על תוחלת החיים של גברים, ושל אריות

גם מירב ארלוזורוב כותבת על תוחלת החיים של גברים בישראל ב ישראלים: חיים בקשיים, אבל הרבה – חדשות – דה מרקר TheMarker. מסתבר שמצבנו היחסי (של הגברים מבין הגברים) לא רע בכלל – מקום שלישי בעולם! ומהכתבה:

"תוחלת החיים בישראל היא בין הגבוהות בעולם – 81.5 שנים, המקום השישי בעולם. עיקר ההישג הזה נזקף לזכות הגברים הישראלים, שתוחלת החיים שלהם היא 79.6 שנים, מקום שלישי בעולם. רק הגברים בשווייץ (79.9 שנים) ובאיסלנד (79.7 שנים) חיים יותר.

מה, אם כך, מביא לכך שהישראלים – במיוחד הגברים – חיים יותר? תשובות מחקריות על כך, מתברר, אין. תוחלת חיים לאומית מושפעת מהרבה מאוד גורמים, חלקם כנראה איכותיים ולא כמותיים, ולכן היא נושא מורכב מדי למחקר. אבל השערות לפשר תוחלת החיים הגבוהה בישראל בהחלט יש.

כך, ההשערות של מומחי הבריאות נוקבות בשני גורמים שבהם הגברים הישראלים נהנים מעדיפות על פני הגברים בשאר המדינות המתקדמות: צריכת אלכוהול נמוכה יותר והרבה פחות אלימות (פשיעה). אם תרצו, הגורם הראשון יכול להיות אחד ההסברים מדוע הנשים הישראליות אינן בולטות יותר בתוחלת החיים שלהן (מקום 11 בלבד בעולם), וזאת מכיוון שצריכת האלכוהול של נשים בכל העולם נמוכה בהרבה משל הגברים, ולכן אין כאן עדיפות מיוחדת לנשים הישראליות."

עד כאן סבבה. נמשיך להתנזר מאלכוהול…

ומה לגבי האריות? כתבה שקראתי במייל השבועי של אנונימוס, מצאתי מדכדכת משהו. מסתבר שגני החיות בעולם למדו איך לגרום לחיות בכלובים להתרבות, אחרי שנים רבות שחיות לא התרבו בשבי. חלק גדול מזה הוא בעזרת הזרעה מלאכותית.

לגני החיות יש מוטיבציה כספית משמעותית להרבות את בעלי החיים שבחזקתן. גורים "חמודים" מושכים מבקרים ומגדילים את הכנסות גן החיות. גן החיות בברלין שיווק באגרסיביות גור דובים בשם קנוט ועשה עליו עשרות מליונים עד שקנוט התפגר בגיל צעיר יחסית, אולי בגלל לחץ המוני המבקרים. בכל אופן, גן החיות רוצה גורים, אך הוא רוצה אותם רק כל זמן שהם גורים. אין לו מקום לכל החיות כאשר הן מתבגרות – צריך לפנות מקום לגורים חמודים חדשים שימשכו מבקרים חדשים.

מה עושים? מנסים למכור לגני חיות אחרים. אבל גני חיות רוצים חיות טהורות גזע, ורוב הגורים  נולדים מזיווגים בין תת מינים שבטבע לא היו יכולים להיפגש כלל.

בין הטורפים, יש ביקוש יחסי ללביאות אך לא לאריות ממין זכר. אריות חיים בלהקות שבהן זכר בודד ומספר נקבות ושאר הזכרים בטבע חיים בבדידות. אך לגן החיות אין חפץ באריות בודדים. הם צריכים כלובים נפרדים, והם לא מייצרים גורים מושכי קהל. לביאות – כן. וכך שוב מקצרים בני האדם, על פי תועלתם, את המשך היחסי של חיי הזכרים לעומת הנקבות. בטבע עדיין חיות הלביאות יותר מהאריות, אך בהפרש שנים קטן בהרבה.

אז מה קורה עם האריות העודפים? מסתבר שיש שוק טוב ל"אריות משומשים". רובם נמכרים ל"חוות הרג" בארה"ב, בעיקר בטקסס, שם קונים אנשים תמורת כמה אלפי דולר לאריה את האפשרות "לצוד" אותו. "ספורט" הציד עדיין מושך לא מעט אנשים,  מלך ספרד למשל. בגירסה הטקסנית זה "ספורטיבי" במיוחד – האריות, שנולדו בגן חיות ורגילים להיות מואכלים על ידי בני אדם, מפותים על ידי נתח בשר להתקרב אל הגדר, אל הצייד היושב בצידה השני, וזה יורה באריה מטווח אפס, ולוקח את הראש הכרות לפחלוץ ותליה מעל האח.

