המבנה הטמפורלי שלי, השבוע

הנה ציטוט ממאמר של הוברט דרייפוס המדבר על קירקגארד, לקוח מתוך:
"Heidegger on the connection between nihilism, art, technology, and politics"

Kierkegaard defines the self as a relation that relates itself to itself. That means that who I am depends on the stand I take on being a self. Moreover, how I interpret myself is not a question of what I think but of what I do. I have to take up what is the given or factical part of my self and, by acting on it, define who I am. I understand myself as being a student, a teacher, the lover of a specific person, or the follower of a specific cause. Thus, the self defines itself by taking up its past by means of present actions that make sense in terms of its future. For Kierkegaard, then, the self can be understood as a temporal structure.

חשבתי ששווה לבחון את השבוע שעבר, כמקרה בוחן לאופן שבו מעשיי מגדירים לי את עצמי. שבוע לא טיפוסי, באמת שלא, לא ככה נראים חיי, ועדיין.

ביום ראשון, לא נסעתי לאוניברסיטת תל אביב, חג השבועות ביטל אותי מתלמודי. לא בדיוק ניצלתי את ההפוגה בכדי להשלים את הפיגור שיש לי בקריאת החמרים לשלושת הקורסים שיש לי בימי ראשון (היידגר, היידגר, לוינס), אולי עייפות החומר ואולי אמל"ק. אבל אחותי ובן זוגה באו לבקר, וקטפנו  יחד ביכורי משמשים מהעץ בחצרנו שתוך שנה קפץ מ 4 משמשים עקוצי חרקים לכ 500 משמשים מושלמים (כיסיתי את העץ ברשת). ובערב הלכנו ל"בית רוטשילד", היום אולם רפפורט ושמענו שם את הסטאבט מאטר של דבורז'ק מושר על ידי שלוש מקהלות שיחד עם התזמורת הקמרית של טבעון הביאו את מניין המבצעים על הבמה ל 160. פתיחה טובה לשבוע, תודו.

למחרת כבר היו לימודים, לשמחתי, ובערב היה סרט במתנ"ס הדר (זה שברחוב ירושלים, שפעם נקרא "ביתינו"). סרט, פופ-קורן ויין, כל זה בעשרה שקלים. רק חבל שהמסך שם מלא גלים, ושהמקרין לא נמצא שם ללחוץ בזמן על "נגן" בגרסת ה DVD של Soul Kitchen, הקומדיה הגרמנית (לא נשמע אוקסימורון?) של פאטי אקין. אבל סך הכל, נחמד, גם הסרט וגם האכסניה. יש לי סנטימנטים לאזור, כילד, הבריכה שלי הייתה בריכת הנוי בגן בנימין הסמוך, כולל הצב מכוסה הקרמיקה במרכז הבריכה.

ןלמחרת? שוב לימודים ושוב חזרה להדר לסרט, הפעם ל"קולנורדאו", "פסטיבל הקולנוע הראשון של הדר הכרמל", יוזמה של נארד-קפה ומרתף 23, ברחוב/מדרחוב נורדאו. איך אני יכול שלא לתמוך בכל יוזמה להחזיר לחיים את מה שפעם היה רחוב תוסס ומרכזי, והיום הוא פגר, כישלון מוחלט. אפילו ויתרתי על שיעור היוגה השבועי, והלכתי לראות את "תרשום, אני ערבי", סרט על מחמוד דרוויש שעשתה איבתיסאם מרענה-מנוחין. אחרי הסרט הזה, וההצגה על חייו שראיתי שבועיים קודם עם צאת הספר של שיריו מתורגמים לעברית, אני יודע עליו כבר די הרבה, אולי יותר מדי. איש מעניין, ודון-זואן דה-לה-שמאטה. ושוביניסט לא קטן ביחסיו עם נשים. אבל זה שווה רשימה נפרדת. ואם כבר שם, נשארתי גם ל"שנת מבחן", גם הוא סרט מצויין ועוכר שלווה, המתאר את השנה שבה הילדה האתיופית המאומצת של משפחה חרדית עם 10 ילדים, נמצאת בהוסטל "על תנאי", אחרי שישבה כמה שנים בכלא. והיא גם חוזרת אליו, לכלא, בסוף ידוע מראש של מסע הרס עצמי, שמשפחתה המאמצת צופה בו חסרת אונים.

ביום רביעי, החלטתי שכבר די לנהנתנות, ואחרי בוקר של עבודות גננות ונגרות וקניות ובישולים, הלכתי בערב למלא בקשות מקלט לפליטים מאריתראה במשרדי מען. אבל קודם, נזכרתי שיש באוניברסיטת חיפה את כנס ContComp,  קונצרטים, הרצאות ורב-שיח בנושא קומפוזיציה בת-זמננו:cont-comp-poster2015

ואחרי הצהריים, שמעתי שם את אנסמבל Gulaza מבצעים שירי נשים מתימן, בשפה הערבית. היה פשוט נהדר, וכנראה שהפסדתי עוד כמה הרכבים טובים שהתחרו כולם על רזידנסי בארה"ב.


