המכחישים

השנה היא השנה הראשונה בחיי שהתחסנתי נגד שפעת. לא בגלל שהתחלתי להרגיש לפתע פחות חסין. ממש לא. אבל אולי בגלל הגיל הפורמלי, אולי בגלל שהיה מסע פרסום נרחב, אולי בגלל שקופת חולים מכבי אפשרה לעשות את זה פה לידנו, אצל האחות, בלי תור.

אני גם לוקח ברצינות יחסית את עניין הקורונה. אולי בגלל שיצאתי בשלום מחמישה שבועות בצפון איטליה בינואר ופברואר ואחרי זה נראה לי אדיוטי להדבק סתם כך פה. אולי בגלל הגיל, ואולי בגלל שאני עוקב באדיקות אחרי מספרי החולים והמתים בארצות השונות ורואה את הקשר בין ההתנהלות לבין התוצאות (כן, כולל שבדיה).

אני גם מוכן להודות שמשפיע על יחסי למגיפה זה שהכנסותי לא נפגעו מהמגיפה (אולי כי אין לי הכנסות) והוצאותי ירדו דרמטית. גם זה שקל לי יחסית להיות מבודד בגלל התנאים החומריים הטובים יחסית בהם אני חי, (והגינה שמספקת לי תעסוקה בלי סוף,) הם בהחלט גורם. אם הייתי מגיע לסף רעב בגלל המגיפה אולי הייתי נוטה יותר לזלזל בה.

מצד שני, אני לא מזלזל במגיפה למרות החשד האינסטנקטיבי שלי בכל מה שנתניהו ושלוחיו עושים ולמרות ההערכה המאד נמוכה שהייתה לי לשר הבריאות הקודם.

במקביל, אני מנסה להבין את תופעת מכחישי הקורונה. אלו באים מצויידים בטווח של טענות. בין שזוהי שפעת עם יחסי ציבור, בין אלו שאומרים שחייבים להגיע לחיסון עדר ושצריך שידבקו כמה שיותר אנשים, בין אלו אומרים שימותו כך וכך X אנשים, או מוקדם או מאוחר, ובין שרואים בזה מזימה של הרודן נתניהו להנציח את כהונתו.

אני בטוח שיש עוד טענות, אבל אם אפשר להכליל הכללות, יש יותר מכחישי קורונה בצד ימין של המפה הפוליטית. ברמת האזרחים, אלו יהיו "אנשי התיקון השני לחוקה" מנופפי הנשק בארה"ב, שרואים בתקנות לבלימת המגיפה פגיעה בחרויות האזרח (הלבן כמובן, אין שחורים ביניהם) שלהם. ברמת המנהיגים, יש קו ברור המחבר רודנים ברחבי העולם, מבולסונרו בברזיל, טראמפ בארה"ב, לוקשנקו בבלרוס, אורבן בהונגריה ועוד (פה נתניהו חריג, אולי בגלל שהוא היפוכנדר, אולי בגלל שהוא בקבוצת סיכון).

אותם מנהיגים המסרבים להיכנע לעריצות עובדות המדע (למשל התחממות כדור הארץ) מסרבים גם להיכנע לעריצות הוירוס. כי הוירוס הוא אכן עריץ. אי אפשר לנהל אתו משא ומתן, והוא פוגע פגיעה אנושה בכוחם של רודנים. הרודן שיתעלם ממנו, ישלם עם הזמן מחיר. אין הרבה רודנים שישרדו מוות המוני של אזרחיהם שאותו אפשר לייחס ישירות למחדליהם. הרבה רודנים גם נשענים על תמיכת המעמדות החלשים (פה אלו אולי רוב הביביסטים) ואלו המעמדות שבהם הוירוס מכה יותר חזק.

אני ממש לא וירולוג ולא אפידמיולוג וגם לא מנסה לטעון טענות מסוג זה. אבל אפשר להפעיל שכל ישר קצת. למשל להתסתכל על המספר הכולל של המתים בכל מקום ומקום, ולהשוות אותו לממוצע הרב שנתי באותם חודשים ובאותו מקום. כך אפשר לנטרל טענות שמייחסים מוות מקורונה למי שמת מסיבות אחרות ורק היה בגופו הנגיף, או טענות מהכוון הנגדי שרבים מאלו שמתו בבתיהם בלי שיאושפזו ויבדקו בעצם מתו מקורונה. אפשר לראות את המספרים למשל כאן, והם חד משמעיים. במדינות שחיפפו או שהשתהו בהבנת חומרת המגיפה אפילו בשבוע או שבועיים, הייתה תמותה עודפת באחוזים גבוהים.

