Monkey business


נחתתי בדלהי, ובלי להיכנס העירה, נסעתי משדה התעופה לתחנת הרכבת של ניו-דלהי. לא נסעתי ברכבת העילית משדה התעופה אל העיר, (הרכבת שתוכננה לנסוע במהירות מסחררת בקנה מידה הודי של 135 קמ"ש אך נוסעת רק 50 קמ"ש, וגם זה אחרי הפסקת פעילות לתיקונים  במסילה של כמעט שנה, חודשים ספורים בלבד אחרי שנחנכה. אופייני להנדסה הודית.) כי היא לא עובדת בשעות הלילה. אז נסעתי לי במונית אל תחנת הרכבת בעיר, ואח"כ ברכבת מדלהי ל Mathura  (זו הייתה מהסוג הנקרא בהודו Super Fast, שגמאה את 140 הקילומטרים תוך 4 שעות בלבד) ואח"כ באוטו-ריקשה (מעין תלת אופנוע) אל המלון מטה.

אסור להגיע מאד עייף לארץ חדשה, לבטח לא להודו, כי אז עושים טעויות, כמו לשלם פי ארבע על אוטו רקשה. אבל זה מה שעשיתי, וכשהגעתי למלון שבחרתי מה Lonely planet, וראיתי איך שהוא נראה, כבר לא היה לי כוח לחפש משהו אחר, ונשארתי. שוב טעות.

P1060035

המלון היה לפחות על שפת הנהר, ממש מעל ghat, מדרגות היורדות את המים שבהן טובלים אנשים. וסביבתו הייתה אופיינית לכל העיר לפחות בפרמטר אחד: היו ברחוב יותר בעלי חיים מבני אדם, בעיקר פרות, קופים וכלבים. אבל גם עזים, כבשים, חמורים ושוורים. מעט מאד חתולים. וכל בעלי החיים האלו הם חלק ממשי ומשמעותי ממרקם החיים, העירוני והצפוף (מאד) של Mathura.

Mathura חריגה מבחינה זו, אפילו בהודו. את הריבוי היחסי של הפרות אני יכול להבין. בכל זאת,  על פי האמונה העממית, האל קרישנה נולד ב Mathura, והאל קרישנה היה הרי רועה צאן. ולכן יש שם יותר פרות מבכל מקום אחר. P1060077-001

את ריבוי הכלבים, קשה לי להסביר. יתכן שזה קשור לריבוי הפרות, כי את הכלבים האלה, שאינן שייכים לאיש ונראים רזים למדי ומדוכאים, איש אינו מאכיל. הדבר היחידי שראיתי אותם אוכלים, זה מה שהפרות פלטו מחלקן האחורי, לפחות החלק שלא נאסף על ידי בני האדם ועוצב לתבנית עוגה שתשמש מאוחר יותר להסקה.P1060111לגבי הקופים, לא ברורה לי הסיבה שבגללה חלק מהערים מלאות בקופים, וחלק לא. הקופים הם מפגע לא קטן, ובמקומות בהם יש קופים, כל החלונות, המרפסות והפתחים מסורגים היטב. הקופים אולי נסבלים כיוון שהם בני דמותו של האל-הקוף Hanumanhanuman (1)

בכל אופן Mathura מלאה וגדושה בקופים, אלא שאוכלוסיית הקופים בה מתאפיינת בהתנהגות שונה לחלוטין מזו של אוכלוסיית הקופים בעיר הסמוכה, Vrindavan, כ 20 ק"מ משם, העיר שבה על פי המסורת האל קרישנה "התהולל עם רועות הצאן" ושבה המרכז העולמי של כת Hare Krishna. אמנם הקופים ב Mathura מלאי תעלולים אך הם בסך הכל שקטים ולא תוקפניים.P1060030

אבל ב Vrindavan, הקופים נראים מאותו הזן, אך מתנהגים אחרת לגמרי. הסיבה לכך היא בעצם נושא הרשומה הזו, נושא, שכמו ברשומות רבות אחרות בבלוג הזה, מגיעים אליו בדרך נפתלת משהו.

Vrindavan, אליה הגעתי למחרת, היא מקום די מבוזר, ובתוך ה"מרקם העירוני" שזורים מקדשים רבים, שהמרחק ביניהם לא ממש מאפשר לכסות את כולם בהליכה, ולכן סיכמתי עם נהג ריקשת אופניים על תשלום, ויצאנו לסיבוב מקדשים.

