אך לפני יום יומיים שוחחתי עם זוגתי שתחייה על כמה פסקאות בהערת המתרגמת (הנהדרת, הלית ישורון) בסוף "הזמן שנמצא", הכרך האחרון בשבעת הכרכים של "בעקבות הזמן שאבוד" שכתב מרסל פרוסט.
בהערת אגב, אין כוונתי (עדיין..) להתהדר בקריאת כל האפוס הנהדר הזה. אחד הכרכים – "סדום ועמורה" עוד לא יצא לאור בעברית, ואני רק בתחילת הכרך האחרון הנ"ל, שאגב נכתב במקביל לכרך הראשון. אבל אני מניח שאגמור לקרוא את היצירה הזו, הרביעית והאחרונה מתוך אלו שהחלטתי עם עצמי שאדם מתורבת חייב לקרוא. פשוט כי אני מאד נהנה מהקריאה. בקיצור – אני אולי כן טוען לבעלות על ההון הסימבולי דנן, על חשבון הזמן שנותר.
באותה שיחה עם זוגתי, סיפרתי לה שהמתרגמת חווה את הקריאה בספר הזה כסוג של מנסרה אל החיים שלה עצמה, וקטעים שונים בספר מהדהדים לה את חייה שלה. וזוגתי, הפקחית מאד, מיד עטה על המציאה ושאלה אותי האם גם אני חווה את הקריאה באופן זה ואם כן, אז איפה, למה, מתי ולאן? באותו רגע לא יכולתי להעלות בדעתי תשובה נכוחה לשאלה זו ואמרתי שאני לא יודע.
אבל היום, כשישבתי ליד הבריכה ונחתי קצת בין מקצה השחיה הראשון לזה השני (אני מנסה שלא יתפס לי שוב שריר הגב התחתון, כפי שקרה לפני כמה שבועות אחרי השחיה. מעניין מה אני עושה לא נכון.) קראתי בספר את הפסקה הזו:
להשלמת התיאור, (מדובר ברובר סן לו, בעלה של זילברט, אהובת נעורים של המחבר) יש לכלול את שאיפתו להיראות צעיר ככל שהזקין, כמו גם את קוצר הרוח המאפיין גברים משועממים תדיר, משוממים תדיר, הנבונים מדי לחיי הבטלה היחסית שבהם אינם מביאים לכלל ביטוי את כישוריהם. אין ספק כי חוסר המעש שלהם עלול להיתרגם לנרפות. ואולם, בעיקר מאז שההצלחה האירה פנים לאימוני הגוף, הבטלנות זוכה לתדמית ספורטיבית גם מעבר לשעות הספורט, והיא מיתרגמת לאו דווקא לנרפות אלא לחיוניות קדחתנית.
וחשבתי לי – האם השחיה, "אימוני הגוף" שלי, חוץ מזה שהיא שומרת על הכושר הגופני המאד מינימלי שלי, וגורמת לי הנאה רבה, האם היא גם דרך להציג נירפות כחיוניות קדחתנית? האם אני "נבון מדי לחיי הבטלה היחסית שלי, בהם אני לא מביא לידי ביטוי את כישורי?". חומר למחשבה, בהחלט. אבל תשובות חד משמעיות לשאלות אלו, אין לי. ברור שאני תואם רבים מהמאפיינים של אותו רובר, חוץ מעניין הבלונד, ומה שהמחבר מכנה ה"היפוך", כלומר העדפת בני מיני, ואני גם ממש לא בן אצולה, אלא פרולטר גמור.
אגב, הדמות האחת בכל 3100 הדפים ביצירה הזו שעובד לפרנסתו, היא פרנסואז, עובדת משק הבית של המספר, ומוזכר גם הרכב של סוואן. וזהו בערך. הפרולטריון משעמם את פרוסט.
לגלות עוד מהאתר דרכי עצים
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
דרכי עצים 