פרמקולטור

הבוקר החרבתי מערכת אקולוגית שלמה.

לא יכולתי לדחות עת זה יותר. עצי הפרי החלו להנץ, והקטנים שבהם נראו לי זקוקים לקצת תגבור תזונתי לקראת האביב. דשן כימי לא יעלה על הדעת, ולקנות דְּשֹׁנֶת  (קומפוסט) כאשר בחצר עומד לו מַדְשֵן (קומפוסטר) מלא וגדוש שכבר שנה לא רוקנתי לא נראה לי סביר.

למה לא רוקנתי את המדשן? כי הוא היה מבוצר יותר מקו בר-לב. למה יותר? כי קו בר-לב לא עצר את המצרים, אבל ביצורי המדשן עצרו את חזירי הבר מלפרק אותו. (סיפרתי על זה בפרוטרוט כאן). אבל כאמור לא הייתה ברירה. הייתי צריך את הדְּשֹׁנֶת.

המדשן, באופן די תמוה, לא התרוקן למרות שהעמסתי עליו את כל שיירי המזון מהבית, את כל החשבונות והמסמכים שגרסתי, וגם קצת עלי שלכת, במשך שנה שלימה. ידעתי שהמשמעות היא שיש בתוכו מערכת אקולוגית שלמה שניזונה ממנו, כולל מושבה של עכברי שדה, שאחד מהם החליט אפילו בשלב מסוים להתנחל בביתנו, מאחורי מדיח הכלים, שם ניזון בעיקר מכבלי חשמל וצינורות מים, עד שהכריח אותי להחזיר אותו אחר כבוד למדשן. המדיח פשוט הפסיק לעבוד.

הבוקר, כשהתחלתי לפרק את רשת הפלדה שעטפה את המדשן ומוטות הברזל שעיגנו את פינותיו, היה רק עכבר אחד במדשן. הוא יצא החוצה ונעמד על קצה הרשת, שפמו מרטט בעצבנות. ואז משך בכתפיו, וזינק זינוק מרהיב אל צידו השני של אפיק הנחל שלגדתו עומד המדשן. יותר משני מטרים בקו אווירי. שם הוא נחת ללא פגע ונעלם. חמוד.

בתוך המדשן, אחרי שהסרתי את השכבה העליונה שעדיין לא התפרקה, מצאתי מספר מושבות נמלים, ואינספור מקקים, חשופיות וחרקים מסוגים רבים ומגוונים. ממש מערכת אקולוגית משוכללת שלאט לאט פירקתי ופיזרתי דלי אחר דלי סביב שורשי כמה עצים נבחרים. אני מעריך שכ 700 ליטרים של דְּשֹׁנֶת.

על מושבות הנמלים לא חסתי, למרות התועלת המוכחת שהן מספקות בתיחוח הקרקע. אחת ממושבות הנמלים הזו העלתה על עץ הצפצפה הצמוד למדשן כמות מאד גדולה של כנימות שכיסו אותו כולו בפייחת, מין הפרשה שחורה ודביקה ממנה ניזונות הנמלים. סימביוזה של ממש, אלא שהעץ אני חושש, מת. כל עליו נשרו הרבה לפני הסתיו, ואני סקפטי באם הוא הולך להתעורר באביב (שכבר פה למעשה). גם החזזית הכתומה המכסה חלקים מהגזע היא לא סימן מבשר טובות. העץ הזה, אחד מארבעה שתילים זערערים ששתלתי והיום גובהם מעל עשרה מטרים, הוא דווקא זה שהיה יכול להיות יותר אפקטיבי בהסתרת  חלונותינו מחלונות המפלצת הנבנית מעבר לכביש. אז די ברור למה לא כאב לי הלב על הנמלים האלה. עוד דוגמה לצביעות של טבעונים?

