זה לא הזמן

לא יכולתי שלא לשים לב שהפיד שלי בפייסבוק התרוקן כמעט לגמרי מתוכן שמעלים אנשים שאני מכיר, ואת מקום תכנים אלו החליפו תכנים שהאלגוריתם החליט (לפעמים בצדק) שעשויים לעניין אותי – כל מיני מקומות מעניינים בעולם, קריקטורות, חיות חמודות, כאלה. ואני לגמרי מבין את זה.

מרגיש, לא רק לי כנראה, שזה לא הזמן וזה לא המקום לשתף חוויות חיוביות מסוג כלשהו, לא מטיולים בחו"ל (ובארץ אין איפה מקום לטייל בו שלא מטווח יומיומית), לא בתערוכות או אירועי תרבות, לא כלום. ומצד שני, כמה פעמים עוד אפשר לגנות את חבורת החלאות שנוהגת את המקום בו אני חי אל התהום. מה עוד אפשר להגיד שלא נאמר?

באמת שבמקום בו אין מה להגיד, עדיף לשתוק. אלא שהבלוג הזה כאן משמש אותי גם כיומן וגם כתיעוד של חיי. וכאשר אין דברים חדשים חיוביים, (חוץ מזה שיערה נכדתי עלתה לכיתה א), אז הדבר המתבקש מבחינתי הוא לחזור לעבר ולהתעסק בו. וברצוני להתנצל בפני קוראי הבלוג מראש, יגיעו כמה כאלה בקרוב, חלקם על נסיעות בעולם וחלקם על דברים טובים אחרים, שקרו בימים פחות אפלים ויותר אופטימיים.