בישראל אגב, תמותה עודפת נמוכה, אבל לטעון שזה בגלל שהמגיפה לא רצינית מתעלם מזה שאלמלא הצעדים שננקטו היא הייתה גבוהה בהרבה. אנחנו אולי עם סגולה, אבל הנגיף לא מתרשם מזה. כמה יותר גבוהה, אפשר לראות על ידי השוואה למדינות עם מאפיינים דומים (אבל פה תמיד יבוא מישהו ויטען שמשהו לא בדיוק אותו דבר – מכחישי עובדות לא מתייאשים).

אני מזכיר (למכחישים) מה קרה בזמנו לתושבי יבשת אמריקה כאשר באו במגע עם הפולשים מאירופה. 95% מהם מתו – ממחלות שהאירופאים נשאו בגופם ושאליהם כבר הייתה להם עמידות. אז נגיף הקורונה לא הורג את הנדבקים באותם האחוזים כמו אבעבועות שחורות את האינדיאנים, הערכות עדכניות נעות בין 0.2% ל 0.5%. אחוזים מהנדבקים (לא רק "המאומתים") – רק פי שתיים עד פי חמש מאלו של השפעת. אבל אלו אחוזים מקהל יעד הרבה יותר גדול. לרוב הציבור יש חסינות טבעית או מלאכותית לשפעת. אני לא יודע מה היחס בין מספר האנשים העלולים להדבק בקורונה לעומת אלו העלולים להדבק בשפעת, אבל סביר שזה יחס דו־ספרתי.

אחרון לא חביב כלל – קורונה היא לא שפעת עם יחסי ציבור ולו רק בגלל הסבל העז שעוברים החולים מצד אחד, שבועות ארוכים של כאבים עזים, קשיי נשימה וחולשה קיצונית (יש לי עדויות מיד ראשונה) והנזקים ארוכי הטווח, אולי הקבועים, שנגרמים למחלימים.

אחרי אחרון: לאלו שאומרים (במעשיהם אם לא במפורש) "שימות הזקנים, אני מה אכפת לי" אני אומר "גם אתם תגיעו לשם". וש 18% מהמתים היו מתחת לגיל 40. שתדעו. ולאלו שאומרים שזה הכל מזימה של ביל גייטס כדי להזריק לנו צ'יפ או שזה נגרם מקרינת 5G, אני לא אומר כלום. שיורידו מסכות ושיעשו מה שהם רוצים, רק לא בסביבתי.

שוב, על חייהם הקצרים של זכרים

לפני כמעט עשור בדקתי את הסטטיסטיקה של תוחלת החיים במדינות שונות, בערים שונות בישראל וההבדלים בין גברים ונשים. לא אהבתי את מה שמצאתי, ומתוך סקרנות גם המשכתי ובדקתי מה ההבדלים בין המין האנושי למינים אחרים. מה שמצאתי, גרם לי סופית לעבור, אחרי כמעט ארבעים שנה, מצמחונות לטבעונות. אפשר למצוא את סיכום הממצאים לגבי בעלי חיים, בטבע ובחקלאות, במתועשת ובזו שלא (איפה שעוד אפשר למצוא כזו) ברשומה שכאן. (ועכשיו, כשחיפשתי את הקישור לשים פה מימין, גיליתי שכתבתי על זה מספר לא מבוטל של פעמים)

אפשר לראות את ההבדלים בין גברים לנשים על פי מה שנקרא sex ratio או לפעמים gender ratio. זהו היחס בין מספר הגברים לכל מאה נשים בכל גיל וגיל.

אפשר לראות שיש שיפור מתון במצב הגברים, ולמשל בין בני התשעים הייתה עליה מ 40 גברים למאה נשים ל 50. כלומר שבין שיש פי שניים בנות תשעים מבני תשעים. ויש פי 1.3 נשים מגברים בין גילאי השמונים.

ואז מופיע לו בזירה וירוס הקורונה, ובא לחרב את השיפור היחסי במצבם של הגברים. לא די בכך שהוירוס הורג אנשים על פי מבחן הכנסה (עניים מתים מקורונה יותר, בכל העולם), הוא גם הורג פי שניים גברים מנשים (אם כי יחס ההידבקויות זהה לגברים ונשים) פי שאפשר לראות מהנתונים בטבלה מטה (הדוגמה מהעיר ניו-יורק)

