multiliteracy

בתורת התקשורת ו/או המדיה יש כמה מונחים, שלפני כמה חודשים חשבתי שכדאי להכיר את משמעותם ה"מדויקת". אלא שמאז עברתי לקרוא בתחומי ידע אחרים, ובינתיים גם קראתי (קצת) במה שכתב ז'אק דרידה, מה שגרם לי להבין את מגבלות האפשרות להגדיר מושגים. ועדיין, הטיוטה שהתחלתי לכתוב בזמנו על הנושא רבצה לה בין 59 הטיוטות של רשומות שיש לי בבלוג והסתכלה עלי במבט מאשים. וכיוון שממילא יבש מעין הכתיבה שלי בחודשים האחרונים, ועל נושאים אקטואליים מגעיל אותי לכתוב, שלפתי את הטיוטה הזו וחזרתי לבדוק ולהסביר, בעיקר לעצמי ואולי גם לאחרים (בעזרת הכתיבה כאן) מושגים כגון:
mediality, multimodality, materiality, multiliteracy ועוד כמה מושגים קרובים מתורת התקשורת. על הדרך הבנתי לא רק מה זה materiality, אלא גם איך זה קשור לדעיכת פורמט הבלוג.

אתחיל אולי מהמונח mode (אולי אופַן בעברית). בהקשר הנוכחי יש לו שתי הגדרות מקבילות: האחת היא "משאב מעוצב חברתית ותרבותית להפקת משמעות", למשל: דימויים, כתיבה, עריכה, דיבור, קולנוע, וידאו. ההגדרה השניה היא מהתחום הסמיוטי (העוסק בסמלים ומערכות הסמלה), כלומר אופַן בהקשר הסמיוטי. כאן, לאופנים הסמיוטיים השונים יש מאפיינים שונים, הנגזרים הן מהיכולות והמאפיינים של המדיום התקשורתי והן מההיסטוריה והערכים של חברות ותרבויות.

"מדיום" בהקשר הנוכחי יכול להיות מוגדר כ"מצע" או "תווך" שעליו מופקת משמעות (meaning) ודרכו משמעות זו הופכת זמינה לאחרים. מדיום יכול להיות וידאו, תמונה, טקסט, אודיו, אך גם מצע מוגדר חברתית כגון עיתונות, טלויזיה, קולנוע, כיתת לימוד ועוד.

Mediality הוא המונח המשמש לתאור אוסף המאפיינים של מדיום ספציפי. Intermediality מתאר את תחום הידע העוסק באופן שבו סוגי מדיה שונים מתייחסים זה אל זה. Transmediality הוא מונח מתחום
ה Intermediality ומתאר את האופן שבו תוכן מסוים לא קשור ספציפית למדיום מסוים ויכול להיות מועבר במגוון מדיומים / תווכים, לעתים במקביל באופן המכונה transmedia storytelling.

התלות שתמיד הייתה שם, אך הולכת ומתגברת בין המדיום לטכנולוגיה המאפשרת אותו, היא בבסיס המונח Materiality. מונח זה מתאר את תנאי האפשרות (preconditions) להופעת יצוגים במדיה במובנם הרחב, תנאים שהם גם אך לא רק פיסייים (materiality is not physicality). קשור למודעות הגוברת לקשר בין המשמעות הניתנת לביטוי והעברה והתכונות של המדיום ("המדיום הוא המסר", מקלוהן).

עם הופעת סוגי מדיה וערוצי תקשורת המשלבים מספר אופנים (modes), כגון דימויים, תנועה, קול, מוסיקה, אינטראקטיביות, רשת חברתית ועוד, נולד גם הצורך להמשגה של מדיה כזו, ומכאן המונח multimodality, (רב אופנוּת?) לתיאור מערכות סימנים, מדיה וערוצי תקשורת המשלבים/ות מספר אופנים. וצץ גם המושג הנדרש לתאר את האוריינות (כבר לא רק חזותית או טקסטואלית) הנדרשת להתמודד עם מדיה עתירת אופנים כזו: multiliteracy, רב-אוריינות.

לסיכום, ואולי כמבוא לרשומה נוספת, נשאלת השאלה מה קושר aesthesis (או esthesis, תחושה, בדרך כלל "עמומה"), עם semiosis (התהליך של יצירת סימנים, כולל בעלי משמעות) ו materiality (ראו שתי פסקאות מעלה). איך למשל טכנולוגיה המאפשרת סוגי מדיומים חדשים, מאפשרת גם תחושות וגם תכני משמעות חדשים, וגם חוסמת ומעלימה קיימים. למשל השכיחות הפוחתת והולכת של רשומות טקסטואליות בבלוגים, כולל זה שכאן, קשורה ללא ספק לקלות בה ניתן לשתף ולהפיץ דימויים, הקשורה לעובדה שיותר ויותר דימויים, באיכות יותר ויותר טובה, מיוצרים באותו המקום ממנו אפשר להפיץ אותם, ובו הם גם נצרכים. השילוב בין היצור, ההפצה והצריכה של צילומים בטלפון היא אולי דוגמה מובהקת ל materiality. האפשרות להגיב (רק באופן חיובי) לדימוי באינסטגרם על ידי הקשה באצבע צרידה (מה זה?) בכל מקום על הצילום ממחישה לי לפחות איפה הן aesthesis והן semiosis נגזרים מ materiality ושלושתם נגזרים מהחלטה של תכנת אלמוני מתישהו, שהחליט על ממשק המשתמש הזה.