עוד מחזור מתחיל היום, של כינון מערכת אקולוגית חדשה בתוך המדשן, מכל מה ש"מייצרים" בביתנו. אני  מסתכל לפעמים בהשתאות על כל הנפח הזה שלא הולך להטמנה, שלא יוסע למזבלה אי שם, אולי בנגב. כנראה שבית טבעוני (ברובו) מייצר יותר פסולת אורגנית מהרגיל, עם כל קליפות הירקות והפירות האלה. גם את כל הניירת שאני גורס (במהלך צפייה בטלוויזיה), כל החשבונות, כל דפי החשבון, כל הדואר שאנחנו עדיין מקבלים בנייר למרות שכל מה שאפשר אני כבר מקבל במייל, גם זה מצטרף לנפח לא קטן, ואת כל הפחמן הזה אני מעדיף להחזיר לקרקע אצלי בגינה במקום לשנע למפעלי נייר חדרה. נראה לי יותר נכון אקולוגית. אני גם מהסס לזרוק למחזור את כל הניירות האלה לא גרוסים. ואם כבר גרסתי, אז יללה למדשן…גם קרטונים נראה לי עדיף להשתמש לחיפויי קרקע במקום למחזר. פה, אני לא יודע אם אני צודק אקולוגית, אבל כך לימדו אותי בקורס הפרמקולטור, וזה באמת מקטין אידוי מים.

עוד רשומת זבל..

מודעות פרסומת

חזירויות

אחד הדברים הטובים בחיפה הוא האופן שבו הטבע משתלב במרקם העירוני. זה נגזר מהטופוגרפיה ההררית ומהעובדה שאין בניה בתוך אפיקי הנחלים אלא רק על קו הרכס. כתוצאה מכך, לא מעט בתים בחיפה סמוכים לאפיקי נחלים, גובלים בטבע פראי של ממש, ונהנים מנוף ירוק ולא מופרע. מרחבים ששוכני גוש דן יכולים רק לחלום עליהם.

אבל, בטבע הפראי יש חיות בר. ויחסי השכנות אתם עשויים להיות מתוחים. השכנים, במקרה שלי, הם משפחת אברמוביץ (אתם אני נפגש רק בבתי המשפט…), שפני סלע, נמיות, שועלים, תנים וחזירי בר. עם הטורפים שבין בעלי החיים אין לי פלוגתא. הם שקטים, לא מזיקים וכנראה גם ממיתים נחשים. שפני הסלע מצד שני הם בעלי כושר חיסול צמחיה מדהים, הם מטפסים מעולים ובלי גדר שתמנע את כניסתם אין גינה.

אבל עם חזירי הבר – ספציפית, עם משפחה של שמונה חזירי בר: אבא, אמא ושישה גורים די גדולים יש לי מרוץ חימוש המסלים מיום ליום. המשפחה הזו "תפסה תחת". גם פשוטו כמשמעו – הם פשוט חבורה של שמנים, וגם בהשאלה – אין להם שום פחד לא מתאורה, לא מקרבת בני אדם, לא מכלבים נובחים ולא מגדר בקר חשמלית.

הם גילו את הקומפוסטר (מדשן) שלי, וקליפות האבטיחים שבו, על תכולת המים שבה, מושכות אותם משיכה עזה.

המדשן, מדשן תרמי מתוצרת נוידורף, הוא מדשן מצוין. נפחו מטר מעוקב אחד, אין לו תחתית והוא מורכב מארבע דפנות המחוברות זו לזו בתפסנים.  חזירי הבר כנראה פשוט נוגחים בו ומפרקים אותו. בבוקר אני מוצא את ארבעת הדפנות מפוזרות על שטח רחב, והתפסנים עפו לכל עבר. פשוט שווינראי! (חזירות, למאותגרי האידיש…).

אז מה הבעיה אתם שואלים? אם חזירי הבר אוכלים את האשפה האורגנית שלך, זו דרך מצוינת למחזר אותה, לא?

נכון, אני לא באמת מסתמך על הדשונת המופקת מהמדשן שלי לדישון הגינה. פעם בשנה המדשן מפיק כמה דליי דשונת שאני מפזר פה ושם, אבל לא מזה ניוושע. שק דשונת עולה 8 שקלים, אז לא ממש הגיוני לטרוח את כל הטרחה הזו כדי לחסוך שק או שניים של דשונת. המוטיבציה האמתית היא לא להשליך פסולת אורגנית ומבחינה זו אחת היא לי באם היא מתפרקת לדשונת במדשן או לצואה במעיי חזירי הבר.

