אנו הדנים

באחת הפעמים בה טסתי לארה"ב בעניני עבודה, כנראה באמצע שנות התשעים, בחרתי לטוס עם חברת התעופה הסקנדינבית SAS – אף שהטיסה כללה עצירת ביניים של כעשרים שעות בקופנהגן בירת דנמרק. העסקה כללה חדר לינה קטנטן בשדה התעופה ושימוש במקלחת משותפת שם. זה היה ביקורי הראשון בדנמרק ובשעות האור שעוד היו לי אחרי שנחתתי, הסתובבתי קצת בעיר, ביקרתי בגני טיבולי, הלכתי לראות את פסל בת הים הקטנה, וביקרתי בכמה חנויות עיצוב, אני זוכר את זו של חברת Bodum. הספק לא רע לכמה שעות, אך העיר עצמה לא נראתה לי אז מקום מלהיב במיוחד.

שלושים שנה אחרי, והדנים הצליחו למתג לא רע את עיר הבירה שלהם, הודות לארכיטקטורה ותכנון אורבני מתקדמים, כלכלה פורחת, ארבע עונות של סדרת המתח הדנית-שבדית "הגשר" והגשר עצמו המאפשר קפיצה קלה לשבדיה. וכשחיפשנו מקום קצת יותר קריר להמלט אליו לשבוע באוגוסט, דנמרק נראתה אופציה לא רעה בכלל, קל וחומר כשהיא הארץ שהעניקה לשכונה בה אנו גרים בחיפה את שמה.

אז טסנו לקופנהגן – לא בטיסה ישירה, אף שיש. איחרנו את המועד לאלו – אני מתרשם שקופנהגן פתאום הפכה להיות היעד "הנכון" – המון מכרים היו או יהיו בקרוב, המון כתבות בעיתונים, המון עברית נשמעת ברחוב (לא בקול רם – השקט הדני מדבק). טסנו דרך וינה לשם ודרך פרנקפורט חזרה, בחברות שהן לא low cost אך היו האופציה היותר זולה. אני כבר לא רגיל לזה שנותנים לך כוס מים וכריך בטיסה, ולא ממררים לך את החיים עם שקילת הטרולי (טוב, זה כבר קשה להם לעשות כאשר עושים צ'ק אין ברשת ועוקפים את הדלפק). כך או כך, גם בטיסה ישירה, אם לוקחים בחשבון את זמן ההגעה לשדה וממנו, השהיה בשדה ועוד, יום שלם הולך גם בהלוך וגם בחזור, בפועל היו לנו ששה ימים נטו שם, ומתוכם יצאנו מהעיר שלושה, אחד מהם לשבדיה.

משמונה ימים סה"כ רק שלושה בקופנהגן? טוב, לא חזרתי לגני טיבולי – מאז שהייתי שם פעם הפכה מגן ציבורי נחמד לפארק שעשועים רעשני עם רכבות הרים וקרוסלות מפחידות. לא נורא, לא חסרים גנים בקופנהגן, העיר מלאה פארקים וירוקה מאד. גם את בת הים הקטנה שכחנו ולא היינו באף ארמון או טירה. לא היינו גם ב Cisterns in Søndermarken שם יש מיצב של אמן קוריאני, כי קצת שבענו מאמנות, אחרי שהיינו בעיר עצמה בארבעה מוזיאונים לאמנות: Copenhagen Contemporary, ה -Glyptotek המאד יפה, ה SMK היפה גם הוא, ובחלל האמנות השיתופי Den Frie Udstilling gallery שהרשים קצת פחות.

וגם בארבעה מוזיאונים מחוץ לעיר. הראשון, ה Louisiana היה אצלי על מפת המקומות שחייבים לבקר בהם כבר שנים רבות. מקום באמת נהדר, כארבעים דקות נסיעה מצפון לקופנהגן, ואליו נסענו כבר ביום הראשון שלנו שם כדי לוודא שנראה את גן הפסלים המהולל שם ביום לא גשום. (בסופו של דבר, הוצאנו מטריות רק פעם אחת בכל התקופה – הלקח הוא שאין צורך להבהל מתחזית לגשם). ביום האחרון, נסענו למוזיאון ARKEN, על שפת הים כחצי שעה ברכבת ממערב לקופנהגן, יעד שגם הוא בהחלט שווה ביקור. יש עוד מוזיאון אחד קרוב לעיר בו לא היינו, במבנה שתוכנן על ידי זיה חדיד בשם Ordrupgaard – נשאר משהו לפעם הבאה. נשארו לביקור הבא (כמה שאני אופטימי, הא?) גם המוזיאונים ב Aarhus וב Aalborg, לטיול בדנמרק שמחוץ לעיר הבירה.

בשבדיה: נסענו ליום ב Malmö, ביקרנו בשני מוזיאונים, בעצם חללי אמנות ללא אוסף קבוע, ה Malmö Konsthall שבחלל היפיפה שלו, הנמצא ממש ליד תחנת הרכבת הראשונה אליה מגיעים בשבדיה הייתה תערוכה יפה של Roman Signer, ובחזיתו גם פסל משובח של Tony Cragg. בשני, ה Moderna Museet נפלנו במקרה על פרפורמנס מדליק בתערוכה של JIMMY ROBERT אך היו עוד שתי תערוכות משובחות. שווה ביקור. בין לבין, אכלנו ארוחת צהריים אחת הטובות אי פעם במסעדה הטבעונית RAU שלמרבה הנוחות ממוקמת ממש בין שני המוזיאונים דנן. כן, ויש במלמו גם אמנות רחוב משובחת, שאת רובה החמצנו, אבל האינסטגרם מסגיר.

