ריקוד הפלאפל

נכון שיש הבדלים ניכרים בתכולה של מנת פלאפל בין מקום אחד למשנהו.  מפרוסות עגבניות וכרוב בלבד אצל פלאפל אוריון ועד עגבניות מיובשות ופטרוזיליה אצל פלאפל הנשיא. נכון גם שכדורי הפלאפל שונים זה מזה במידה שתמיד מפתיעה אותי, אבל יש אספקט אחד של פלאפל שלא זוכה לתשומת הלב הראויה, ואני לא מתכוון להיותה של מנת פלאפל ארוחה טבעונית מזינה ובריאה.

עבורי. המחול המתוזמר ומתוזמן היטב של תנועות המלקחיים הממלאות את הפיתה הוא חלק משמעותי מחוויית הפלאפל. טובי הממלאים / מבצעים מוסיפים למחול המופלא הזה גם פס קול, הנוצר מנקישות קצרות ומלודיות של המלקחיים על שפת מיכל הנירוסטה בו נמצאים הירקות או כדורי הפלאפל. אין לנקישות האלה שום תפקיד פונקציונלי – הן שם אך ורק כדי לתת קצב ומוזיקה לפעולה המעניקה חיים לפיתה הלא מופרית.

למחול המלקחיים יש מספר שלבים די מובחנים, שכל מבצע מתמודד על הפגנת ווירטואוזיות בביצועם. הראשון הוא בדרך כלל ריווח לחיי הפיתה בעזרת המלקחיים ומעיכה קלה של צידי הפיתה שתאפשר את השלבים הבאים. זהו רק חימום כלים ומשלב זה עדיין קשה לשפוט את איכות הביצוע.

בשלב השני שואלים אותך אם אתה רוצה חומוס, וכבר תוך כדי שאלה, נעה הכף עם החומוס אל תוך הפיתה ובתנועה ייחודית לכל מבצע, נמרח החומוס על דופן אחת הדפנות או על שתיהן. הטריק הוא כמובן למרוח כמות מזערית של חומוס, בתנועה רציפה אחת, בלי ללכלך את שפת הפיתה.

השלב השלישי, ואחד החשובים ביותר ביצירה, הוא שלב הכנסת השכבה הראשונה של כדורי הפלאפל לפיתה. זהו גם השלב שבו הווירטואוזים מתחילים להתבדל מההמון. הטובים פועלים בצורה מתואמת בשתי הידיים, כאשר יד המלקחיים מרימה כדור ומשליכה אותו באוויר ומיד יורדת לנקישת סיום על שפת מיכל הכדורים, והמהדרים אף נוקשים פעמיים – טפ-טפ, לפני לפיתת הכדור הבא. היד השנייה האוחזת בפיתה נעה בתיאום מושלם לקליטת כדור הפלאפל בדיוק במקום בתוך תחתית הפיתה שאותו הוא אמור למלא.

ועכשיו מגיע שלב הסלטים. מטרת השלב הזה היא להעצים אצל הלקוח את התחושה שהוא מקבל כמות ראויה של סלט. אצל רבי האמנים, כמות סלט שניתן להרים ולהכניס בתנועה אחת, תעשה תמיד בשתיים או שלוש תנועות מהירות, כשבכל גיחה אל הסלט הנידון וממנו לפיתה נילקח רק קמצוץ של סלט עגבניות, טבעת וקצת של בצל עם סומק או מספר פירורי פטרוזיליה קצוצה. גודש התנועות אמור לרמז על גודש הכמות שאתה מקבל, אך מה לעשות, והפיתה – נפחה מוגבל? ולכן ככל שהפיתה בה משתמשים קטנה יותר, יהיה בלט המלקחיים בין קערות הסלטים מפותח ומפואר יותר. וכמובן, שהשאלות לגבי מה עוד לשים מושכות את תשומת לבך מהסלט שבחרת אל הסלטים שעדיין לא לקחת…

לפני הפינאלה, שהוא שלב הטחינה, יש עוד את שלב תוספת השכבה השנייה של כדורים. כמעט תמיד, תהייה הטכניקה בשלב זה שונה משלב הכדורים הראשון. פה הפיתה כבר גדושה ומלאה, ואי אפשר כבר ליירט אתה כדורים מהאוויר. פה, הטריק הוא להניח כדור ביד אחת על ראש הפיתה, כאשר בוהן היד השנייה לוכדת אותו ומוחצת אותו למקומו. והקצב כמובן חשוב, כאשר אצל טובי המבצעים נמדדו זמנים של ארבעה כדורים לשנייה.

בשלב הפינאלה, יש שתי אסכולות של מבצעים, הנבדלים על ידי הכלי בו הם מבצעים שלב זה. יש את אמני הכפית (או הכף) המעבירים טחינה מקערה הנמצאת לידם אל ראש הפיתה בשלוש עד ארבע תנועות מהירות, והטובים שבמבצעים מצליחים לעשות את זה אפילו בלי למשוח את צידי הפיתה והשקית בה היא נמצאת ביותר מדי טחינה.

האסכולה השנייה, שאותה אני מעדיף, משתמשת במיכל זילוף להרבצת ראש הפיתה המלאה בטחינה. הטחינה בדרך כלל קצת יותר דלילה, וכאן המבצעים מתחרים ביניהם על גובה ההזלפה. אף לא אחד מהם מגיע לגבהים שאליהם מגיע מוכר צ'אי הודי הממלא את כוס הזכוכית מהקומקום המפוייח, אבל כבר נמדדו במקומותינו גבהיי זילוף טחינה של כמעט 80 ס"מ.

ישנם עוד שלבים אופציונליים לריקוד הפלאפל, הכוללים חמוצים כאלה ואחרים, רטבים כאלה ואחרים ואופציות מגונות כמו צ'יפס וחתיכות פיתות מטוגנות. אבל הריקוד הבסיסי הוא זה שבו יבחן ממלא הפלאפל, ושבו אנשים מביאים לשיא מיומנות הנרכשת במשך שנים. זה הריקוד שהכוראוגרפיה, פס הקול והביצוע שלו הם עבורי חלק משמעותי במנת פלאפל טובה.