וזה הרבה יותר גרוע, כי כפי שאפשר לראות בטבלה מטה, מחצית מהמתים הם מבני ה 75 ומעלה. (הנתונים מניו-יורק). במקומות רבים רוב משמעותי של המתים היו בני שמונים ומעלה. ואני מזכיר שבקבוצות הגיל האלה יש רוב מובהק של נשים (כפי שאפשר לראות בכל בית אבות, ובטבלה מעלה). אם פי (4095/2530) 1.62 גברים מתים, ויש בגילאים האלה בערך פי 1.8 נשים מגברים, המכפלה של שני מספרים מראה את הסיכוי של גבר מעל גיל 75 למות מקורונה – בקירוב פי שלושה משל אשה בת גילו! (טוב, רק פי 2.9 🙂

תמותה מקורונה על פי גיל

לא די שגברים פחות זוכים להזדקן מנשים, מבין אלו שכבר שרדו והגיעו ל"גבורות", בא הוירוס המנוול, והורג בהם פי שלושה מאשר בנשים. אחרי המגיפה, היחס בין נשים לגברים בגילאים המבוגרים יהיה עוד יותר גרוע. יהיה לנשים עוד יותר קשה למצוא לעצמן בן זוג בגילאים הגבוהים.

למה הוירוס מתאכזר יותר לגברים, ועוד יותר לגברים זקנים? אין תשובה סופית. ראיתי שמייחסים את זה לעישון, שיותר נפוץ אצל גברים (והוא גם אחת הסיבות לתוחלת החיים היותר נמוכה מלכתחילה). יש הטוענים שלנשים, בזכות הכרומוזום X הכפול, יש מערכת חיסונית יותר חזקה. אחרים מיחסים את זה שלגברים יש יותר ACE2 receptors המהווים שער כניסה לוירוס הקורונה.

אני מתעניין יותר בגורמים שבשליטת האדם הבודד, כגון תזונה, פעילות גופנית, אורח חיים, המנעות מהתמכרויות וכו. עם שפע ה ACE2 receptors שכנראה יש לי אין לי הרבה מה לעשות.

עוד כתבה בנושא בעיתון הארץ. לכל אלה המתקמצים לתמוך בעיתונות ראויה, הנה כמה פסקאות:

אחת השאלות הבוערות שעליה מנסים המומחים לענות בנוגע להתפרצות מגפת קוביד־19 (מגפת נגיף הקורונה) היא מה שיעור התמותה בין האנשים שנדבקים במחלה. כל עוד היקף ההדבקה במחלה באוכלוסייה הכללית לא ידוע, שיעור זה מבוסס על הערכות בלבד. אולם נתון אחד בולט בכל הניתוחים הדמוגרפיים שנערכו עד כה: שיעור ההידבקות של גברים ונשים בנגיף זהה, אבל גברים מתים באופן משמעותי יותר מסיבוכי המחלה בהשוואה לנשים, והפער בין המינים נשמר לאורך כל קבוצות הגיל.

למשל, בנתונים שנאספו בסין, שיעור התמותה של הגברים היה 2.8% מבין עשרות אלפי חולים במדינה, בהשוואה ל–1.7% בקרב הנשים, וגם הגיל החציוני שבו נשים מתות מהמחלה גבוה בכחמש שנים מזה של הגברים. נכון להיום, כשמחקרים על הנגיף SARS-CoV-2 נערכים ברחבי העולם אבל עדיין יש יותר שאלות מתשובות, אין המדענים מסוגלים להציע יותר מהשערות להסברת פער זה, והשערות אלה יידרשו להיבדק במחקרים נוספים.

זום

היה חסר לו רוחב סרט (אבל לא רוחב יריעה) למרצה, בהרצאה אחת (מני רבות) ששמעתי השבוע ולכן דיבורו נקטע מעת לעת. וכשגדלו רווחי השקט הפך להיות יותר ויותר קשה לגשר על הפערים בהבנת הנאמר. אז פתחתי את המיקרופון (רוב המרצים לא מסוגלים לעקוב אחרי ה chat תוך כדי הרצאה) והצעתי לו לכבות את המצלמה (ובכך לשמר את רוחב הסרט לשמע). ואכן, הפלא ופלא, לא היו יותר הפסקות בשטף ההרצאה.

עוד הפלא ופלא – לרוב הנוכחים לא ברור (לדעתי) מה הקשר בין כיבוי המצלמה והשיפור בשמע. האם נדרש רקע הנדסי כדי להבין שהן החוזי והן השמע הם סוגי אינפורמציה המתחרים זה בזה על רוחב הסרט המוגבל בערוץ? שהחוזי (וידאו) צורך הרבה יותר רוחב סרט מהשמע? או שאולי דור שלא ידע איך זה לעבוד עם מודם של 300 באוד (זוכרים את הצליל שהמודם היה עושה על קו הטלפון, ושלא אפשר היה לדבר בטלפון באותו זמן?) מובן עבורו מאליו שיש מספיק רוחב סרט לכל מה שצריך שיהיה?