כבר היה עדיף אם היה אוכל את בשר האריה. זה היה אז שקול מוסרית לאכילת המבורגר, או שניצל. אבל סוג הצייד הזה, כל צייד בעצם, הוא פשוט עיסוק של אנשים חולים. והם עוד קוראים לזה ספורט…

עוד פעם על תוחלת החיים של זכרים

הייתי מאושר לקרוא הבוקר בעיתון הארץ שעד שנת 2030 ייסגר (בבריטניה) הפער המגדרי בתוחלת החיים, ומשך החיים של גברים ישתווה לזה של הנשים, ויהיה כ 87 שנים.

לא מצאתי את הכתבה עדיין באתר עיתון הארץ, אבל כן מצאתי את הכתבה המקורית באתר ה BBC:

Men set to live as long as women, figures show

הסיבות העיקריות לעליית תוחלת החיים של גברים, הגדלה בקצב יותר מהיר מזו של הנשים, היא שגברים הסירו מעצמם שני גורמים שהרגו בהם יותר מבנשים: הם נהגו לעשן יותר וכעת נגמלים מזה, והם עבדו בעבודות מסוכנות יותר, למשל במכרות, והיום עבודות כאלו מקצרות את חייהם של גברים רק במדינות העניות. הבריטים עוברים יותר ויותר לעבודות משרדיות, שם הסיכון הגדול ביותר הוא להחליק בשרותים.

כמו כן יש שיפור משמעותי ביכולת הטיפול בהתקפי לב המורידה את התמותה, ואנשים גם מפנימים אט אט שמזון מן החי סותם להם את העורקים, ומצמצמים את צריכתו.

זה בבריטניה, שם ההפרש בין גברים ונשים כיום הוא 4 שנים, לעומת 3.6 בישראל, ו 12 שנים ברוסיה. לא ברור לי מה הסיפור של הרוסים, למה הגברים שם מתים מוקדם. שתייה? עישון? עבודות מסוכנות?

לגביי אני, עבודות מסוכנות איני עושה, לעשן הפסקתי לפני 35 שנים במצוות זוגתי שתחייה, וגם לפני כן עישנתי מעט. אני לא צורך מזון מן החי ויש לי גנטיקה טובה במחלקת הלב כך שגם גורם סיכון זה לא משמעותי. עכשיו רק צריך לדאוג לרסן את אהוד ברק בעניין איראן, ואהיה מסודר.

וכמובן, צריך לעשות גם משהו בעניין תוחלת החיים של הזכרים ממינים אחרים. למשל אותם האפרוחים הזכרים  הצהבהבים בני יומם, הנטחנים בעודם בחיים, מיד לאחר בקיעתם מהביצה. כך נוהגים גם המגדלים האורגניים וגם יצרני ביצי החופש, למי שמשקיט את מצפונו בקניית ביצי חופש.

שוב פעם על תוחלת החיים של זכרים

בעקבות הרשומה הקודמת על תוחלת החיים של זכרים הפכתי מצמחוני לטבעוני. הבנתי שהעובדה שזכרים לא מניקים מקצרת מאד את חייהם. ספציפית, את חייהם של פרים, תיישים וכבשים (זכרים) ממספר שנים למספר חדשים. כיוון שגם ביצים אנו הזכרים לא יודעים להטיל, חיי הזכרים מזן לגהורן (זן המטילות) מתקצר  מכמה שנים לפחות מיום אחד. בקיצור, אי אפשר לצרוך חלב וביצים בלי להמית מספר גדול של בעלי חיים, ואת הזכרים שביניהם עוד יותר מהר – הרבה יותר מהר. בנוסף, העובדה שזכרים פחות כנועים, או יותר חמומי מוח וקשים לשליטה, גורמת לכך שבעדרים לבשר הזכרים מומתים בגיל מאד צעיר יחסית לנקבות. משאירים רק אחד או שניים שיעשו חיים (להרבעה), והשאר – לשחיטה.

הזכרים של המין האנושי השכילו לתרגם את "תיישיותם" לשליטה, אבל לא לאריכות חיים. אמנם המנגנון החברתי / פטריארכלי של מוהר / נדוניה, הגורם למשפחות להבין שלידת תינוקת היא חורבן כלכלי ולידת תינוק היא רווח נקי, מאפשר לזכרים לנצח את הנקבות בקרב ההישרדות של שנות החיים הראשונות. בעיקר הודות למדינות כמו הודו וסין שם תינוקות ממין נקבה לא זוכות לאותו הטיפול כמו התינוקות היותר רצויים ממין זכר, ולכן אחוז גבוה בהרבה של זכרים שורד את השנה הראשונה. אפשר אפילו לטעון שהפלות על רקע מין העובר גם הן "ניצחון" של הזכרים.

