איכשהו יצא שבכל מלחמות ישראל לא הייתי בשרות צבאי, או בגלל דחיית שירות, או בגלל שהות ארוכה בחו"ל. אבל זה לא שלא יצאתי מצולק משרותי הצבאי. לא משהו רציני, אבל כל זה קרה בשבועיים הראשונים לשרותי הצבאי, בן ארבע השנים.
הצלקת האנכית על בטני שהשתקפה לי בראי הבוקר הזכירה לי את מוצאי השבת הראשונה בה קיבלתי חופש מהטירונות. זה היה חוסר מזל שכאב הבטן תקף אותי רק בשבת, כך שהרופא הצבאי אליו הגעתי במה שהיה בית חולים 10 במחנה דוד היה משוכנע בלי פקפוק ובלי לבדוק שאני מתחזה ומשתמט מלחזור לבסיס, "מוצאי שבת, כולם מתחילים להגיע" אמר ושלח אותי הביתה. אחרי שאיבדתי הכרה ביציאה משם, הסכים לאשפז אותי אצלו ללא כל השגחה כשאני מטפס על קירות מכאבים. ביום השלישי פקע התוספתן שלי והיה צורך להבהיל אותי לבית החולים רמב"ם, שם נדרש ניתוח גדול יחסית לניקוי האזור, ולכן הצלקת הכה מובחנת שיש לי. כנראה שחיילים לא זוכים לניתוח לפרוסקופי של התוספתן, אולי כיום כן, אבל עד שהגעתי לבית החולים זו כבר לא הייתה אופציה ממילא. את ההזנחה הפושעת של אותו רופא צבאי מנוול אני יכול לראות בראי כל יום.
אחרי כל הפרשה הזו,האשפוז ושבוע בבית הבראה צבאי, החמצתי עשרה ימים מתוך טירונות של חודש, שגם אחריהם הייתי מוגבל פיזית, מה שבכל זאת לא מנע מצה"ל, שהכשיר אותי בשורה התחתונה לירות 3 כדורים מרובה צ'כי, להעניק לי דרגת רובאי 02.
בכל פעם שאני מצחצח שיניים, או מנסה לחלץ שיירי אוכל מלסתי השמאלית אני נזכר ביום השני שלי בצבא, עדיין בבסיס הקליטה והמיון. היה לי (דווקא אז) כאב שיניים, ורופא השיניים שם לא חשב פעמיים והופה – עקר לי שן טוחנת במיקום מאד איסטרטגי, במרכז הלסת השמאלית. חסרון השן ההיא במשך השנים גרם לכל מיני עיוותים גם בשיניים הסמוכות וגם בשיניים שבלסת מעל. שנים אחרי, התקנתי שם גשר והמצב השתפר, אבל אני משוכנע שבשן ההיא נדרש היה אולי טיפול שורש, לא עקירה. אבל הצבא בחר לא לספק לי כזה. היום, חמישים שנה אחרי, אני נזקק לשתלים ממש שם בגלל הטיפול המחופף מאז.
זניח לעומת מה שעוברים חיילים שנפצעים בקרב או באימונים, אז מה אני בכלל מבלבל את המוח בזמנים כאלה? אבל דווקא עכשיו, כשאנחנו לפני כניסה לעזה, שוב, אני רוצה לקוות שהרופאים הצבאיים יתפקדו יותר טוב ממה שההתנסות שלי משקפת. הרופאים שבמילואים כנראה יתפקדו כפי שהם מתפקדים בבתי החולים, כלומר טוב. אבל מה לגבי הרופאים שעובדים בצבא כרופאים? איך איכות הטיפול שלהם? הרופאים שטיפלו בי אז רכשו את מקצועם בברית המועצות ועבדו בצבא כנראה לא מתוך בחירה, אלא כי הצבא נרתם אז לקליטת עליה ושכר רופאים שאולי לא היו מהרמה הנדרשת. לשמחתי אחרי אותם שבועיים ראשונים בצבא, לא יצא לי לבדוק את מערכת הרפואה הצה"לית, ואני מקווה שהמצב טוב יותר היום. מצד שני, הכשלים שהתגלו בשבועות האחרונים בתפקוד הצבא לא בדיוק משרים אופטימיות גם בתחום זה.
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 