2X+2

זו הנוסחה ששכחתי, ובגלל השכחה הזו כמעט שחטפתי מכות היום.

הייתי בדרך חזרה ממחסן העצים בעיר התחתית, שם אני רוכש עוד ועוד לוחות של עץ לבוד ושל "סנדביץ" עבור המייצב של זוגתי (שיהיה פיצוץ, באחריות!). רצה המקרה ועברתי ליד שוק תלפיות. רצה המקרה גם, והייתה חניה במגרש החנייה שליד השוק (אירוע לא שכיח), אז עצרתי והלכתי לקנות ענבים.

החניה בשוק לא בחינם, ותוך ניסיונות להתחבר לשרת של פנגו, הגעתי לדוכן של פירות, והיו שם ענבים – גם ירוקים וגם אדומים, כולם בלי גרעינים. ביקשתי סלסלה אחת מזה ואחת מזה. והמוכר שקל את שתיהן, ואמר לי "35 שקלים".

נראה לי קצת הרבה, אז שאלתי אותו מה היה משקל הסלסילה השנייה. זה כבר לא מצא חן בעיניו. לא במקרה הם שמים את המשקל  "לעיניהם בלבד" כשהצג מוסתר היטב משדה הראיה שלך. הוא הסכים להגיד לי שזה היה 1.380 קילוגרם.

אז ניסיתי להבין איך הוא הגיע לסכום. כי על לוח שהיה נעוץ בערמת הענבים השחורים הייתה כתובה בגדול הספרה 6. מביקורים קודמים בשוק זכרתי שיש לחפש בשלט גם את האותיות 1/2, כתובות הכי קטן שאפשר לכתוב בגיר והכי רחוק מהמחיר שאפשר. כלומר שזה המחיר לחצי קילוגרם. לא לקילוגרם.

ועדיין לא הסתדר לי. אז שאלתי – האם 6 זה לא המחיר לחצי קילו? לא, הייתה התשובה. 7 הוא המחיר. איך זה? אם תסתכל טוב טוב, תראה שבין המילה ענבים למילה שחורים מופיעות הספרות 99 באותיות שצריך זכוכית מגדלת של שען חירש להבחין בהן…

אהה, אז זו הנוסחה. עם X הוא המספר הרשום על השלט, צריך להוסיף ל X עוד 1, ואת התוצאה להכפיל בשתיים כדי לדעת כמה עולה קילו. טוב, שכחתי, אני לא הולך לשוק הרבה, ואתם מתחילים גם להבין למה..

האמת, גם אחרי שאתה מצליח לחשב את המחיר לקילוגרם, עדיין יש לזה קשר לא ממש הדוק למחיר שיבקשו ממך.  כי אתה לא רואה איזה סכום הוא מקיש פנימה למשקל האלקטרוני. את לא רואה מה המשקל, הוא לא מוסר לך כמה עולה כל פריט בנפרד ואת הסיכום הוא עושה בראש כיד הדמיון הטובה עליו. יש לו 4 דרכים לרמות אותך, והוא מיישם כל אחת ואחת מהן.

במקרה שלי, היה די ברור שאין הלימה בין הסכום המבוקש, משקל הענבים והמחיר לקילו גם לפי הנוסחה היותר משופרת, והחלטתי לוותר. אמרתי לו שיעזוב את זה, והוצאתי את הטלפון הנייד לצלם את השלט, כדי שאוכל להראות אותו לכם כאן. ופה התחיל להיות שמח.

נתחיל בזה שהמוכר חטף לי את הטלפון וביקש לדעת למה אני מצלם. שאלתי אם יש משהו לא בסדר בשלט שהוא לא רוצה שאצלם. הוא לא ממש התייחס לשאלה, והודיע לי שהוא לא מחזיר לי את הטלפון.

התחלתי להפיל סלסלות תאנים על הרצפה (האמת, אחלה תאנים, היה לי חבל..) בתקווה שזה ישכנע אותו להחזיר לי את הטלפון. ואז הוא יצא מאחורי הדוכן, והתחיל לדחוף אותי. התחלנו להתגושש קצת. בקטנה, רק דחיפות. ואנשים התחילו להתגודד מסביב.

זה נגמר בזה שבעל הדוכן ראה לאן הולכים הדברים, לא  לכוון כלכלי מבחינתו, והתערב. הוא לקח את הטלפון מהפועל שלו והחזיר לי אותו, והציע לי "בטוב" להסתלק. "אתה לא יודע עם מי יש לך עסק" אמר.

אז זהו, שאני כן יודע. הסתלקתי, בלי לצלם ובלי ענבים.

ובדרך הביתה נכנסתי לסניף "שופרסל שלי", אצלנו בשכונה. בערך המקום היקר ביותר שאתם יכולים לקנות בו פירות. הענבים עלו שם 99 אגורות יותר לקילוגרם, והיו יפים יותר.  שם ראיתי מה המשקל בפועל, ראיתי מה המחיר שבפועל נגבה ממני ליחידת משקל, וראיתי שהסיכום נכון.

אין לי ספק שבשורה התחתונה, גם הסניף המפונפן ביותר של רשתות השווק לא יותר יקר משוק תלפיות. ואם מרמים אותך שם, זה לא במקומות שאתה יכול להבחין בהם בזמן הקניה. שם זה כשהדנקנרים לא מחזירים את הכסף שקרן הפנסיה שלך הלוותה להם מהכספים שחסכת בעמל רב כל השנים. אבל זה כבר סיפור אחר שצריך להיות מטופל אחרת.

אז נכון, יותר "אסלי" לקנות בשוק. אבל השלוב של חניה לא זמינה שעולה כסף, היעדר עגלות הקניות, זה שהשוק לא חוסך ממך את הצורך ללכת גם לסופרמרקט, ואוסף הרמאויות חסרות הבושה של הרוכלים ימשיך לגרום לי לוותר על החוויה גם להבא.

ממש מעליב כמה מטומטמים הם חושבים שהלקוחות שלהם. אבל הם כנראה צודקים. כי מי שממשיך לקנות שם למרות הכל, באמת פתי אמיתי.

אז אני לא חוזר לשוק – אלא אם יתחשק לי ללכת מכות עם מישהו…

או במקרה שישפצו את המבנה המקורי שלו (בתמונת הכותרת) יצירת מופת אדריכלית של האדריכל משה גרסטל  מ 1940.