הזכרים אולי מנצחים בקרב בגיל הרך, אך הם מפסידים במערכה. המחלות המטרידות את הזכרים האנושיים זוכות להרבה יותר תקציבים למחקר ולפיתוח תרופות מאלו שמטרידות את הנקבות האנושיות, ועדיין הנקבות האנושיות, מרגע שהגיעו לגיל בגרות, חיות יותר שנים. מחקר מדהים מראה ששליש מהנקבות שנולדו ב 2011 יגיעו לגיל 100, אבל רק רבע מהזכרים (שנולדו באותה שנה). לזוגתי שתחיה יש פי 1.5 סיכוי להגיע לגיל 100 (15.4%) מאשר לי. לא סתם אני מכנה אותה "שתחיה".

ובאותו עניין: הייתה לאחרונה בהארץ כתבה על  דו"ח חדש של המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, המסכם נתונים מהעשור האחרון, עד 2010, ומאבחן מגמות חדשות בהתנהגותם של הישראלים.

תוחלת החיים בישראל מוסיפה לעלות, ועלתה בתשע שנים בממוצע ב-30 השנים האחרונות. תוחלת החיים הממוצעת היא 83.4 שנים בקרב נשים יהודיות, 79.7 שנים בקרב נשים ערביות, 79.6 שנים בקרב גברים יהודים ו-75.9 שנים בקרב גברים ערבים.

שיעור תמותת התינוקות בישראל – 3.8 לאלף לידות – ירד ב-78% ב-30 השנים האחרונות, אך עדיין גבוה משמעותית באוכלוסייה המוסלמית (6.8 לאלף) והדרוזית (5.5 לאלף).

סיבות המוות המובילות בישראל הן סרטן (25% ממקרי המוות) ומחלות לב (18% ממקרי המוות). התחלואה בסרטן עלתה בין השנים 1979 עד 2007 באוכלוסייה היהודית ב-37% בקרב גברים וב-27% בקרב נשים. היא עלתה באופן משמעותי יותר במגזר הערבי, ב-140% בקרב גברים וב-150% בקרב נשים. התמותה ממחלות לב גבוהה במגזר הערבי ב-50% יותר בקרב גברים וב-30% יותר בקרב נשים, בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. התמותה משבץ מוחי, סיבת המוות השלישית בשכיחותה, גבוהה במגזר הערבי ב-20% יותר בקרב גברים וב-70% יותר בקרב נשים. בקרב יהודים, התמותה משבץ מוחי גבוהה יותר בגברים, ואילו במגזר הערבי היא גבוהה יותר בנשים. סוכרת מהווה את סיבת המוות הרביעית בישראל (6.3% ממקרי המוות) ונמצאת בעלייה עקבית בישראל ובכלל העולם המערבי.

שיעור הפריון של המשפחות הישראליות נמצא בשיא ביחס למדינות אירופה, אולם מאז שנות ה-60 חלה ירידה בשיעורי הפריון של 21% בקרב יהודיות, 59% בקרב מוסלמיות ו-66% בקרב דרוזיות.

אכן מעודד שתוחלת החיים ממשיכה לעלות. אבל מעניין לנסות ולהבין את ההבדלים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית. האם אפשר ליחס את ההבדל כולו למצב סוציו-אקונומי, או שיש גורמים אחרים? האם ההבדל בתמותה נובע מהבדלים בטיפול או מגורמים שונים למחלות בין המגזרים? נראה לי שגם וגם.

האם יש הבדלים ביחס בין תחלואה למוות מאותה תחלואה בין המגזרים? לגבי מחלות לב, כנראה שכן. זמן ההגעה לבית חולים הוא קריטי לסיכוי לשרוד התקף לב, ורוב האוכלוסייה הערבית גרה רחוק מבית חולים, בישובים קטנים. אבל את העליה הדרמטית במוות מסרטן, עליה גדולה בהרבה מהציבור היהודי קשה לי להסביר. למה היא עלתה ב 140% אצל גברים ערביים ואיך זה משתלב עם העליה בתוחלת החיים? ברור שסכנות העישון זוכות להתעלמות בולטת בקרב האוכלוסייה הערבית, אבל האם יש גורמים אחרים, או שאנשים מתים יותר מסרטן כי הם מתים פחות מדברים אחרים?