היום הזה בשבדיה היה הביקור הראשון שלי בשבדיה, המדינה היחידה בסקנדינביה בה לא הייתי עד כה ויצא גם שהיא המדינה ה 80 בה ביקרתי עד כה. ל Malmö יש תדמית שלילית בגלל פשע וריכוז מהגרים עניים, אבל החלקים שלה בה ביקרנו נראו לגמרי בסדר, פחות אולי יפים ממרכז קופנהגן, אבל ממש בסדר. הלוואי עלינו. והנסיעה על הגשר הלוך וחזור גם היא חוויה.

לצערי, לא פגשנו את Saga Noren Malmö CID (למי שצפה בסדרה). מה שלא ידעתי הוא שאף כי שבדיה גם היא באיזור שנגן, יש לפעמים בדיקת דרכונים במעבר הגבול אל שבדיה, כך לפחות כרזו ברכבת לשם, אלא שאת הדרכונים השארתי במלון בקופנהגן, ולכן היו כמה רגעים מותחים קצת ויכולתי לדמיין אותנו תקועים באמצע בין שתי המדינות, אבל כנראה שבפועל לא בודקים, והתנועה בין שתי המדינות זורמת חופשי לשני הכיוונים, לפחות ברכבת. שדה התעופה של קופנהגן משרת את שני הערים והרכבת ביניהן עוצרת בו.

חוץ מארבעת המוזיאונים לאמנות בתוך העיר וארבעת אלו שמחוץ לעיר, היינו גם במרכז האדריכלות הדני, בתערוכה שעושה יחסי ציבור מעולים לאדריכלות העיר, די בצדק, ובמוזיאון העיצוב, שגם הוא מפאר את פלאי הקידמה והנאורות בעיצוב הדני, חוץ מהאוסף ההיסטורי של עיצוב דני. שני המוזיאונים שווים ביקור.

וזהו? רק מוזיאונים, עיצוב וארכיטקטורה? טוב, בין מוזיאון אחד לשני צריך ללכת ברגל ולראות רחובות, וגם לאכול משהו. ואכלנו שם לא רע. המאפים עם הל שמאוד פופולריים שם מפתים מאד והם שחיתות אמיתית, עד כדי כך שלא בדקתי בציציות הטבעונות שלהם, היה טעים במיוחד הן במאפיית Juno והן במאפיית Rug. אבל כן מצאנו smørrebrød מאד מאד טעים ומעניין במקום בשם Rørt בשוק האוכל המקסים Torvehallerne.

בשורת הטבעונות לא פשתה בדנמרק לדעתי, אבל יש המון אופציות, כולל רשת של שלוש מסעדות עילית טבעוניות, שבאחת מהן, Lupa Bistro אף אכלנו ואף שבענו. ובאיזור של מלוננו, דרומה לתחנת הרכבת המרכזית, שפע של מסעדות סיניות, תאילנדיות והודיות עם אופציות טבעוניות במחירים יותר מתונים. גם שוק אוכל הרחוב Reffen מציע אופציות מן הצומח, אבל נראה לי שלשם שווה לבוא בעיקר כדי לשבת בכיסא נוח על שפת המים עם בירה ולצפות בשקיעה מעל העיר ממול.

גם ברובע האוטונומי Freetown Christiania אכלנו מצויין מן הצומח ושם שווה לבקר גם בגלל הגרפיטי וגם כדי לנסות ולהבין את התופעה היחודית הזו. אולי מובלעות אוטונומיות כאלה הן הפתרון למקום המסוכסך שכאן. אנשים שם באוטונומיה הזו, חיים בבתים מאד קטנים, אבל עד שפת המים, וממש לא צפוף. אולי בעצם זה סוג של קיבוץ?

ותוך כדי הליכה בעיר היפה הזו, באוגוסט, בטמפרטורות של 18-20 מעלות, בשמש בהירה ובשרוול קצר, אי אפשר שלא לתהות האם אולי אנחנו גרים בדניה הלא נכונה? אולי דירה צנועה בעיר האירופית הנאורה והיפה הזו, ושתי זוגות אופניים, עדיפים על בית פרטי (צנוע אף הוא) בחיפה ושתי מכוניות (צנועות אף הן) בחניה? יכול להיות שצריך לבדוק את הסוגיה הזו בחודשים אחרים, בהם השמש שוקעת שם בשלוש אחרי הצהריים ולאופניים צריך אולי צמיגי שלג? ויש את עניין השפה – הדנים דוברים אנגלית כשפה זרה ברובם, אך השפה הדנית פחות דומה לגרמנית (אותה אני דובר) מכפי שצפיתי. כן, ויקר שם.

#152#

---

לגלות עוד מהאתר דרכי עצים

יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.