בבוסתנים

פורסם בתאריך על ידי

עם כניסתנו לבית החדש, לפני שני עשורים, פתאום הייתה לי גינה להתעסק בה, ובהתלהבות קצת מוגזמת התחלתי לעסוק בגננות, התלהבות שרובה פג מאז. הייתי מאד בעניין עצי פרי, כולל כאלו הנקראים "אקזוטיים", בעיקר כי האקלים פה לא מתאים להם. הצטרפתי לעמותה לפירות אקזוטיים (יש דבר כזה, באמת) והתחלתי לשתול עצים, בצפיפות מוגזמת מאד.

ובכל מקום אליו נסעתי, משתלות הפכו להיות אטרקציות תיירותיות של ממש. מחלקן אפילו הבאתי שתילים, ואפילו נקנסתי על זה בפעם האחת שנתפסתי. במיוחד בארה"ב מצאתי לא רק משתלות אלא גם מגדלים חובבים, חברים בעמותה הקליפורנית לפירות אקזוטיים, שאת העלון שלה התחלתי לקרוא באדיקות.
מוגזם, אני מודה.

בנסיעה אחת, בסוף מאי – תחילת יוני 2009 הזדמנו לי כמה ימים חופשיים בין ענייני עבודה, ובמהלך ימים אלה נסעתי מרחקים לא מבוטלים לבקר בוסתנים של אנשים שהכרתי דרך העמותה הקליפורנית. יצרתי אתם קשר מראש וכולם מאד שמחו שאבקר אצלם. רוב הבוסתנים האלה נמצאים במקומות שכוחי אל שבהם לאנשים פרטיים יש אפשרות לרכוש מספיק קרקע ולהקים עליה בוסתן של ממש, ואלו גם מקומות שחוץ מגינון באמת שאין עוד הרבה מה לעשות שם.

התחלתי את הנסיעה באוניברסיטת ברקלי, אצל אנשים שאתם יכולתי להתייעץ בנושא בו עסקתי אז. עליתי צפונה ל Redmond אשר במדינת וושינגטון ליומיים של פגישות בחברת מיקרוסופט, בעיקר עם קבוצת המחקר שלהם. ואז הגיע סוף השבוע, ואחריו הייתי צריך להיות בסנטה קרוז, קליפורניה, לכנס הקיץ של המעבדה לחישוב מקבילי (ParLab באמריקאית), מעבדה שהייתי איש הקשר של חברת אינטל (שמימנה חלק מהפעילות) אליה. כל שנה היה גם כנס קיץ , תמיד על שפת הים, וגם כנס חורף, תמיד באתר סקי, שבהם החוקרים דיווחו על מצב המחקר. בדרך כלל מעניין, לפעמים אף רלוונטי לאינטל. יש לאוניברסטאות היוקרה האמריקאיות צופרים שהטכניון יכול רק לחלום עליהם. יצא לי להיות רק פעמיים או שלוש בכנסים האלה.

חזרתי לקליפורניה ונסעתי למקום מאד נידח בעמק המרכזי (central valley) של קליפורניה בשם Tulok לבוסתן של אד, המטפח זנים רבים של אוכמניות. ואחרי כן חציתי בנסיעה איטית ונופית את שמורת יוסמיטי ממערב למזרח, אל אתר הסקי והאגמים של Mammoth. אנשים עוד גלשו במדרונות שם, והיה שם מאד יפה,

אבל לא היה לי זמן, כי הייתי עוד צריך להגיע ל Iselton, נסיעה מאד ארוכה, אל הבוסתן של הארווי, המטפח זנים רבים ומעניינים של ערמונים. לא משנה שאין סיכוי לגדל ערמונים בחיפה. ובדרך חזרה לציבילזציה, עצירה פוטוגנית מאד באגם Mono.

המפגשים האלה מאד מעניינים לא רק מהבחינה החקלאית אלא גם האנושית, וגם דרך ההיחשפות לחלקים של ארה"ב שאין סיכוי להכיר אחרת, לפגוש ולהכיר אנשים מסוג אחר, שרק התשוקה לפירות וגינון מחברת בינינו. ולהכיר הווי ותרבות אחרים מאלו של הערים הגדולות או עמק הסיליקון.

נגמר סוף השבוע המאד עמוס ועתיר הקילומטרים (בעצם מילים). טעמתי הרבה פירות טעימים, אבל הפרי בעצם שולי. לגננים-אספנים כמוני. הבוסתן הוא העיקר. על חוף הים התחיל כנס המעבדה לחישוב מקבילי כשברקע שאגות אריות הים על המזח הסמוך, שם יש שילוב כל כך אמריקאי של מסעדות וחנויות קיטשיות עם "טבע", אותם המשטחים עליהם רובצים אריות הים החמודים לנוחות התיירים.

הכנס ארך יומיים ואחרי כן היו לי יום וחצי חופשיים עד ל IMAC, הכנס הפנימי של אינטל שהיה באותה שנה בפורטלנד, אורגון (מקום סימפטי – שם חייתי שנה וחצי עשור קודם). ניצלתי אותם בכדי לנסוע ל Morgan hill לביקור בבוסתן של אנדי מריאני, ולמחרת, שיא השיאים, הצלחתי להגיע ליום של טעימות מישמשים ב Zaiger's Genetics שם Floyd Zaiger (האגדי, בתמונה מטה, עם הכתפיות…) משמר כבר עשרות שנים מאות זנים נכחדים של עצי מישמש (ואולי גם פירות אחרים) בפאתי העיר מודסטו. זנים מדהימים בטעמם אך כאלה שקשה לשווק בגלל חיי מדף קצרים. האיש בכל אופן ממש קדוש, ועמל לשכנע חקלאים לאמץ את הזנים שהוא מפתח, שהם גם טעימים וגם ידידותיים למשווקים.

מפוצץ במשמשים נטשתי את קליפורניה הכה פוריה וטסתי לפורטלנד ליומיים של כנס, ואחרי כן עוד נסעתי שעה וחצי לכל כוון בכדי להצטייד בשתילים מזנים נדירים באחת מהמשתלות המשובחות מאד שיש שם באיזור, לפני ששבתי הביתה מנסיעה עתירת פירות, גם של ידע, וגם של עצים.

#103#

לגלות עוד מהאתר דרכי עצים

יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.

מחשבה אחת על “בבוסתנים”

להשארת תגובה