכנן תחבורה גם שם. באמת שזה חסר. אבל מצד שני, אם יש לי בעיה עם הצדק החלוקתי המגולם במחלפים שאני רואה בתוך גבולות ישראל, מפחיד אותי לחשוב מה יעוללו למרחב הזה אלו שיוכשרו באוניברסיטת הכיבוש לממש את בשורת הביזה והגזל מבית הבית היהודי.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מחלפים

  1. אני מסכימה עם המבט הביקורתי שלך אבל…
    המערך התחבורתי בנוי על פרוטקציה. לכביש הראשי יש פרוטקציה על פני הכבישים הצדדיים. כבר בימי קדם קראו לדרך הראשית "דרך המלך". הפרוטקציה הזו נמצאת גם בטבע. נהרות למשל. וגם בזרימת הדם בגוף. יש פרוטקציה לעורקים על פני הוורידים וכלי הדם הקטנים יותר. ויש אבי העורקים. ויש "כל הדרכים מובילות לרומא". לא יודעת מאין צמח הביטוי, אך אין ספק שהוא מתייחס לעוצמתה של האימפריה הרומית. וכך צריך להיות. יש כאן גם ערך סטטיסטי. אלה הנוסעות רחוק יותר ומהר יותר הן רבות יותר וממהרות יותר ומקבלות, לכן, עדיפות על פני הנוסעות למקומות צדדיים. אוטובוס מהיר מול אוטובוס מאסף. רכבת מול מכונית. שמעתי פעם רעיון מעניין: אילו היו בונות את כביש איילון בשתי קומות – העליונה מהירה ומשמשת לנוסעות דרומה, לאשדוד וב"ש, ואילו הקומה התחתונה לאלה הרוצות להאט ולצאת באחד המחלפים של ת"א – היו נחסכים פקקים ועצבים.
    ועוד הגיג: למה אין גלגלים בטבע? כי הם זקוקים לכביש ובטבע אין כבישים (למרות שיש אספלט). אבל תנועת הגלגול קיימת בטבע גם ללא אוטוסטראדות ורמזורים. הנה דוגמה:
    [video src="http://en.wikipedia.org/wiki/File:Tumbleweed_in_motion.webm" /]

    • אבל מי מחליט מה נחשב ראשי ומה משני? האם זה באמת רק לפי נפח התעבורה? ולמה מי שנוסע קרוב אך תכופות ניגף בפני מי שנוסע רחוק אך רק לעיתים רחוקות?

      • כי מי שנוסעת קרוב ממילא לא מפתחת מהירות ונסיעתה כרוכה בצמתים ובסיבובים, ואילו מי שנוסעת רחוק עולה על דרך המלך, שמיועדת לנסיעה ארוכה, מהירה ורצופה.

  2. ללא פילוסופיה וללא פוליטיקה – אני נוסע במסלול של חיפה טבריה לפחות פעם בשבוע ב 10 השנים האחרונות – אני יכול רק לציין לטובה איך המסלול הזה הפך להרבה יותר מהיר, הרבה יותר נוח והרבה יותר בטוח לאחר שהוספו בו מסלולים, מחלפים, תאורה וכד'. לא ברור למי הקרדיט (מע"צ? משרד התחבורה?) אבל אין ספק שיש שיפור מהותי. דרך אגב – ניבנו מחלפים רציניים בשפרעם וביר אל מקסור – לאו דוקא ישובים יהודיים…

    • המחלף בשפרעם וביר אל מכסור לא נבנה עבורם אלא רק כדי שאפשר יהיה לחלוף על פניהם במהירות ובקושי לשים לב שהם שם בכלל.

      • גם החולפים וגם תושבי המקום לא צריכים להתעכב יותר דקות יקרות בצמתים עמוסים – למה זה רע?

  3. פינגבק: איך waze נישט | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s