ביום שני בצהריים, אספתי את בני אחרי הבחינה האחרונה בסמסטר ונסענו לירדן.
במשך ארבעה ימים נסענו כ 1200 ק"מ. מהגבול הסעודי בדרום לגבול הסורי בצפון. מגבול ישראל במערב כמעט עד גבול עיראק במזרח (טוב נו – עד אזרק). ראינו את כל האתרים המרכזיים של ירדן די ביסודיות. ככה זה כשאתה מטייל "מזריחת החמה ועד צאת הנשמה" ואתה לא תלוי בתחבורה ציבורית. (משפט המפתח הוא: " no time to lose – אין זמן לבזבוז")
כמה דברים שצדו את תשומת ליבי.
המלך עבדאללה: האיש מטפח פולחן אישיות מטורף. מספר שלטי חוצות עם תמונתו בממלכתו גדול ממספר התושבים. התמונות בעיקר שלו, אך לא רק. גם אביו חוסיין (כמובן) אך גם בנו (החנון) יורש העצר וגם אשתו (ללא כיסוי ראש!). ברוב התמונות הוא מופיע בשלל סוגים של מדי צבא למיניהם, ממדי קרב מנומרים הנראים מגוחכים על כריסו התופחת והולכת ועד מדי פילדמרשל תיאטרליים שנותנים לקדאפי קרב הוגן בגרוטסקיות. במדים אלה יש לממדיו הגדלים והולכים של המלך לפחות יתרון. יש יותר מקום למאות המדליות ואותות הקרב המכסים את חזית מדיו והמציינים את מאות הקרבות בהם ניצח.
יש יותר ויותר צילומים שלו עם זקן. הזקן אומנם לא מצליח לצמוח על רוב פניו אלא יותר סביב הסנטר, ונראה מצחיק למדי, אך נראה לי שהמלך מנסה להראות יותר מוסלמי. יש אפילו מספר לא גדול של צילומים שבהם הוא נראה יושב לפני קוראן פתוח. נראה שהוא חש לאן נושבת הרוח בממלכתו ומנסה לזרום עם זה. מה שמביא אותי לנושא הבא:
כיסוי ראש: אין כמעט נשים ברשות הרבים ללא כיסוי ראש, גם לא נערות וילדות מעל גיל 8 לערך. אולי אחת מאלף. גם לא בעיר הבירה, אפילו לא באזור מובהק של מקצועות חופשיים. גם לא מחוץ לעיר. בפיקניק בחיק הטבע, ללא קהל מסביב, ראשי הנשים נשארים מכוסים. לעומת זאת – יש ממש לא מעט נשים ברעלה, מכוסות שחור מכף רגל ועד ראש ורק העיניים גלויות.
אצל הגברים מצד שני, אין הרבה עם "מראה אסלאמי". לא זקנים, לא תלבושות מסורתיות ולא כיפות. גם בזמן תפילות יום שישי רובם מתעסקים בעיניהם ולא טורחים להגיע לתפילה.
מה שגורם לי לחשוב שלא חזרה לדת היא הגורם להעלמות שיער הנשים, אלא חזרה לאורח חיים יותר פטריארכאלי, המחזיר את הנשים "למקומן הטבעי" ומנכס את המרחב הציבורי יותר ויותר לגברים בלבד. וזה סימפטום מובהק של אנשים שלא טוב להם. שחסרה להם איזו תחושת ערך עצמי, ושמנסים ליצר אותה לעצמם על ידי מציאת איזה שהוא "יתרון" שיש להם על פני אחרים. במקרה של הירדנים, זה "ברוך שלא עשני אישה".
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 
כל הכבוד על האומץ. אני לא הייתי מעזה ללכת לשם עכשיו. כל האזור נראה לי כל כך לא יציב, שאני מעדיפה להישאר בבית…
מעניין מה שכתבת על עניין כיסוי הראש והקשר שלו (או חוסר הקשר) לדת. ייתכן שזה באמת משהו כזה.
אהבתיאהבתי
לא ממש התרגשו שם מהיותנו ישראלים, וגם ההפגנות היחידות שראינו היו הפגנות תמיכה "ספונטניות" במלך.
אהבתיאהבתי
היא מעולה
אהבתיאהבתי
היה מעולה
אהבתיאהבתי