בכנס ה15 של האגודה הפילוסופית החדשה, שהיה בשבוע שעבר בחיפה, שמעתי לא מעט הרצאות טובות. אחת מהם, הייתה מעוררת מחשבה. הטענה שהוצגה בה, שיש כתיבה ללא סוף על ענייניי אתיקה הקשורים למלחמה אך אין כמעט עיסוק באתיקה הקשורה לנהיגה, פעילות אנושית האחראית למספר גדול בהרבה של מקרי מוות ממלחמות. 1.2 מליון הרוגים בשנה (לפי ארגון הבריאות העולמי) ב 2004, וכנראה הרבה יותר כיום, ו 50 מליון פצועים (גם זה ב 2004, לפני הפיצוץ במספר המכוניות בהודו ובסין).
אין כללי אתיקה לנהיגה, כנראה מתוך איזו מחשבה פטליסטית שהדבר לא בשליטתנו. אבל אפשר לנסח כאלה. למשל: אם לאנשים היה אכפת לא רק עד כמה המכונית שלהם מגנה עליהם במבחני ריסוק, אלא היו טורחים לבדוק גם עד כמה רעה פגיעתה של מכוניתם בהולכי רגל בעת תאונה. הפרמטר הזה נבדק, אך לא מפרסמים אותו, מתוך הנחה די סבירה שזה לא גורם משמעותי ברכישת המכונית. אבל זה כן צריך להיות שיקול אם אתיקה היא חלק ממערכת השיקולים.
אני רואה את זה למשל כשאני מספר לאנשים עד כמה אני מרוצה ממכונית היונדאי i10 שלי. מכונית זערורית וחסכונית עד מאד. תגובה נפוצה היא:"כן, אבל אני רוצה כמה שיותר פח סביבי. אם אני מתנגש במישהו, אני רוצה שהוא ימעך, לא אני".
באתיקה של נהיגה אפשר גם לכלול שיקולים של זיהום אוויר ואיכות סביבה, אבל חשוב לא להסיר את המיקוד מהגורם הישיר למוות של כה רבים: תאונות דרכים. למשל: האם זה אתי לחייג בטלפון תוך כדי נהיגה כאשר הוכח בוודאות שזה מכפיל את הסיכוי לתאונה? תאונה שגם אחרים יכולים להיהרג בה? האם זה אתי לכתוב SMS תוך נהיגה כאשר ידוע לך בוודאות שזה משלש את הסיכויים שלך להרוג מישהו?
אם מתחילים להפנים את כמות ההרוגים, ולהבין שההחלטות שלנו יכולות לשנות את מספרם, אין החלטה הממוקמת יותר במרכז תחום האתיקה מהחלטה למשל לנסוע בצורה יותר מתונה, לא לגנוב רמזור, לא לחצות על פס לבן, לא לעבור את המהירות המותרת, לתת למכוניות אחרות להשתלב בתנועה ועוד אלף החלטות שאנו לוקחים כל דקה בזמן שאנחנו נוהגים, אך לא לוקחים אותן באופן אתי אלא רק תועלתני.
ולגבי נהגים הנמצאים על הכביש יותר מכולנו – נהגי האוטובוס. נכון, הם מנוסים ומאומנים, אך הם גם מוכרים כרטיסים וכרטיסיות, והם תמיד יוצאים מהתחנה לפני שהם גמרו למכור את מרכולתם. ברור שתשומת לבם לא מוקדשת במלואה לנהיגה כאשר הם מוכרים, נותנים עודף, ומסבירים לנוסעים על השינויים בשיטת הכרטיסיות, והכל תוך כדי שהם מסיעים עשרות נוסעים, ומסיעים גוש מתכת ענקי שפגיעתו בכל רכב קטן יותר רעה במיוחד.
וזה לא מחויב המציאות. ברוב מדינות אירופה, הנהג רק מסיע את הרכב, ואין לו שם אינטראקציה עם הנוסעים. יש מפקחים העולים מפעם לפעם ובודקים שהנוסעים החתימו את הכרטיסים שקנו מראש. ואם גם פה ושם מישהו לא שילם, כשמפעילים שיקול אתי ברור שזה עדיף על סיכון חיי אדם כאשר הנהג הוא גם חנווני.
גם אצלנו זה לא היה כך. אני עוד זוכר את האוטובוסים מתוצרת שוסון,
שבגרסה העירונית שלו היה כלוב לכרטיסן מאחור
היית עולה מאחור, משלם לכרטיסן , ונכנס לאוטובוס.
לפעמים גם היית יורד תוך כדי נסיעה. הדלת האמצעית הופעלה ידנית, ובפיתול של שדרות הציונות (אז שדרות או"ם), בעליה, הייתי פותח את הדלת, יורד מהאוטובוס שהזדחל בעליה במהירות של כ 5 קמ"ש ליד פינת רחוב הילל, והולך ברגל משם לבקר את סבא וסבתא שלי. מאוחר יותר הוחלפו ל"שוסונים" המנועים למנועי לילנד, והפך להיות מסוכן לרדת תוך כדי נסיעה – הם כבר עלו שם ב 20 קמ"ש לערך….