יש בעיה קטנה עם הפתרון: חזירי הבר לא אוכלים את הכל, ומה שלא בא להם הם מפזרים לכל עבר. וחוץ מזה, אם הם כבר באים, אז יש להם מנהג מגונה לעקור צמחים כדי לחפש תולעים בין שורשיהם. או שאולי האדמה הלחה היא המושכת אותם. שורה תחתונה – הם גורמים לנזרים ניכרים, חזירות של ממש.

והם גם די מפחידים. כשאני יוצא אליהם לחצר בצעקות, הם נוחרים אלי בחזרה נחירות של איום, נחירות ממש מאיימות. לפי מה שמספרים לי, לא רעיון טוב להיקלע בין אמא חזירה לגוריה. היא שוקלת בקלות 200 קילו, ונראית ממש עצבנית.

אני בהחלט מבין את מצוקתם. יבש מאד בנחל בקיץ, הגבים התייבשו מזמן (ולמרות זאת היתושים עדיין כאן בהמוניהם), אין מעינות נובעים ורוב הצמחייה שם די יבשה. אלת המסטיק לא בא להם לאכול (גם לא לשפני הסלע, בגלל זה הצמח הזה כובש את כל השטח) ואני מציב בפניהם פיתויים שקשה לעמוד בפניהם בדמות חומר אורגני עסיסי ושופע. מה עושים?

התחלתי לבצר את המדשן. תקעתי 4 מקלות עמוק סביבו, וקשרתי אותם והמדשן יחדיו בחבל עבה. הצחקתי את החזירים. המקלות וחלקי המדשן היו מפוזרים למחרת בהפגנתיות על פני שטח עוד יותר גדול.

החלפתי את המקלות בברזלי זווית התקועים עמוק בארבע פינות המדשן, ממש עמוק. ושוב הצחקתי אותם. הם הצליחו להרים את המדשן מבין ברזלי הזווית ולהעיף אותו לכל הרוחות. למרות שבני האדם אוכלים חזירים ולא אוכלים כלבים, מסתבר שחזירים חכמים הרבה יותר מכלבים, וגם ניתנים לאילוף. רק שיש להם מנהגים קצת מעצבנים, כמו להתפלש בזבל ולעקור צמחים.

בשלב הבא במירוץ החימוש המסלים ביני לבין משפחת החזירים, עטפתי את המדשן ברשת ברזל די קשיחה, וקשרתי אותה לברזלי הזווית בחוטי ברזל. על שוליה הנחתי אבנים כבדות, אבל לא זה מה שמזיז לחזירים. הם מסוגלים להזיז אבנים שאני לא יכול להזיז. אבל הרשת בשלב זה עובדת. כבר שלושה ימים שהמדשן עומד על מכונו. טפו טפו טפו..

יש לי קצת נקיפות מצפון כלפי החזירים, אבל מצד שני, אין להם שום בעיה לחצות כבישים ולסייר ברחבי השכונה בלילה, וגם בשעות הערב המוקדמות, כאשר עדיין אור. אז שילכו להפוך את הגינות של מישהו אחר….

לגבי הצמא שלהם – בעבר השקעתי באפיק הנחל מיכל והתקנתי בו טפטפת שתמלא אותו מים כאשר הגינה מושקית, כדי שיהיה להם מים לשתייה וכדי שיעזבו אותי בשקט. לא עבד. הם אוהבים להתפלש כאמור, ולילה לילה הם פרקו את כל המתקנים שהתקנתי עבורם, עד שהתייאשתי והפסקתי עם זה.

אם יש למשהו רעיון איך להתחשב בחיות הבר, לתת להם ליהנות משיירי האוכל שלנו, אבל שיאכלו "כמו בני אדם" ולא יגרמו נזקים, ספרו לי איך. עד אז, אני בונה על עליונות טכנולוגית.

עדכון מקץ שבוע: הייתה מתקפה על המדשן הלילה. את הגדולה שבאבנים הם הזיזו בחזירות הצידה, נגחו ברשת הברזל וקימטו אותה, ושוב העיפו את התפסנים של אחת מדפנות המדשן. אבל שניתן לראות בצילום הוא שרד איכשהו.

אני בונה על תבונת החזירים שיבינו שזה חסר תוחלת ומקווה שיפסיקו להתעלל במדשן. נראה.