נהג הרקשה לא ידע מילה באנגלית, אבל מההתחלה החל להסביר לי בפנטומימה שאת המשקפיים אני צריך לשמור בכיס. הבנתי את המסר, אבל כיוון שאני לא רואה כלום בלי המשקפיים, התעלמתי.

במקדש הראשון כבר ידעו כולם להגיד לי שאת המשקפיים אסור להשאיר על הפנים כי הקופים חוטפים אותם, ונזכרתי באזהרה דומה בספר לגבי אחד המקדשים. אז כבר לא התעלמתי, אבל הסתכלתי שמאלה וימינה ללא הפסקה, ואם היה קוף בסביבה או שהורדתי את המשקפיים, או שהצמדתי אותם לראש ביד אחת. מייגע. אבל עדיין לא לקחתי את העניין מאד ברצינות. הנחתי שקרו מקרים של חטיפה בעבר, אבל שהם מן הסתן מגזימים, שזוהי יותר מעין אגדה אורבנית. ההודים נוטים להגזים בדברים מעין אלה.P1060166

וכך עברתי מקדש אחר מקדש, מתרגל את הראיה ההיקפית שלי ונשמר מקופים, שהיו שם באמת בהמוניהם בכל מקום. ועברתי בשלום אף את המקדש האחרון, זה שעל גדת הנהר, וישבתי לי בנחת בריקשה בדרך למרכז העולמי של כת Hare Krishna, שם יש מסעדה צמחונית טובה בשם Govinda.

ואז פתאום, היטשטש לי העולם. לקח לי כמה שניות להבין מה קרה ולהסתובב. אבל עד אז, הקוף שזינק על גב הריקשה מאחורי, והסיר לי את המשקפיים בזריזות קופית של ממש, היה כבר על גג הבית הסמוך ושללו בידו.

מצב די מדכא. גם עצם החטיפה, החדירה הזו לספירה המצומצמת שלך, והסרת המשקפיים, איבר פרוטטי לכל דבר, הייתה כבר חוויה מטלטלת ודי טראומטית. גם איבוד הפונקציונליות הפתאומי היה קשה, אני באמת כמעט ולא רואה כלום בלי המשקפיים, ומשקפיים חליפיות אמנם היו לי, אך בתוך התרמיל שהיה בשמירת חפצים בתחנת הרכבת, בעיר הסמוכה, כמה עשרות קילומטרים משם. וגם, משקפיים עם עדשות רב מוקדיות, בל זאת עניין של כ 5000 שקלים…אבל זו הייתה הקטנה שבדאגותיי באותו רגע. קודם כל רציתי לנסות ולקבל את המשקפיים בחזרה, והתחלתי לחשוב איך עושים את זה.

לא באמת הייתי צריך לחשוב הרבה. תוך שניות הייתי מוקף בכעשרה צעירים הודים ששאלו אותי אם שווה לי לשלם 100 רופיות (כ 2 דולרים) כדי להחזיר את המשקפיים. אם היה להם מושג כמה עולות המשקפיים, היו מבקשים סכום גבוה יותר, אך לשמחתי לא היה להם מושג. וכמובן שהסכמתי. אלא מה? ותכף ומיד הם שלפו שקיות עם פירות, ש"לגמרי במקרה" היו ברשותם, כיתרו את הבית והחלו לפתות את הקוף בפירות. חלקם אף עלו על גג הבית.

לא הצלחתי לעקוב אחרי כל שלבי התהליך כי המשקפיים שלי היו על הגג כאמור, אך בשלב מסוים ראיתי את אחד מהמחלצים עומד על הגג עם המשקפיים שלי בידו, ולפני שהספקתי לעצור אותו, הוא זרק אותם למטה אל מישהו שעמד על הקרקע, מוסתר משדה  הראיה שלי, וזה הביא אותם אלי, כשעדשה אחת מתוך השתיים, שבורה. ואת שארית היום העברתי כאשר רק חציו הימני של העולם מטושטש לי.

לעולם לא אדע איך בדיוק נשברו המשקפיים, אם ביד הקוף או בידי המחלצים. אבל יש לי מושג די טוב איך התגלגלו הדברים כך שבעיר ספציפית אחת, במקדשים המרוחקים זה מזה מספר קילומטרים, חוזרת על עצמה אותה ההתנהגות של הקופים. אני די בטוח שאם היו משקפי נחטפים בידי קוף באחד מהמקדשים האחרים, גם שם היו צצים מיד מספר צעירים ובידיהם שקית של פירות, ומציעים את שרותיהם הטובים (גרועים במבחן התוצאה).

