משפה לשפה

ראיתי בסינמטק את סרטה של נורית אביב "משפה לשפה", ונזכרתי בילדותי. אגב, אני רואה סרטים גם שלא בסינמטק, אך משום מה אין לי הרבה מה להגיד עליהם, קל וחומר לכתוב.

"משפה לשפה" מספר את סיפורים של תשעה אנשים שעברו משפה לשפה. או עקב הגירה, או בגלל שגדלו בחברה שבה שפת האם הודחקה. למשל – ערבית-יהודית-מרוקאית אצל חיים אוליאל (ההוא מלהקת שפתיים) משדרות, או שהם גדלו בחברה בה שפתם היא שפת המיעוט. רוב המרואיינים הם אנשים שהשפה משמעותית בחייהם: משוררים, סופרים, אנשי רוח, מוסיקאים, ומה שיש להם להגיד בהחלט שווה שמיעה. היו לי השגות לגבי מה שעשתה הבמאית כדי להכניס קצת עניין חזותי בסרט שהוא בבסיסו רק "ראשים מדברים". היה לי תיאטרלי מדי, אבל יתכן שסף הרגישות שלי לתיאטרליות נמוך מדי, ולראיה, החרם הכמעט מוחלט שלי על תאטרון ואופרה. זוגתי דווקא אהבה את הצד החזותי של הסרט. לדעתי נורית אביב קצת יותר מדי זמן בפריז, וכבר נגועה בפלצנות הנדרשת כנראה כדי להשתלב שם במילייה הנכון.

אבל מקרה כמו שלי, לא היה לה בסרט: נולדתי בחיפה, ועד אחרי גיל שלוש, נשארתי בבית. הורי גרו בקומה ראשונה, ושתי קומות מעל גרו הורי אבי, שאצלם הייתי הרבה. יצא, שלא למדתי עברית עד שיצאתי לגן, כמעט בן ארבע. למזלי, בגן שאליו הלכתי, במשעול העמק שבין רחוב הילל לארלוזורוב, הייתה גננת יקית, ואליה יכולתי לרוץ כל פעם שאחד הילדים פנה אלי בדברים, ולשאול אותה בגרמנית (קלוקלת, מסתבר) ?was hat er gesagen (מה הוא אמר?). הייתי אמור להגיד כמובן ?was hat er gesagt אבל דקדוק לא היה חזק אצלי אף פעם. ואני גם לא איש של שפה, כך שלא נשארה לי טראומה משמעותית מהמעבר הזה, או שהדחקתי את הטראומה הזו בהצלחה, כמו את כל האחרות. ואולי הכתיבה הזו כאן היא הטיפול הנדרש כדי לטפל בטראומה, לבטא אותה במילים, להביא אותה אל המשלב הסימלי, היה אומר ז'אק לאקאן.

Der Erlkönig by Albert Sterner, ca. 1910

היה מישהו בסרט (אהרון אפלפלד אני חושב), שזכר שיר בגרמנית שסיפרה לו אמו, או אולי סבתו. את אותו השיר ממש – "שר היער" – Der Erlkönig של גתה (Johann Wolfgang von Goethe), אני זוכר מאם אימי, אוממה יטקה, שגם כשזיכרונה כבר בגד בה לחלוטין, והיא לא זכרה איזה יום בשבוע זה, יכלה לדקלם, ואכן דקלמה באוזני מאות שורות של פואמות אותן למדה בעל פה בבית הספר היסודי והתיכון.  Der Erlkönig מספר על אב הרוכב דרך היער, ובזרועותיו ילדו הגוסס, והילד רואה את אותו ה Erlkönig, (מונח שמקורו בתרגום שגוי של המילה הדנית elverkonge שפירושו "king of the elves").  בסוף השיר, הילד מת בזרועות אביו. שיר נורא עצוב. שוברט הלחין את השיר, והנה גרסה שלו בביצוע מופתי של דיטריך פישר-דיסקאו. המילים בהמשך, אם מישהו רוצה לשיר יחד אתו…

Der Erlkönig

Wer reitet so spät durch Nacht und Wind?
Es ist der Vater mit seinem Kind;
Er hat den Knaben wohl in dem Arm,
Er faßt ihn sicher, er hält ihn warm.

"Mein Sohn, was birgst du so bang dein Gesicht?" –
"Siehst, Vater, du den Erlkönig nicht?
Den Erlenkönig mit Kron und Schweif?" –
"Mein Sohn, es ist ein Nebelstreif."

"Du liebes Kind, komm, geh mit mir!
Gar schöne Spiele spiel' ich mit dir;
Manch' bunte Blumen sind an dem Strand,
Meine Mutter hat manch gülden Gewand." –

"Mein Vater, mein Vater, und hörest du nicht,
Was Erlenkönig mir leise verspricht?" –
"Sei ruhig, bleibe ruhig, mein Kind;
In dürren Blättern säuselt der Wind." –

"Willst, feiner Knabe, du mit mir gehen?
Meine Töchter sollen dich warten schön;
Meine Töchter führen den nächtlichen Reihn,
Und wiegen und tanzen und singen dich ein." –

"Mein Vater, mein Vater, und siehst du nicht dort
Erlkönigs Töchter am düstern Ort?" –
"Mein Sohn, mein Sohn, ich seh es genau:
Es scheinen die alten Weiden so grau. –"

"Ich liebe dich, mich reizt deine schöne Gestalt;
Und bist du nicht willig, so brauch ich Gewalt." –
"Mein Vater, mein Vater, jetzt faßt er mich an!
Erlkönig hat mir ein Leids getan!" –

Dem Vater grauset's, er reitet geschwind,
Er hält in Armen das ächzende Kind,
Erreicht den Hof mit Müh' und Not;
In seinen Armen das Kind war tot.