סכנות המוות בתאונות דרכים זוכות במגזר הערבי ליחס שלא מובן לי, למשל "מצוות אי חגירת חגורת בטיחות". יותר משליש מההרוגים בתאונות דרכים הם ערבים, והיחס אף יותר גרוע אם משקללים את מספר הקילומטרים שהם מבלים על הכביש. האם הם נוסעים בממוצע בכבישים יותר מסוכנים? במכוניות פחות בטיחותיות? האם זהו מין פטליזם? חוסר מודעות הקשור איכשהו לתרבות הערבית? לא תקין פוליטית לדבר על הדברים האלה, אבל אם לא מדברים, לא חוקרים. ואם לא חוקרים, לא פותרים.

בשורה התחתונה, ההבדל בתוחלת החיים בין יהודים לערבים כמעט זהה לנשים וגברים – כמעט 4 שנים. לא מעט, אבל פחות מההבדל בין אוכלי בשר לטבעונים. (7.2 שנים לפי מחקר של ה seventh day adventists בקליפורניה).

על תוחלת החיים של זכרים

ראיתי את הסרטון על השמדת האפרוחים הזכרים, וחשבתי שיחסית לאפרוח זכר מזן לגהורן, היחס בין תוחלת החיים של גברים ונשים הוא לא כל כך נורא.

נשים חיות בין 7-19% יותר שנים מגברים (3-12 שנים יותר)  – תלוי בארץ. זה גרוע מבחינתי כגבר, אך שמחתי לגלות ש-70% מהסיבות להפרש נמצאות בשליטתי. (איך? בהמשך).

אז מה המצב אצל בעלי החיים שמהם יש לבני האדם תועלת כלכלית?

תרנגולות מזנים המיועדים להטלת ביצים כמו לגהורן: יש אי שיוויון מסוים.
הזכרים חיים 0 ימים. עם בקיעתם מהביתה האפרוחים ממויינים לזכרים ונקבות, והזכרים מושמדים מיד, בדרך כלל על ידי מעיכה וטחינה בעודם חיים. תרנגולות נקבות זוכות לחיות כשנתיים (100-130 שבועות), בדרך כלל בלולי סוללה בהן חייהן הם לא ממש חיים. תוחלת החיים הטבעית של תרנגולות היא 6-7 שנים, אך כל ירידה קלה בקצה ההטלה (ביצה אחת ביום!) גורמת לשילוח התרנגולת להשמדה, בגיל ממוצע של שנתיים. בשרה של המטילה אגב הוא לא טעים ולכן בדרך כלל עושים ממנה מזון לבעלי חיים (כולל מזון תרנגולות…). יחס תוחלת החיים בין זכרים ונקבות במטילות: אינסוף.

אפרוח זכר שהומת בגז. צילום: פסי גירש

תרנגולות לבשר (פטימים): פותחו במיוחד לגידול מהיר, במיוחד של בשר החזה. גם הזכרים וגם הנקבות חיים אותו זמן – אבל זמן קצר: 6-7 שבועות (במקום 6-7 שנים באופן טבעי). אחרי כן קצב הגידול מואט ויורדת התועלת הכלכלית מהמשך האכלתם.

פרות המיועדות לחלב: חייבות ללדת עגלים מדי שנה כדי לשמור על תפוקת חלב. את העגלים הזכרים מפטמים בתחליף חלב עד גיל 5 חדשים ואז שוחטים. את הנקבות מגדלים לחלב עד גיל 4 שנים (במקום 20 שנה באופן טבעי). אחרי 3-4 לידות יורדת התפוקה והפרה נשלחת לשחיטה. 20% מבשר הבקר הנצרך בעולם הוא בשר פרות חולבות שנשלחות לשחיטה. אצל פרות חלב הנקבות חיות אם כך פי 9.6 חודשים מהזכרים.
מסקנה – גם מי שרק שותה חלב או צורך את מוצריו אחראי להמתת מאות מליוני עגלים ופרות מדי שנה.

אצל הבקר לבשר, תוחלת החיים זהה, פרט לפרות לריבוי. פרי ההרבעה מומתים אחרי שנה, שכן "קשה" לנהל אותם מגיל שנתיים ואילך.

טוב – עד כאן אצל בעלי החיים שאנחנו מגדלים. מה לגבי בעלי החיים בטבע? האם גם שם יש אי שיוויון?

ובכן כן. שם אמנם אי השיוויון קטן מאשר אצל בעלי החיים המבוייתים, אך עדיין קיים, וגם שם הוא לרעת הזכרים.

