על תעתועי הגורל

לפני כמה חודשים הגיעה לידי התמונה מטה בה מצולמים סבתי אם אמי, עם אמי ואחותה, ועם משפחה שלא הכרתי עד אז, זוג עם שני בנים.

על אודות אותה משפחה, שמסתבר ששמה היה Feige, ועל הקשר שלהם עם משפחתי, התוודעתי בתיווכו של היסטוריון חובב צ'כי, וממנו נודע לי על המכתב של סבי, אבי אמי, בו הוא מבשר לשני ילדי אותה משפחה, שאומצו על ידי משפחות נוצריות באנגליה, במסגרת משלוח 669 הילדים מצ'כיה לאנגליה, שהוריהם לא שרדו את השואה. התצלום מעלה, היה באחד משלושה אלבומי תמונות שהוריהם השאירו אצל שכנים, סבי מצא, והעביר אליהם דרך הצלב האדום. על כל זה סיפרתי ביתר פירוט, כאן.

בשבוע שעבר נפגשנו בצ'כיה, כל ארבעת נכדי הורי אמי עם חלק מנכדי אותה משפחה, ועם הבן, השני מימין בתמונה מעלה, אז בן 8, היום בן 93, יושב במרכז התמונה מטה, וחגגנו לו יום הולדת.

והתקנו גם שלט על בית משפחתי בעיירה Novi Icin וגם שלט ו"אבני נגף" ליד בית משפחת פייג בעיירה Vitkov בטקס מאד מרגש.

התבקשתי לומר שם כמה דברים, והנה מה שאמרתי (שם דיברתי באנגלית, הנוסח בהמשך, תורגם סימולטנית לצ'כית.)

"אמי ואחותה, יחד עם שני בני משפחת פייג, נשלחו יחד ב 1939 לבית ספר חקלאי בגרמניה, משם הן היו אמורות להשלח לאנגליה. מאז שנודע לי שבני משפחת פייג נשלחו כעבור חודשיים הלאה, לאנגליה, בעוד אמי ואחותה נשארו מאחור ובילו את המלחמה במחנה ריכוז, ניסיתי לדמיין לעצמי את האכזבה שחשו אמי ואחותה כשראו את שני הבנים עולים על הרכבת שתיקח אותם הרחק מהמלחמה ואל הביטחון באנגליה, בעוד הן נותרות מאחור.

וחשבתי גם על הרגע כמה שנים יותר מאוחר, בו נודע לשני הילדים שנשלחו לאנגליה שהוריהם לא שרדו את השואה, אולי מהמכתב ששלח להם סבי, ממנו למדו גם שאמי ואחותה שרדו בדרך נס מעל שנתיים במחנה טרזין – לא בלי טראומה אבל עם הוריהן אתן ובחיים. גורם לך לחשוב על גחמות הגורל.

שני זוגות הילדים התנסו בתלאות בל יתוארו. לילדים שנשלחו לאנגליה לא היה קל להגיע לארץ זרה בלי ידיעת השפה ובלי הוריהם, ובהמשך לאבד קשר עם הוריהם. הילדות שהחמיצו את הרכבת עברו שנתיים וחצי לא קלות במחנה טרזין, אמי עם כאבי גב עזים, אך הצליחו בדרך נס לשרוד שם ולצאת משם יחסית לא מאוד פגועות.

מי יכול היה לומר, בכל נקודה בזמן, לאיזה משני זוגות הילדים יש יותר מזל? אף אחד. אבל בסופו של דבר, לשני זוגות הילדים היה מזל. ניסים אפשרו להם לשרוד – הבא נזכור את זה."

Ever since I learned about the story of the four children that were sent to this German garden school near Hanover, I tried to imagine the disappointment my mother and her sister must have felt when the two Feig children were boarding the train that took them to safety in England and away from the war. Makes you think of the vagaries of fate when you try to imagine the moment a few years later when the children who were sent to England got the news that their parents didn't make it in the Holocaust, perhaps knowing that my mother and her sister somehow miraculously made it through their stay in the concentration camp. not without trauma and with excruciating back pains throughout the whole period. but relatively without being too traumatized and with their parents alive and with them.
both pairs of children underwent unbelievable tribulations. The two children that were sent to England must have had it very difficult to assimilate in a strange country without their parents and without knowing the language. The two children that did not make the train had to survive spending a couple of years in a concentration camp.
Who's to tell who are the more lucky ones at any given point in time? impossible to say.
But both pairs of children were lucky after all. Miracles kept them alive. Lets remember that.

##157##

---

לגלות עוד מהאתר דרכי עצים

יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.