אני לא חושד שמישהו בפועל אילף את הקופים לחטוף משקפיים של תיירים. הקופים האלה פראיים מכדי שיהיו מאולפים. אבל נוצרה פה עם הזמן כלכלה המתגמלת חטיפת משקפיים. הקופים תוגמלו בפרות, החל מן החטיפה הראשונה, המקרית, באופן שחיזק התנהגות ספציפית זו. הקופים נהנים, ה"מחלצים" נהנים ורק התיירים לא ממש נהנים מההרפתקה. אולי, אם המשקפיים היו חוזרים אלי שלמים, הייתה לי "חוויה" פחות טראומטית, אני לא יודע. אבל בשורה התחתונה, זהו Monkey business באופן ליטרלי ביותר.

כמה שבועות מאוחר יותר, בהמשך אותו טיול, ב Hoi An שבווייטנאם  הפכו כל התמונות שצילמתי בצפון וייטנאם עד אותו רגע, כ 600 במספר, לקבצים של וירוס כאשר ניסיתי להעלות חלק מהן לרשת. הן הפכו מקבצי jpg. של כ 5M לקבצי exe. המכילים וירוס בשם Packed.AutoIt של כ 300K, אך באורח תמוה, המצלמה ממשיכה להציג את התמונות מכרטיס הזיכרון כאילו כלום לא קרה. ועכשיו אני אצטרך, במקרה הטוב, לשלם ל"מחלצים" מסוג אחר כדי שיחזירו לי את התמונות, כנראה ברזולוציה נמוכה בהרבה מזו שבה צולמו.

כמו בעסקי ה"בננות תמורת משקפיים" בהודו, גם כאן, אני גם לא חושד שחברות כמו Norton, McAfee, AVG  בפועל משלמות לנבלות הכותבים ומפיצים וירוסיי מחשב. אבל הן בהחלט עושות כסף גדול מהגנה מפני אותם וירוסים, ויש לי הרגשה שגם פה נוצרה מין כלכלה שבאופן כלשהו מתמרצת אנשים להפיץ וירוסים חדשים כל הזמן, כדי שלאנשים אחרים תהייה סיבה לעדכן את תכנות האנטי-וירוס שלהם שוב ושוב. אני לא מבין את הכלכלה הזו מספיק טוב, היא כנראה יותר מסובכת מעסקי הקופים ב Vrindavan, אבל אני כן יודע שהחברות האלה שוכרות האקרים כדי להתמודד עם האקרים אחרים, מעין סוג של פרוטקשן, המתגמל התנהגות עבריינית.

וגם כאן, ממש כמו בעסקי הקופים, למישהו משתלם, איכשהו, לטשטש את הדרכים והאמצעים בעזרתם אני רואה את העולם..

תהיתי אגב, למה הקופים לא חוטפים משקפיים מההודים. יש להודים משקפיים, לא? מסתבר שלא ממש. תצפיות מהימים שאחרי האירוע הזה גרמו לי להבחין בכמה דברים: יש מעט מאד הודים עם משקפיים, ואלו  שעם משקפיים, לא מסתובבים במקומות שבהם חוטפים אותם. מסקנתי הבלתי בדוקה: או שלאנשים אין כסף למשקפיים, או שהם לא קראו מספיק בשביל לקלקל את עיניהם מצד אחד ולאפשר לעצמם להרוויח יותר ולקנות משקפיים מצד שני – כמו רובנו אני חושד. ומסקנתי השנייה: אנשים עם משקפיים נוטים פחות לבקר במקדשים. הקריאה אולי משחיתה את עיניך, אך גם פוקחת אותן. (אם אתה לא מאלה ש"נהרגים באוהלה של").

ועוד אגב אחד – פעם גם חשבתי גם ששערם של ההודים לא מקליש ומלבין עם הגיל כמו שלנו. אבל בנסיעה זו הבנתי שאמנם אחוז המקריחים בקרבם,  כמו אחוז הממושקפים,  נמוך בהרבה מזה שאצלנו, אבל שערם כן מלבין – הם פשוט כולם צובעים אותו, גברים כנשים.

קשה בהודו, אבל את זה כבר אמרתי במקום אחר.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “Monkey business

  1. פינגבק: למה הודו? | דרכי עצים

  2. פינגבק: על המרפסת | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s