לקח לי המון זמן, אבל גמרתי לקרוא את Infinite Jest של David Foster Wallace. תורגם לעברית לא מזמן כ"מהתלה אינסופית". באנגלית יש בספר 980 עמודים ועוד כמה עשרות עמודים של הערות סוף (שלחלקן יש הערות שוליים משל עצמן). קראתי את הספר במחשב, באנגלית, כשאני נעזר לא מעט בויקי שיש לספר, וגם פה ושם במילון אנגלי-אנגלי וצרפתי-אנגלי.
מה אני חושב על הספר? קשה לי להחליט. אני לא חושב שהספר הוא מהתלה על חשבון הקורא, אבל יש לא מעטים החושבים כך. ויש החושבים שהספר הוא פרודיה על כתיבה עכשווית. יתכן, אבל אני לא מספיק משכיל לחוות דעה על כך. הבחנתי בקשר אחד ל"כתיבה עכשווית" – כל זמן הקריאה כמעט ולא כתבתי בבלוג, קשה הייתה לי ההשוואה בין תוצרי עטי ותוצרי עטו.
יש משהו נבואי/דיסטופי בספר, מעבר לחלק הבדיוני שלו, שבו למשל נשיא ארה"ב בםפר, (שכתיבתו הסתיימה ב 1996!) מזכיר מאד את טראמפ, וקנדה מסופחת בו לארצות הברית כמו שטראמפ מפנטז (כדי להשליך אליה את האשפה…) ועוד ועוד. יש גם התייחסות לאופן שבו אנשים צורכים מדיה, והסופר די קלע לאופן שבו אנשים כיום אכן צורכים מדיה, בעיקר ב streaming, דרך האינטרנט, כבלים או לווין.
הפן שמצאתי נבואי בספר הוא אופן הכתיבה שלו, שבו כמה קווי עלילה, כל קו עלילה לא מסופר לפי סדר כרונולוגי, יש מעבר בין קוי עלילה בתוך אותה פסקה, ונדרשת תשומת לב לפעמים (או היעזרות בויקי) להבחין שהתחלף קו העלילה. אבל אם חושבים על זה, כיום אנו נוטים לצרוך כמה סדרות במקביל, קוי עלילה נפרדים, ובכל שבוע, העלילה מתקדמת במקביל. וכאשר, כמוני, נכנסים לשרות סטרימינג מפעם לפעם לדגום באקראי סדרה כזו או אחרת, קורה לא אחת שאני צופה בפרקים לא לפי סדר כרונולוגי. ברוב המקרים זה לא מאד מפריע.
השימוש המכוון של פוסטר בהערות סוף, הקוטע את רצף הקריאה, אמור לשקף משהו על הווית חיינו וחווית הקריאה כיום. לפעמים הערת שוליים אחת מסתברת כתת עלילה בת עשרות עמודים, שבסופה מאתגר למצוא את המקום ממנו יצאת אל הסנף הזה בספר. ולפעמים יש להערת הסוף הערה משל עצמה. לא מצאתי את הערך העיוני במנגנון הזה. ספר של אלף עמודים ממילא לא יקרא ברצף, והקריאה ממילא תהיה מקוטעת. הוסף לזה את אוצר המילים המאד עשיר, כולל לא מעט מילים מומצאות, שישלח אפילו אנשים שאנגלית (וצרפתית) היא שפת אימם אל המילון (ואל הויקי – אני תוהה אם פוסטר דמיין את זה), וממילא יקטע את רצף הקריאה. ולא אחת, כשעברתי חלון במחשב מטקסט הספר אל מילון או ויקי, מצאתי את עצמי חצי שעה אחרי כן, מתעדכן בחדשות או מוסח דעת באופן אחר.
עוד אחת מתת העלילות בספר היא על "הבידור" או "הסמידזט", החיפוש אחרי קלטת המקור של סרט קולנוע שמרתק את צופיו עד שהם לא יכולים להפסיק לצפות שוב ושוב, עד מותם מרעב וצמא. הנשק האולטימטיבי של לוחמי חרות קוויבק כנגד הכובש האמריקאי. יש פה בהחלט אמירה על אנשים המכלים את חייהם מול הטלויזיה, מאבדים קשרים חברתיים או משפחתיים ומחליפים אותם במשפחה מדומיינת מסדרת ראליטי כזו או אחרח, אוכלים חטיפים מזיקים בכורסה ולמעשה מתים לעולם. אלא שאותם האנשים ממילא לא קוראים, לבטח לא ספר מסוג זה, כך שהדרך הזו להתריע על נזקי "הבידור" לא מאד אפקטיבית.
אני מניח שכשאלך יותר מאוחר לשחות בבריכה, יעלו במוחי עוד דברים שאפשר לקחת מהקריאה בספר. או שלא…
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 
מענין! ולא ברור לי איך אתה מצליח לקרוא ספרים כאלה.
אהבתיאהבתי