ואז דהרתי למתנ"ס נווה יוסף, למפגש סוף השנה של עמותת פוש. עד כה, התחמקתי מכל האירועים שמארגנת העמותה, ואני מסתפק בלימוד השבועי שלי בצוותא עם התלמיד לו אני מסייע, במתנ"ס בית מגנצא. אבל הפעם, רציתי לראות אם גם המתנדבים האחרים נתקלים בתופעות המדאיגות שבהן אני נתקל, המצביעות לדעתי על כשל גדול של מערכת החינוך (גם על זה מבטיח לכתוב). אבל בסופו של דבר לא הצלחתי להגיע לדבר על זה, והסתלקתי באמצע נאומו של עמרם מצנע, שמסתבר שכבר לא גר בחיפה…והגעתי באיחור למשרדי מען, וכבר לא מילאתי בקשות מקלט, כי המתנדבים האחרים לא הגיעו כלל, וזו שהייתה אמורה לתדרך אותנו כבר לא הייתה יכולה, והכל נדחה. אז הלכתי לשחות בבריכה, לא זו עם הצב בגן בנימין. כיף לשחות מאוחר בלילה, שקט ורגוע בבריכה, תרגול מדיטטיבי ממש.

וביום חמישי, לא הייתה ברירה, היינו "חייבים" ללכת להופעת להקת בת שבע, שרקדו את דקה-דאנס, במסגרת סדרת המחול בחיפה שלה אנו מנויים זו השנה השניה. הסדרה השנה דווקא לא הייתה מלהיבה, אבל להקת בת שבע הייתה פשוט נפלאה. חלק מהקטעים, כמו "אחד מי יודע", כבר ראינו בעבר, אבל הם עדיין מהנים, וגם אחרי כל השנים, שפת התנועה של אוהד נהרין לא משעממת, עדיין מלאה המצאות ומרתקת. חבל"ז כמה שזה היה יפה. הסרטון מטה לא באמת מעביר את החוויה, אבל רק כדי לתת מושג:

לפני ההופעה, ואחרי שש שעות של שיעורים (חנה ארנדט, עמנואל קאנט), עברתי גם בטכניון, בפקולטה לאדריכלות, בכנס ForMAT – Computation, Materiality and Fabrication in Architecture. שמעתי את הרצאתו של Axel Kilian וזה היה פשוט מדע בדיוני. הנה הרצאה שלו ממקום אחר, להנאתכם

זהו. היום נסעתי עם בני לסיור בישובי משגב, לבחון אפשרות של "שכנות מפתיעה" בין ישובים יהודיים וערבים, כמו בין כמון לכמאנה על ההר מעל כרמיאל, או בין משפחת חמדון הבדואית לקיבוץ לוטם.. מה שמפתיע פה, הוא שאין פה בעצם שום הפתעה, אבל אחטא לנושא אם לא אספר יותר על זה, חשוב. אבל הרשומה הזו גם כך עוד מעט אמל"ק, אז גם על זה אשתדל לכתוב בנפרד.

מחר הרוח תהייה חזקה מדי, אז לא אצליח לצאת לשוט, משהו שאני עושה לעיתים יותר מדי נדירות – נוסע לשדות ים, ושוכר שם קטמראן זעיר, ומפליג עם הרוח צפונה ודרומה לאורך החוף, אז או שאסע לתל אביב, לאירוע "אוהבים אמנות" שבו גם זוגתי שתחייה מציגה, מתארחת בסטודיו של ידידתנו וורדי, או שאשאר בבית, ואנוח קצת מפעילויות. אם אני מסתכל על השבוע שהיה, ה"מבנה הטמפורלי" שלי כפי שהוא נראה השבוע, הוא נהנתני עד כדי הגזמה, וקצת היפראקטיבי (למרות שהצלחתי גם להגניב שנת צהריים קצרה בכל אחד מהימים). ואלו רק הדברים שאני זוכר שקרו, שכחתי מן הסתם לא מעט.

אז אולי "סתם" אלך לי מחר לים. חיים קשים, הא?

ועכשיו נזכרתי שיש לי בשבת בערב קונצרט. הרביעיה הדורית מנגנת בחיפה, ולו זו בלבד שעמוס לניר (האיש והאגדה מאחורי החוג למוזיקה קמרית בחיפה) ממליץ עליה, הויולנית היא בת זוגו של בנה של בת דודתה של זוגתי, וזוג כרטיסים יחכה לי בקופה.unnamed (1)

 ולכן בניגוד לשנים עברו לא אסע לחולון לפסטיבל פרינט-סקרין, שגם השנה נראה אחלה אלא אשאר בחיפה ואלך לקונצרט. עכשיו שאני חושב על זה, זהו השבוע הראשון מזה חדשים רבים שאני לא נמצא לפחות יום אחד מתוכו באזור תל אביב, ובממוצע, פעמיים וחצי. אז למה לגור בחיפה? אני חושב שתיאור השבוע מעלה מדגים שאין קושי למלא את הזמן בחיפה, ואפילו בדברים שממש ראוי שאדם ימלא בהם את זמנו.

אז הנה מה שהולך להיות בקונצרט:

יוזף  היידן – רביעייה ברה מז'ור , אופ.76 מס. 5  (  Hob. III:79 ).
בלה ברטוק – רביעייה מס. 6
לודויג ואן בטהובן – רביעייה בלה מינור , אופ. 132