עוד הפלא ופלא: מאותו רגע היה לי הרבה יותר קל לעקוב אחרי מהלך הדברים. מבחינתי, מראה הדובר הוא בבחינת "רעש" בערוץ התקשורת, רעש הממסך את "האינפורמציה" שהיא היא תכולת ההרצאה, הדברים הנמסרים. ואם לוקחים את הדברים הלאה, גם צליל דיבור הדובר הוא מבחינתי, בלא מעט מקרים, רעש. רעש שלא קיים כאשר הדברים נמסרים בכתובים.

אז למה אני לא פשוט קורא? למה אני הולך להרצאות? קצת בגלל האינטראקטיביות, בגלל היכולת לשאול שאלות בזמן אמיתי, יכולת שכאשר אתה משתתף בהרצאה דרך זום יורדת משמעותית, במיוחד כשיש כמה עשרות משתתפים. היתרון העיקרי של הרצאה מבחינתי הוא שאתה נישא קדימה בלי יכולת לעצור ולברוח הצידה לכל מיני דברים. זה כמו ההבדל בין ספר אודיו וספר כתוב. בקריאה אני לא פעם פורש הצידה מהטקסט, למשל לברר מושג או מונח שאני לא מכיר, או לעקוב אחרי רפרור לאיזו יצירה או מחבר, ואחרי רבע שעה או יותר אני שם לב שאני כבר מזמן לא בטקסט המקורי.

מצד שלישי – בהרצאות בזום אני מוצא את עצמי לפעמים מנסה לעצור את ההרצאה ולעשות לה rewind, במקומות שפספסתי או שלא הבנתי (כמו שאני רגיל לצפות בכבלים. חוזר אחורה בכל פעם ששמתי לב שאני לא מבין מה קורה, בדרך כלל כי נרדמתי לכמה דקות, ושוב קדימה או סתם עוצר את החדשות והולך לשתות מים). אין בזום בזמן אמיתי אפשרות לעצור או לחזור אחורה בזמן, גם אם ההרצאה מוקלטת תוך כדי. אין דרך קלה לעבור להקלטה ולחזור להרצאה ואני גם לא בטוח שאם היתה כזו, זה היה ממש שימושי בהרצאה.

מהם הדברים הגורמים לחוט המחשבה שלי לנדוד תוך כדי הרצאות בזום? כל אותם החלונות הפתוחים אל תוך בתיהם של אנשים. לא ממש ברור לי למה אנשים לא מכבים את המצלמה שלהם כאשר הם סתם מאזינים פסיביים להרצאה. הרוב כן מכבים, אבל אלו שלא, מייצרים רעש חזותי על אפיק השידור וממש מסיחים את דעתי (המציצנית, מסתבר). ממש מעניין לי להקליק על חלון משתתף כזה או אחד, להגדיל אותו למסך מלא ולהציץ לתוך ביתו, להסתכל עליו כשהוא בסביבתו הטבעית והוא לא שם לב שאני מסתכל לו בלבן של העיניים.

מה למדתי מהצצות אלו? למשל שבניגוד לפוליטיקאי הממוצע, הצופה הממוצע דווקא לא מקפיד למקם את עצמו לפני קיר של ספרים. גם אני מצליח משום מה, למרות שיש פה בדירה שלוש קירות המכוסים בחלקם הגדול בספרים, לא להתמקם דווקא לפניהם. רוב המרצים, דווקא כן ממוקמים כנגד רקע שכזה, אולי כי הם מרגישים צורך לבסס את סמכותם בעזרת קיר מלא ספרים שהם לבטח קראו (ושאני תמיד מתפתה לנסות לזהות). אצל רובם לפחות, אלו לא סדרות של ספרים בעלי כריכה אחידה, מאלו שקונים על פי מטר, כמו למשל אצל מנהיגנו הדגול והנצחי.

הערת אגב: את האינטואיציה היותר עמוקה שלי על ערוצי שידור, היחס המהותי בין רעש ליכולת העברת נתונים, חוק שאנון, דברים מעין אלה, יש לי בדיעבד לא מקורסים בנושא שלמדתי בזמנו בהרצאות תואר ראשון (שלבטח כיסו את הנושא אבל כמו דברים רבים אחרים מחקתי מיד אחרי שסיימתי להיבחן על הנושא, בהצלחה אפילו), אלא מלימוד עצמי תוך כדי מחקר מעשי בתקופת עבודתי כמהנדס. מה שמוכיח את הנקודה, לגבי ערוצי התקשורת היותר יעילים להעברת מידע מן העולם החיצוני אל תוך מוחי. טקסט.