בימים הראשונים ל"מלחמת בגידת נתניהו" הייתה כנראה קצת בהלת קניות, ושרשרת אספקת הסופרמרקטים טיפה גמגמה. חלקית בגלל הנחיה שלא במקומה לצייד את הממ"ד לשלושה ימים.
לא הייתי פה בימים ההם (היה חסר נייר טואלט?) וכשקיצרנו וחזרנו מיפן שבוע אחרי פרוץ המלחמה, הייתי צריך לצייד מחדש את הבית, שרוקן להעדרות מתוכננת של חודש. הרגשתי קצת לא נעים למלא את העגלה בסופר, חשבתי שאנשים יביטו בי ויחשבו הנה עוד פאניקר שממלא את המזווה. אבל הייתה לי רשימת קניות ששותפה אתי ב google keep והרשימה מחייבת.
לשם שינוי לא היתה במזווה שלנו כרגיל קופסה או שתיים של גרעיני תירס שהנכדות אוהבות, והופתעתי לראות שלא היה מחסור בתירס טרי או קפוא, אבל מדפי קופסאות השימורים בכלל, ואלו של גרעיני התירס המתוק בפרט, כדי שלא יראו ריקות, מולאו על ידי סדרני הסופרמרקט במה שלא היה חסר, רסק עגבניות, עגבניות שלמות ברוטב, עגבניות קצוצות ברוטב, ועוד ועוד – הכל אדום. ובמדפים הקרובים – הרים של ספגטי וסוגי פסטה אחרים.
אבל לא בא לי על זה. כי זה התפריט הקבוע שלי במסעדות לא טבעוניות: פסטה פומודורו. זה בדרך כלל הפריט הטבעוני היחיד שיש להם, אחרי שהסברת להם שבעצם כן יש להם משהו טבעוני בתפריט. וזה גם מה שאכלתי בטוקיו (אבל הרוטב שם היה ממש טוב, והשירות, כמו ביפן, היה מדהים).
היום הייתי בסטופ מרקט ביגור. אם היו בעיות בשרשרת האספקה, הן לא ניכרו. המדפים עלו על גדותיהם מסחורה, שום דבר לא היה חסר, אפילו שימורי התירס המתוק חזרו. גם כוח עבודה לסידור המדפים או בקופות לא חסר, כי רשת הסטופ מרקט הפתוחה בשבת מעסיקה בעיקר אזרחים פלסטינים. בסופרסל השכונתי לעומת זאת אפשר היה לראות את סגנית המנהלת מסדרת את המדפים בפרצוף חמוץ, משדרת בקול רם שזה מתחת לכבודה – להם היה חסר כוח אדם, אולי עדיין חסר. בקופות יש שם הרבה פנים חדשות.
למה אני מטרחן על מצב המדפים בסופרמרקט? כי זה סוג של ניצחון, היכולת לקיים שגרת חיים, אספקה סדירה, שפע צרכני אפילו, כשמטרי רקטות ניתכים על חצי המדינה, כשהמוני אנשים נעדרים מעבודה בגלל מילואים או "התאווררות" בחו"ל. אני לא משווה את זה למצב בעזה, אני משווה את זה (המבחר, השפע, לא המחירים) לכל מדינה באירופה. יש בזה משהו מנחם, אופטימי, במראה של קופסאות התירס המתוק ששבו אלינו. רק בגלל זה, קניתי עוד קופסה, אף שלא היה ברשימה.
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 
האמת שיש התאוששות בכמה תחומים. מתחילים להתארגן, גם אם באיחור, ונכון שיש בזה סוג של נחמה. אצלנו חזרו למשל לפינוי תקין של פחי אשפה לסוגיהם ולצבעיהם השונים. ואפילו מים מינרליים חזרו למדפים.
תירס זה ה-שימורים שקונים בזמן אגירה, והאמת שגם אני חיפשתי ולא מצאתי. מילא, נסתדר בלי:(
עכשיו אני רק מחכה שיחדשו את האיסוף/מיחזור של בקבוקי שתייה מפלסטיק.
אהבתיאהבתי