הרשומה הזו אינה על טפשותו ורשעותו של ראש עירית רמת גן, כרמל שאמה, שהוסיף לשמו את הסיומת "הכוהן" כדי שלא יחשדו בו חס וחלילה שהוא דרוזי (האמת, הוא נראה דרוזי), וגם הוריד מתערוכת הפתיחה המחודשת של מוזיאון רמת גן (מבנה יפיפה אגב) ציור של דוד ריב שלא בא לו טוב בעין (באופן מטאפורי – כי הוא כנראה עשה את זה על סמך תלונות של אנשים, ולא בגלל שחס וחלילה הוא בא לראות את תערוכת הפתיחה אישית). לא, הרשומה הזו היא לא על "הכוהן" הספציפי הזה, אלא על מושג הכוהן.
לפרידריך ניטשה יש הרבה מה להגיד על "כוהנים", וכמעט כל מה שיש לו להגיד (ב"מעבר לטוב ולרוע – הגניאולוגיה של המוסר") הוא רע. הוא מוכן לתת קרדיט לכוהנים (כוונתו בעיקר לאנשי הדת הנוצריים) על שיש בהם עוצמה, דבר טוב בפני עצמו. ניטשה מאד בעד אנשים בעלי עוצמה, בעד העל-אדם. אלא שכוהני הדת משתמשים בעוצמתם בכדי לשלוט באנשים ה"חלשים", אלו שחווית החיים שלהם לא טובה, כואבת, רעה, בשכנעתם שיהיה בסדר בעולם הבא, שכולם חוטאים ממילא (ביהדות – כי אי אפשר לקיים את כל המצוות ממילא). והכוהנים הללו גם חוטאים לדעת ניטשה בחטא הפרישות – באי-אחיזה בחיים במלאותם, במלוא התשוקה, במה שהוא מכנה (בתרגום ישראל אלדד) "חיים אסקטים" (אולי "סגפניים" היה תרגום יותר טוב).
טוב, אבל לניטשה יש גם מה לומר בגנות הצמחונות. בסעיף 17 של המאמר השני באותו הספר, הוא אומר כך: "... מזמן לזמן משתלטת כמעט בהכרח בקרב המונים נרחבים במקומות מסויימים על פני הארץ תחושת מעצורים פיסיולוגיים, אשר מחוסר ידע פיסיולוגי אינה מודעת מצד שרשה זה, ועל כן מתייגעים וגם מוצאים את "סיבתה" ואף מנסחים את ארוכתה בתחום הפסיכולוגי-מוסרי…. תחושת מעצורים זאת עלולה לנבוע ממקורות שונים ביותר: כגון מפרי מיזוגם של גזעים רחוקים זה מזה יתר על המידה, … או בעטיה של תזונה רעה (האלכוהוליות של ימי הביניים, השטות שבצמחונות,…)".
לא הייתי רוצה לחשוב מה היה לו להגיד על טבעונות…
מה שמביא אותי סוף לסוף לסיבה שבגללה התחלתי לכתוב את הרשומה הזו: על הנזק שבכוהנים, וספציפית, בנזק לטבעונות משתי "כוהנות" הטבעונות בישראל. האחת, מפורסתמת (הלחם של מפורסמת וסתם) מבית האח הגדול ובעלת קהל מעריצות/ים גדול, רתמה את כרכרתה לישבנו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו והפכה "היועצת לעניני בעלי חיים" שלו. תחילה חשבתי שיש פה משהו ראוי לשבח, שממקום קרוב לשררה אפשר יהיה לקדם את נושא הטבעונות וזכויות בעלי החיים, אלא שקרה בדיוק להיפך, כוהנת הטבעונות דנן פועלת מאז בעיקר בכדי לקדם את דת הביביזם בקרב קהל הטבעונים, במקום לקדם את "דת" הטבעונות בקרב קהל הביביסטים. אני לא יודע עד כמה זה מצליח לה, אבל אני חושד שהיא כן גורמת לניכור בקרב לא מעט טבעונים שלא רואים בעין יפה את הצימוד שזו עושה בין הערצת המנהיג הדגול לנצח ובין אי התאכזרות לבעלי חיים, ויתכן שעקב כך מתרחקים מאורח חיים טבעוני, שכבר נראה להם פחות מוסרי, פחות "ראוי" כשהוא מוצמד בכוח לאידאלוגיה פוליטית כזו או אחרת, מימין או משמאל. לבעלי החיים לא ממש מזיז אם מי ש(לא) אוכל אותם בעד התנחליות או נגד הכיבוש, עבורם זה עניין של פיקוח נפש (כן, יש להם נפש).
הכוהנת השניה, בעלת בלוג פופולרי, שהוציאה שני ספרי בישול, הופכת יותר ויותר לנוהה אחרי תאוריות אזוטריות כאלה ואחרות, מה שאני קורא "רוחניקיות", בעצם סוג של דת / מערכת אמונות ניו-אייגית, אולי בעקבות אכזבה מסוימת שחוותה ממערכת הרפואה הקונבציונלית בטיפול במחלת הסרטן שלה. היא עדיין מפיצה לקהל עוקביה את אמונותיה אלו בזהירות יחסית, לבטח לעומת כוהנת הטבעונות הראשונה, הביביסטית, ועדיין – הגדיים הנשלחים לשחיטה בשל אי יכולתם לספק חלב בעתיד, או האפרוחים הזכרים הנגרסים חיים ביום לידתם בשל כשלונם העתידי להטיל ביצים, לא ממש ישפר גורלם אם הטבעונות תיכרך בדעת הרבים עם אמונות הבל חסרות כל ביסוס מדעי, משהו של מוזרים ותמהונים ולא של אנשים מן הישוב.
וגם לא ממש אכפת יהיה לעגלים אם האנשים שלא אוכלים אותם אלא אוכלים מן הצומח בלבד, יאכלו את מזונם מבושל או נא (raw). אני ממש בעד זה שאנשים יבחרו בטבעונות מכל סיבה – יהיה זה משיקולים בריאותניים או סביבתיים, אף שמבחינתי השיקול המוסרי הוא המכריע והאחרים הם רק בונוס. אבל אני חושד שכדי שטבעונות תהפוך להיות מיינסטרימית, עליה להיות לא משוייכת למחנה פוליטי כזה או אחר, וגם לא מוגבלת לנחלתם של מחבקי עצים / כרכוריסטים בואכה פרדס חנה / מתנגדי רפואה מערבית בלבד.
הדרך להפיכת רוב האנושות לטבעונית עדיין ארוכה, קשה ותלולה. לעשות את הדרך הזו עם מטען עודף של האמנות שאינן ממין העניין, שלבעלי החיים לא ממש משנה מהן, לא מקל על המטרה המאד ראויה הזו. ההאמנות האלה משנות אולי למאמינים בהן, אבל היה עדיף לזכור מי הם אלו שמתים במיליארדים כל יום.
כדי שטבעונות תהפוך ברירת המחדל, ה"מובן מאליו", עליה להיות לא מבוססת על כוהנים וקהל מעריציהם, כבר לא משהו שחושבים עליו כ"אידאולוגיה", אלא משהו שכל אחד יכול לחיות אתו, דעת הרוב. כוהנות הטבעונות השתיים, הצובעות את הטבעונות על פי עיניינן הפרטי, זו בכחול-לבן פוליטי, וזו בצבע כורכום רוחניקי, מזיקות למטרה זו.
דרכי עצים 