Parallax

ואי ואי כמה שאנחנו נאורים! שלחנו שמנה לאירויזיון! שלחנו אישה טרנסית עשרים שנה קודם! (שתיהן זמרות מ ד ה י מ ו ת) אנחנו מובילים את העולם בטבעונות! תל אביב ידידותית להומואים! אז מה אם אנחנו הורגים פלסטינים בסיטונות, כולאים אותם, גוזלים את אדמתם…

זה בסך הכל עניין של פרלקסה (parallax) – אם מציבים "אחר" בעל אחרות מתונה כמו למשל בעל(ת) דימוי גוף אלטרנטיבי (ומי מאתנו מרוצה לגמרי מהגוף שלו?), או בעל(ת) מיניות אלטרנטיבית, או עגל(ה) חמוד(ה), קרוב לעין, זה מאפשר להסתיר משדה הראיה "אחר" אחר, גדול הרבה יותר שאותו לא רוצים לראות, קרי – הפלסטינים. כי אתם, אנחנו לא באמת יודעים מה לעשות. אנחנו לא רוצים אותם פה, אבל הם מסרבים להיעלם.

כמו שאגוז המוחזק קרוב לעין יכול להסתיר מאחוריו הר שלם. עניין אופטי פשוט.

זו אולי דרך אחרת להגדיר pinkwashing או greenwashing (או fatwashing  / כבר המציאו את המונח הזה?)

זה לא שהפלסטינים הם באמת מאד "אחר". הם הרבה פחות אחרים ממה שאנו מנסים לעשות אותם. אנחנו הרבה יותר דומים מכפי שרבים היו רוצים לטעון. יש לנו את אותן שאיפות, השקפת עולם מאד דומה, מנטליות מאוד דומה. יש הבדלים נכון, אבל בקטנה.

הם גם הרבה פחות רחוקים ממה שאנחנו נוטים לחשוב. יש פלסטיני חסר זכויות במרחק ממוצע של 20-30 ק"מ מהישראלי הפריבלגי הממוצע (וזה כולל את יוצאי ארצות ערב..).

אבל יש הרבה יותר מדי מהם, לטעמנו. בין הים לירדן יש יותר פלסטינים מיהודים. באזור כולו יש עוד הרבה יותר פלסטינים בעלי זיקה לקרקע שכאן (פליטים, צאצאי פליטים..) מאשר יש יהודים בעולם בעלי זיקה לכאן (למרות המספרים המופלצים של הצוות שמינה בנט. 60 מיליון? רבאק.). השמאלנים הגדולים ביותר שאני מכיר לא רוצים לחיות כמיעוט יהודי במדינה מוסלמית. אין אפילו מדינה מוסלמית אחת שנדמית, לפחות לי, כיעד נחשק להגירה. (לביקור – המון)

אז מה עושים? מסתירים. איך מסתירים? פרלקסה.

ובינתים נהנים. כמו למשל מ"אני לא יכולה בלעדיך", של דנה, שלא עוזב אותי כבר שבועות.

מודעות פרסומת