אריות זכרים חיים פחות שנים מלביאות. אנטילופות זכרים חיים פחות מאנטילופות נקבות וכו. למעשה, אי השוויון נשמר אצל כל בעלי החוליות (כולל כמובן בני האדם).

אי השיוויון גדול יותר אצל בעלי חיים פוליגמיים מאשר בבעלי חיים מונוגמיים. אצל בעלי חיים החיים בעדר, אין צורך ביולוגי בזכרים שאינם זכרים שליטים. ברגע שזכר איבד את יכולתו להרביע נקבות, אין יותר צורך בהישארותו בחיים. הנקבות כן צריכות להישאר בחיים כדי לגדל את הצאצאים ולהיות מורבעות על ידי הזכר הבא. הזכרים (אריות למשל) מורחקים מהעדר, וסיכוייהם למות כשהם לא חיים בעדר עולים פלאים. יותר מ- 50% בכל שנה.

המנגנון הזה מבטיח מספיק שונות גנטית בין הצאצאים. קיצור החיים של זכרים מאפשר לזכרים נוספים לתרום למאגר הגנים של העדר. יותר על זה – כאן.

תוחלת החיים של זכרים קצרה יותר אם כן משתי סיבות:

• האחת – הסיכוי של זכרים מבוגרים למות גדול משל נקבות מבוגרות (מודרים מהעדר…)
• השניה – קצב התבלות האורגניזם (senescence) אצל זכרים גדול משל נקבות.

ולמה קצב התבלות האורגניזם שונה אצל נקבות וזכרים? אצל בעלי חיים מסבירים את זה בסלקציה חלשה יותר לאריכות ימים אצל זכרים מנקבות (פחות חשוב לשרידת בגזע).

אצל בני האדם, ההסבר הזה לא מוזכר. יתכן שבגלל שאנחנו נוטים להדחיק את היותנו פשוט בעלי חיים.

אז מה ההסבר המקובל ליתרון באורך החיים של הנקבה האנושית? ההסבר עד לא מזמן היה אסטרוגן, וההגנה שהוא כביכול מקנה לנשים מפני התקפי לב. הסבר זה די הופרך בשנים האחרונות.

ההסבר המקובל (מחקר ליידן) היום הוא הווסת. נשים בגיל הווסת סובלות ממחסור מתמיד בברזל (יחסית לגברים) אותו הן מאבדות עם דם הווסת (או בלידה). רמת הברזל אצל נשים בגיל הפוריות דומה מאד לזו של צמחונים – גם גברים. ואכן – אצל צמחונים כמעט ואין הבדל משמעותי בשכיחות התקפי הלב בגילאי 50-75 כמו שיש אצל אוכלי בשר. אצל לא צמחונים בגיל 75 ואילך שכיחות התקפי הלב כבר די דומה בין גברים ונשים.

יש גם הסברים נוספים, האחראים לחלק קטן בהרבה מההבדל בתוחלת החיים. עודפי הטסטוסטרון בגילאי 25-35 גורמים לגברים לקחת סיכונים שנשים לא לוקחות, סיכונים שמקצרים את חייהם. כמו למשל לרכב על אופנוע, או לנסוע למצריים…אך גם הסיכוי לנטילת סיכונים אלו הוא ענין תרבותי / חברתי, ושונה בחברות שונות. כלומר – גם זה בשליטתנו.

טוב – אז כנראה שזוגתי שתחייה תצטרך להסתדר כמה שנים בלעדי, וזה מבאס. אבל  השנים האלו שאני אחסיר יהיו ממילא השנים הפחות מלבבות..

ויחסית – מצבי עדיין יותר טוב מאפרוח לגהורן או עגל חלב.

גם היותי בעל חוליות מונוגמי משפר את מצבי יחסית לבעלי חוליות פוליגמיים, כמו למשל בדואים, קניאתים או אריות.

וזה שאני צמחוני עובד לטובתי.

וזה ששרדתי כבר את גיל עודף הטסטוסטרון גם לא מזיק.

ואם אני משווה לארצות אחרות, ישראל היא מקום לא רע לגברים. מקום שמיני בעולם בתוחלת חיים, ונשים חיות בה רק 5% יותר מגברים 🙂

בבלרוס למשל, מקום 117 בעולם, נשים (75.2) חיות הרבה יותר, 19% יותר מגברים (63.1)! אולי זו הסיבה שאיווט ליברמן מבלה בה את חופשותיו?

והארצות בהן גברים חיים יותר מנשים? זימבבואה (44.1 שנים) וסווזילנד (39.8 שנים). שם כבר הייתי מת…